עומקים

מצב הרוח שלי כרגע נתון לשינויים כמו נדנה

אבל השחור ברקע נראה לי יותר מידי.

קצת מצחיק אותי שאני הולכת לתואר שני, אבל עדיין מפחדת לעשות רישיון נהיגה.

מצד שני נראה לי שהגיע הזמן ברור לי שגם אחרי שאלמד יקח עידנים וכסף עד שאקנה מכונית

אבל מצד שני זה לא יקרה לעולם אם לא אתחיל.

בנתיים איכשהו זה פחות מעסיק אותי, זה בעורף המוח אני כל הזמן אומרת לעצמי

כן אני באמת צריכה ללמוד ומצד שני, אני כול הזמן עייפה ועובדת וקוראת כשיש לי קצת זמן

ובעיקר מתעסקת בכך שאין לי זמן וכוח.

הכביסה תוקנה סוף סוף, אבל עכשיו הרמות הבגדים שאני צריכה לעשות ואין לי זמן היא אין סופית בערך

אני רוצה לכבס כשאגיע הביתה כדי שיהיו לי חזיות שלא מריחות כמו הגיהנום בערך

אבל אני לא בטוחה שיהיה לי כוח לזוז ב10 וזה יהיה מינמום 10 בלילה עד שאגיע מהעבודה,אכבס והמכונה תסיים.

אני קרועה בין הרצון לראות אנשים, לבין חוסר הרצון לזוז מהבית

כמות הזמן שבו אני לא נמצאת שם גורמת לי לחשוב כמה המונח "בית" הוא נזיל

בצורה מסוימת "בית" הוא מונח נכון גם לדירה של החברה. 

המצב השתפר, קצת.

עדין מרגישה חסרת ביטחון מהכל

עדיין חוששת לה מאוד.

מפחדת שאחרי שאחזור שוב משהייה ממושכת ביחד

האופריה תרד

ואפרוריות החיים תכסה את לבה עצבות.

עדיין מבולבלת

עדיין לא רגועה.

כמות האנשים שאני מכירה ורוצים למות גבוהה מידי

כל האבדנות והדיכאון הזה מסביבי לא עושה לי טוב,

אבל לא מרגישה נכון להתלונן כי אני יודעת שאני אחד מאנשי הדיכאון,

והפעם תורי לרדת מהעלייה המפוארת איתם ואז להוריד אותם איתי ולהשען עליהם בסחרחרה הנוראית הזו.

וזה מוריד מצב הרוח שלי ירוד

והתעסקות עם אנשים לפעמים ממש מתסכלת 

אני בורג קטן במערכת אני מנסה לעשות את המקסימום שאני יכולה

אבל אני לא יכולה לשנות חוקים רק כי זה לא נוח לכם

ומניפלציות כמו להצביע עלי ולהגיד לילד "בוא נלך האשה הרעה לא מכניסה אותנו"

ממש לא גורמת לכם להראות חזקים

הכאבים הפיזים שאני חשה בזמן האחרון גם לא עוזרים