עומקים

הרגע הייתי החנונית שהעיפה את מלך הכיתה

כי הוא נעל וישעמם אותי

אני גאה בעצמי.

אני כבר כותבת כאן הרבה פחות

חלק מרגיש לי לפעמים שהחיים רצים באוטמט מידי

או שאין לי את התחושה שאני מעניין מספיק.

זה די מצחיק בהתחשב בכך שהמהות הראשונה של בלוג היא לכתוב תחושות ורגשות

פעולה שהיא אפילו יותר בסיסת מהאפשרות לקבל פידבק

חלק ממני חושש שבגלל שחסמתי את עצמי כל כך הרבה, אני פשוט לא מספיק טובה בלהרגיש

שזה מצחיק כי לרוב התלונה הכללית שלי היא שאני מרגישה יותר מידי.

ועדיין כל ניסוח שאני מנסה לחשוב נותן לי את התחושה כאילו אני מפרה סוד.

בלי התרופות אני מצפה שכול פחד יהפוך לחרדה

היום בבוקר הוא לראשונה לא.

זה מצחיק אני רושמת את כל זה המוח שלי בלבלבות, אבל סך הכול מצבי די טוב.

כשכואב לי מכמות השנאה העצמית

אני מזכירה לעצמי שלמרות הגוף יש לי כריזמה מטורפת

או שלמלא אנשים בארץ יש סטנדרטים מאוד נמוכים

בשני המקרים זה מוריד מחשיבות המראה הגופני