אני נוהגות לחשוב על הערב כעל השעות הבטוחות שלי השעות הרגועות השעות שלא מפתיעות אותי
זה לא ההרגשה שלי היום כשבערב המוקדם פתאום יש לי התקף חרדה פסיכי
נראה שהיה לי זמן מרווח נשימה שלא ציפתי לו ואיכשהו במקום לנשום זה הלחיץ
היו לי מחשבות אובדניות כמו שלא היו לי הרבה זמן
אז כן יציאה מקשר
הכרה של אנשים חדשים ותפסית מקומות בלב
חשש מכול אדם וידיד שאני מכניסה פנימה
חשש שוב שאני מתקרבת לגיל 30 ולא שווה כלום
רצון לדריסה, מחשבה על מחשבות הבוקר
על כך שכול חיי אתמודד עם הרצון למות, על כך שלמרות שאני לא נכנעת הוא שם
מחשבות על כך שאני חייבת להיות חזקה ולא לדפוק את הלימודים בשעה שאין לי אפילו כוח לשמוע מוזיקה רועשת
כי זה האיץ את קצב הלב שלי,
ואז עשיתי משהו שלא עשיתי כבר שנה
פשוט הלכתי לישון ביום, בשעה שבע שינעתי את עצמי למיטה ונשמתי חיכתי שהיכלות לחשוב תעבור
הכרחתי את לא לחשוב
כי רציתי את הבריחה המינמלית שיכולתי
כי התרופה למקרי חירום לא השפיעה
ואולי אני בורחת מהאין ברירה מתוצאה הרסנית וידועה מראש
אבל אני חייבת להלחם ,להאמין שיש לי עוד למה להיות, אנשים לוקחים דיכאון
כמצב רוח שצריך להשתנות,
זה לא דיכאון ובעיות נפשיות, זה קרב יום יומי על מנת ליצור חיים.
ההדרכה של מחר בעבודה מפחידה אותי
מצד שני אולי זה טוב ,אולי כל העומס של מחר
לא יתן לי זמן להתקפי החרדה הקשים של הבוקר,
בכול מקרה אני חייבת לחיות עד סוף מחר
הבטחתי לאחותי הקטנה ללכת לסרט אחרי הבגרות
אני לוקחת כל יום ואת הסיבה שלו
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
