עומקים

יוצאת לי אל חברים,

בורחת לראות אנשים,

בורחת לראות לילה

בעיקר לא לחיות שוב בשגרה.

לא לחיות שוב בתחושה של חוסר מסוגלות,

מתסכל לחפש עבודה,

מתסכל לחכות לועדה המחוזית,

מתסכל שהכול על hold.

מועדון אלטרנטבי, עשן רגיל.

החוק נגד עישון לא תקף בחיי הלילה של תל אביב.

מסתכלת על החבורה שבאה איתי

מנסה לא ליצור יותר מידי קשר עין עם השאר.

כולם נראים כאילו הם מחפשים מטרה,

כולם נראים כאילו הם בוחנים משהו.

אני רק רוצה לרקוד.

עבורי הריקוד הוא מספיק בריחה.

אנרגיה זורמת שמביאה למציאות חדשה.

החבורה עוזבת ואני אתם,

לא מתאים לי להיות לבד.

לא במקום הזה, לא בשעות האלו.

הגוף שלי ואני רבים, כבר באותו הלילה יורד דם.

עכשיו אני מסתתרת מתחת לסדין

מחכה שהדם יספג,

המחשבות כבר ינמו,

מקווה שהמציאות תשתנה מעט.

והפצע יסגר לפחות לחודש..

חתול ורוד הכניס לי את השיר הזה לראש

מזהירה הוא לא הגיוני בעליל...

ועדיין נראה לי שהדבר המשמעותי ביותר שקרה היום.

הוא החתימה שלי על כרטיס אדי

אתמול בבוקר הלכתי עם אמא לבדיקה

הפעם אני ילדה גדולה , הפעם היא לא חייבת להסתיר ממני

הפעם היא לא חייבת להיות לבד.

בעוד חודש נגלה עם הדלקת היא סרטנית או לא.

ואז ניהיה חכמים יותר.

לגלות שיש משהו היה עוד מסמר בשבוע שעבורי היה כבר קשה.

היה לי מזל שהיה את היום הולדת

הייתי צריכה את זה, את האוכל ,המעט שיכרות

ובעיקר הריקוד ,לא עשיתי זאת זמן רב.

היה שם עוד קצת ועוד הרבה

אבל בזמן האחרון נראה

שאני מעדיפה להשאיר הכול לעצמי.