עומקים

התוכנית השתבשה לחלוטין על ידי הגשם,

בסערה קשה לעשות דברים פרקטים.

לא משנה כמה שאני מנסה...

אני מאוד אוהבת את המשפחה שלי

אבל ובעיקר עם המשפחה מצד אבא

נדמה לי שאם הזמן אני רק מכירה אותם פחות ופחות 

אולי בגלל שיש לנו כל כך הרבה מחסומים מול המשפחה

שנדמה לי שלא משנה כמה אני קרובה 

המשפחה שלי לפעמים יותר יצוגית מאשר אמתית

ולי כבר נמאס לחשוב מה יגידו השכנים

שוב שומעת אנשים מדוכאים מן העבודה ולצערי אני בינהם

לא משנה כמה קל, כמה התרגלתי, וכמה יש עבודות יותר גרועות

זה עדיין לא מספיק. נראה לי שאלא אם יהיו נסיבות חסרות ברירה

אני לא אשאר בעבודה הזו לטווח הארוך.
זה מוזר לי לעבור את כל הגילגול הזה, מהתחלה שבחודשים הראשונים חשבתי כל הזמן

שמחר יפטרו אותי והיום שאני כבר כל כך בקיעה ופתאום זה לא מספיק

ופתאום אני שוקלת להתפטר

ומצד שני עברו שנתיים, לימודים ועוד הרבה שינוים בכוח אדם מאז...

החברה עדיין לא עובדת

אני מנסה לא להיות קשה מידי איתה

כי אני רואה שהיא מדוכאת ועוברת משהו קשה

אבל אני לא יכולה שלא לדאוג

אני תוהה איך אני יכולה לדבר אתה על זה ברצינות בלי לדרדר אותה לדיכאון

עצות יתקבל בברכה