עומקים

הכנס היה נחמד, הספקתי אתמול הרבה אבל לא הכל

בסופו של דבר הרגשתי שזה המוני ורועש מידי, רוב היום ברחתי לפינות ולקצוות השקטים.

לא הצלחתי לנצל את הזדמנות,אבל זה לא מפתיעה אותי

אני כבר שנים נמנעת מלתפוס את הרגע.

נמנעתי מלזוז מהריבוע הבטוח שלי, כי בלהשאר תקוע במקום כבר יש לי דוקטורט

שום דבר לא זז,שום דבר לא משתנה, שום דבר לא מפחיד אותי

אבל אני נרקבת לאט לאט.

הסתכלתי חששתי, רציתי, והבטתי אבל בסופו של יום לא לקחתי שום הזדמנות

כל פעם חיכתי לרק עוד הזדמנות אחת אבל הכל היה נראה לי המוני מידי

חיכתי כל כך הרבה שבסוף נגמר הזמן

ואחרון שאריות הכנס איתו

לזוז למדתי רק לא מזמן כל פעם בצעדים קטנים

למעשה היו לי צעדים גדולים עבורי, כמו המצעדים

אבל הצעדים הגדולים גבו בצעדים קטנים

בכל זאת אני רוצה לסיים את הפוסט בנימה אופטמית

לא מזמן עשיתי צעד קטן,שהוא גדול בשבילי

ואין לי חרטה אליו

תודה לכל מי שהיה בכנס ולא אשאיר אותי לדקה אחת לבד

אתם נהדרים ואני מתה עליכם