עומקים

יש רגעים בחיים שגורמים לי לרצות לפרוש לאי בודד
הבעיה היחידה עם החשיבה הזו היא שאני יודעת שאני ישתעמם
באי נורא אפילו שאני ימצא סיפורים
לא משפט סיני עתיק אומר:
"מי שטעם את הסושי של לון לא ירצה קוקוס לעולם"
והלא משפט הזה מאוד נכון במקרה שלי

לאחר שיחה עם חברה הגעתי למסקנה שאני רוצה שהשנה האקדמית תסגר
אז נכון תדפק לי עוד שנה,אבל בו נודה בזה זה ממילא כבר קורה
אני לא באמת יהיה מסוגלת להשלים את הכל
אני רק רוצה את שכר הלימוד בחזרה
נכון זה לא ישלם לי את שכר הדירה או שלושת החודשים האחרונים
אבל זה לפחות יתן לי את הלגטמציה למצוא עבודה בלי לחשוש שלמחרת יהיה
לי עומס אסטראונמי

לא שאין לי עכשיו
כי הרי אני אמורה לסבוב פגישות בפרח
עזרה שהם צריכים בצוות עיצוב כי הרי אני מחוייבת ל20 כאלו בשנה
ועוד ללמוד 11 שקספרים ולואיס קרול אחד (עם שני סיפורים אליס)עד סוף שבוע הבא
ומה שמעצבן אותי , זה שכל העולם מרגיש שאני חייב לו משהו
כולם מפנים אלי אצבע מאשימה ודי נמאס לי מזה

אבל יש היום גם 3 נקודות אור
1.החבר שלי סקסי, לא שהיום במיוחד אבל זה תמיד טוב
2.עשו את כל השיפוצים הקטנים בדירה האלו שהבטיחו לי לפני חודשיים
3.קיבלתי מיקרוגל עמד אצלנו בכניסה מקירוגל שכולם הסתבר טענו שהוא לא שלהם אז לקחתי אותו הוא נראה חדש הוא גדול ולעזאזל הוא עובד למה שאני לא אקח אותו...כנראה בגלל שהוא בגודל של הדירה שלי
נו טוב אף אחד לא מושלם^_^