בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לפני שנתיים, ב-17 בנובמבר 2002, נכנסתי בבוקר למספרה ועשיתי קרחת (את הסיפור המלא, בו כמעט הספר קיפח את חייו על ידי אדם חמוש בסכין אפשר לקרוא כאן).

לאחר שנה, שיערי התארך בכ-15 סנטימטרים ולצורך הארוע, פירסמתי בבלוג זה מספר תמונות שלי.

בלילה שבין ה-20 ל-21 ביוני 2004 גזרתי מעט קצוות בעזרתה האדיבה של הגר.

היום, ה-17 בנובמבר 2004, למעט חיתוך הקצוות, על מנת למנוע את פיצולם (בעיה אופיינית לבעלי/ות שיער בכלל ובעלי/ות שיער מתולתול בפרט), שיערי חוגג שנתיים לצמיחתו...

אורכו היום 31 ס"מ (נמדד ממש היום), הוא עובר את הכתפיים (אל תתנו לתמונות להטעות אתכם, המבנה המתולתל של השיער יוצר אשליה של שיער קצר יותר מכפי שהוא באמת) וממשיך לצמוח.

תמונות בתום סיכום כמה דברי סיכום לקראת יום הולדתי החל מחר...

היאח חיזבאללה - גדלתי בשנה

ויום ההולדת לשיער שלי, מביא אותי לכך שמחר אני "חוגג" יום הולדת 23.

סיומם של 23 שנים של קיום (די עלוב יש לציין) ופתיחת השנה ה-24 של חיי (כן, השנה הראשונה בחיים מתחילה בגיל 0 ולא בגיל 1, זה משבש את כל החיים, תאמינו לי)...

אז כיצד אני מסכם את החיים שלי עד כה, את השנה האחרונה?

השנה האחרונה הייתה מדהימה!

אחת השנים הטובות בחיי.

הספקתי לבקר בלונדון עם אנה, לטייל בסין, קוריאה ויפן.

טיילתי המון בארץ.

הצלחתי לעמוד בכל היעדים שהצבתי בהם בהצלחה שלפעמים הפתיעה אותי (מינימום השקעה ומקסימום תוצאות, מה שהוביל ללא מעט חששות שהתבדו).

פגשתי המון חברים חדשים. לחלקם אני באמת יכול לקרוא חברים.

הצלחתי (בערך) להרחיק מחיי כמה אנשים שהחשבתי כמפוקפקים (הם לא בהכרח רעים, פשוט לא התאים לי להיות איתם בקשר)

הרחבתי אופקים, למדתי ונחשפתי להרבה דברים שכלל לא הייתי מודע אליהם. שיניתי דיעה או שתיים אצלי. אני  מניח ששיניתי הרבה יותר מכך אצל אנשים אחרים.

כתבתי המון שירים (עשרות רבות), אפילו הספקתי להשלים לכתוב סיפור (בעצם שניים, אבל אחד מהם באמת גרוע).

עשיתי הרבה אנשים שמחים. פגעתי והעלבתי בהרבה אנשים. לצערי לא תמיד היה מדובר בקבוצות זרות זו לזו.

הייתי נוכח בכמה חתונות. חלקן הובילו כבר לגירושין. חלקן הובילו כבר לתינוק (מזל טוב עינת).

הייתי בהלוויה. הייתי בברית.

היו עוד כל כך הרבה ארועים בחיי שאני מסתכל כעת לאחור ואני מתקשה להאמין שאת כל הדברים הללו עשיתי בשנה אחת בלבד.

חבל שהשנה נגמרה בצורה די עצובה, אם כי אני אופטימי ומאמין שהשנה הקרובה אף תתעלה על השנה שחלפה ובכל מקרה, אני מנסה למצוא את הטוב, גם בדברים הרעים שקורים.

והחיים  בכלל עד כה?

ובכן, מילן קונדרה כתב ספר בשם "הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום". אני חושב שאם נתעלם מהעובדה שהסיפור מתרחש בצ'כיה ושוויץ, מדבר על מערכות יחסים מחוץ למסגרת הנישואים, בגידות וכלב, אז הסיפור מתאר את חיי (ושוב, אם לא, לפחות הכותרת).

עם כל הכיף בלגלות שכל שנה אני עושה די הרבה, התחושה שלי שבתשובה לשאלה "מה עשית עם החיים שלך", אין לי תשובה מספקת...

וזהו, מי שמעוניין להשאיר תגובת מזל טוב, אני לא מתכוון לחסום פה את אפשרות התגובות מצד אחד ולא להקדיש קטע נוסף לברכות מצד שני, אז בהחלט אפשר להשאיר תגובה למטה.

ועד השנה האלעדית הבאה (על פי לוח השנה הפרטי שלי אשר כל מה שמבדיל אותו מלוח השנה הגריגוריאני הוא שהספירה התחילה ב-18 בנובמבר 1981)...

שלום וסיונארה (אפשר להחליף את סיונארה ב"matane", זה גם להתראות ביפנית) !

אלעד

תמונות

צולם ב-18/11/2002

צולם ב-11/2003

צולם ב-21/6/2004 מיד לאחר חיתוך הקצוות

צולם ב-17/11/2004 (היום)

צולם ב-17/11/2004 (אוף, השיער שלי נראה פחות בהיר מכפי שהוא באמת)

צולם ב-17/11/2004, הפעם עם שיער רטוב לשם שינוי