אני מניחה שזה בגלל התקווה,כמובן אחרי כל הדירות
אתה מנסה להמעיט ממנה. אתה לא רוצה להתאכזב שוב.
אבל אתה לא יכול שלא לקוות,לקוות שזו הדירה שתכנס שתסגור כבר
שלא תצטריכי ליסוע כל יום מעיר לעיר, שיהיה לך חדר,זמני אבל שלך.
אתמול נסעתי לראות שתי דירות בערב
שניהם באותה השכונה
ברחוב אחד מכיוון שהאטובוס התעכב אל אחת לא הצלחתי להגיע
השנייה הייתה למעשה מסע תלול ומפורך ,הרחוב הסתבר כ5 רחובות שונים באותו האיזור יחסית
אני חושבת שפשוט לא היה לאנשים שם סבלנות לקרוא לרחובות בשמות
אז קראו לכולם באותו השם, ללא ההדרכה של אבא
לא הייתי מגיע גם אחרי השעה וחצי של החיפוש
כשהגעתי לאחר סיבוב קצר ,הרגשתי כאילו מישהו מסתובב סביבי וצוחק
הנה הדירה ההיא הייתה פיצית,בבקשה היינה דירה מרווחת ,עצומה גדולה
עם נוף נהדר ומגרש טניס ליד. רק שמגרש הטניס היה של האונברסיטה השנייה בעיר
הריהוט היה ישן (אי אפשר היה לפתוח את החלון כי המתקן היה חלוד) והרצפה הייתה מולכלכת
נוסף לכך אחד השותפים לקח לעצמו את המיטה עם הארון ושם דברים שלו ואת הארון שלו עם הדברים שלו שם
מה שמעיד על כמה שיתופי ונחמד האדם עם איך ששותף אחד יוצא הוא משתלט על 2 החדרים.
אז התחרות בין דירה פיצית עם ריהוט חדש וקרובה
לדירה עצומה ומרווחת עם ריהוט ישן ורחוקה
הגעתי למסקנה שאני מעדיפה שאני מעדיפה אותה פיצית אבל רק לעצמי
ובעיקר בגלל שהיא קרובה.
אבל מי כאן ומי ללכת עם אבא וסוף סוף לחתום...עוד רחוקה הדרך
כאן לילי שבין יד 2 הומלוס ולחות אחרות מוסרת לכם דש חם
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
