זה קרה לפני יומים:
רק ידעתי שקיים סבא אחד של אחת הילדות שאחות מצד אמא אמורה לשמרטף שלא מרגיש טוב
שאמא עושה מאמצים להביא לו רופאים ומרפאים ושמצבו השתפר לאחרונה אבל הוא כבר חצי מעצמו
ובמותו הוא עשה היכרות עם חיי
כי לרגע הפסקתי להיות האישה הקריריסטתית שרק היום דיברה עם אוצרת
וחזרתי להיות שירלי של גיל 9 ,הילדה שמזילה רק דמעה אחת על מות סבה יודעת שהיא חייבת להישאר חזקה כי ככה היא הבטיחה לאמא
דמעה שעכשיו אני לא מרשה לעצמי
כשאחותי הקטנה מצד אמא בכתה על הסבא ההוא שהכירה שהיה כמו הסבא שלא זכתה להכיר וטיפל בה נאמנה
אני חוזרת לרגעים שאמא בכתה את הדמעות על אביה כל הדמעות שודאי הסתירה ממני אז
הפולית אמרה שהיא מפחדת מהשליטה שלה במצבי לחץ, מהיכלות שלה לתפקד
"אבל זו יכלות חשובה" אמרתי לה, ועדיין היא פחדה
אני חושבת שאני מבינה אותה, בעוד חיבקתי וחיזקתי את אמא
שתקתי ,הייתי כמעט לא קשורה והרגשתי קצת לא אנושית מידי
זה קרה יום לפני:
טו באב , עבר עלי יום די טוב
הפולית ואהבת חייה הגיעו עד חיפה,אומנם בנסיבות יותר כלכליות ולא רומנטיות
ועדיין קיוותי...
אבל אם הזמן די התאכזבתי
הרגשתי תקועה באמצע ,זה לא שלא היה לי נוח
עם אהבת חייה, זאת הייתה דוקא הפולית שדחקה אותי
היא עדין אומרת שזו מערכת פתוחה
אבל זה הרגיש כאילו היא התביישה בי
טוב אני מניחה שתמיד ידעתי שזה זמני
יהיה לי מוזר להגיע לשם עוד יומים
בסופו של דבר באותו היום הכי נהנתי עם השיחה עם קי די אוסם
היה לי כיף לשיר איתו ושהוא ניסה לעודד אותי
ולדבר איתו עד השעות הלא סבירות של 4 בלילה
והיום מה קורה היום?
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
