שלושה חודשים חלפו מאז החלפנו מילה. שותקת וכל כך כמהה אלייך... אני רוצה אבל אני לא יכול(ה), אין כזה משפט, אבל בשבילי זה הכל! אני רוצה לדבר איתך, לתמוך בך, שתתמוך בי, אני רוצה חזרה את הקשר המופלא שלנו! אבל אני יודעת שאסור לי, מותר לי, אבל אנ יאוסרת על עצמי. אני, מתוך אהבה ואכפתיות אלייך, נותנת לך את המרחב שלך להתגבר על שברון הלב, שנגרם על ידי. אם אני אחזור לעולמך הבנייה תפסק, אני לא רוצה שזה יקרה.
כן, אני מגשימה את המשפט, אם את באמת אוהבת אותי, אז תניחי לי. אטני מניחה לך לחיות כרצונך וביום שבו תחליט שאתה שלם עם עצמך בנוגע לקשר איתי, אחכה לך ואהיה שם בשבילך, כאן אהיה תמיד בשבילך.
כואב לי על זה שאתה שונא שהשתנתי, כואב לי על השנאה. אנשים משתנים, כל יום, כל שעה.
אני מקווה שיום אחד תבין אותי באמת, את האדם שהייתי ואת האדם שהפכתי להיות.
באמת שאתה פה חסר לי!
אוהבת, תמיד..
טל