עומקים

קיבלתי חלל לתערוכה שהוא לרוחי, איכשהו יש לי הרגשה שהוא לרוחי בלבד ואיש מהידידים שלי לא יהיה מרוצה

"but frankly my dear i don't give a dam"

הייה עוד חלל שהתלבטתי עליו אבל בסופו של דבר כשראיתי את העבדות של מישהי אחרת שם

השתכנעתי שהיא צריכה להיות שם כי מדובר בכלל שהוא מאוד בעל מראה קלאסי של גלרייה וזה משהו

שמתאים לסגנון שיש בו משהו קלאסי שכזה.

קיבלתי מחמאות מכאן ועד הודעה חדשה על העובדות שלי

אפילו אמרו לי שמבאים את אחד האורחים במיוחד עבור העבודות שלי

ורוצים אותם כמרכזים, מצד שני בהתחשב בהתחרפנות הכללית שלי אני מפחדת

שאמרו זאת רק כדי להיות נחמדים אלי.

קיבלתי מקום שהוא די מרכזי אבל קטן, יכלתי לבחור גם מקום אחר בקומה הראשונה

אבל התחרות עליו היא גדולה מידי, האמת שאני קצת מקנא בצייר שקיבל חלל פי שתיים גדול

באותה הקומה, הוא חולק חלל די מרכזי עם אומן שהגיש את התעורכת גמר בפיסול (הוא גם טוב בציור)

אבל, זה חלל ענקי. יש מעט אמנים בנים בבתי הספר לאמנות לנו יש רק שלוש אבל בחוץ יש הרבה יותר אמנים

שמצליחים לעומת כמות האמנים,האמניות. אולי זה פשוט עניין של שוויון הזדמניות כמו שיש לבנות במקמות אחרים?

אולי זה קוטריות שלי אחרי הכל אני יודעת שמדובר בשני אמנים שעבדו קשה כל השנה

החלל עצמו יפה אבל מאוד קטן,מצד שני זה יצור אינטמיות ואני את מאשר את החלל המלא אבל שהוא בסוף המזרון

אני חולרע של צומי, ואני חושבת שעבדתי מספיק קשה בשבילו

הנה בא לו עוד לחץ אחד לחומו של יוני