עומקים

כשאת ברגליים יחפות את חשופה לקרקע, מחוברת לאדמה, לעכשיו

זה יותר משל אבל עשיתי את זה גם פיזית..בכל זאת בוא נחזור קודם להתחלה

השמיים זזו לאורך היום ואני המשכתי במסע,באתי לפגוש אותו.

ועם ערב הוא חיכה לי עם חיבוק חם ומברך, התמסרתי לחום הגוף העוטף

לריח שלו לתחושת הביטחון.

הייתי מסוחררת, הרגשתי שכולם מקנאים בנו

והרגשתי שיש להם סיבה.

ישבנו במוכנית לצד הים,רק אני הוא והקולה

יש לי רגש אליו זה מטופש שזה מפחיד אותי,אבל זה עדיין מפחיד אותי וגם אותו.

אנחנו אומרים שאנחנו פוחדים מסיבות שונות אבל זה אותה הסיבה: אני

אני מפחדת להפגע והוא מפחד לפגוע .

אני לא רוצה להיות הבחורה הזו יותר, אני לא רוצה להסדק מכל רוח

הנעליים החדשות צרבו לי את הרגליים והייתה לי הליכה של שעה מצד אחד של העיר לבית

הורדתי את הגרביונים בזהירות, ושמתי את הנעליים בתיק הספרים והלכתי

כשראו אותי חשופה המושגעים של הלילה החליטו שאני מושגעת, וכך עזבו אותי לנפשי.

מבוך של ביצים וזכוכיות בירה על מרצפות העיר החשוכה, רק אורות החניות המרובות של הרחוב הראשי הזהירו אותי

ככל שהתקדמתי כך המרצפות היו נוחות פחות ומחוספסות יותר.

הרמתי את האוזניות וצרחתי את השירים לאורך הדרך

יקח לי עוד זמן לקבל ולבטוח בעצמי

אבל בשעה הזאת , מי יהיה שם לראות

מי בכלל ישפוט אותי? שרתי בחופשיות בלי לחשוב ,בשעה הזו הפסקתי לשפוט את עצמי

מברכת את מעט הדשא והחולות שמצאתי בדרך וחזרתי לאמא ,לאחותי,לחתול

ובעיקר למיטה.

ועכשיו אני יושבת בבית וחושבת,אז איך עושים את זה איך מפסיקים לעוף עם כל משב רוח?

אני יודעת שחייבים לצעוד על האדמה, זה מפחיד אותי אבל ..שלחתי לו הודעה

והנה צעד ראשון...