בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

במקום בו היום רוצחים אנשים, מחר ירצחו בעלי חיים

בהתחשב בכמות האלימות הקשה שאנחנו נחשפים אליה מידי יום ביומו באמצעי התקשורת השונים ובהתחשב ברמת האלימות הגואה בישראל לאחר יותר מארבע שנים של עימות מזוין עם הרשות הפלשתינאית, אין זה פלא לקרוא כתבה על כך שנרשמה עליה בדיווחים על התעלות בבעלי חיים בקרב הציבור בישראל בכלל ובקרב בני הנוער בפרט.

אינני מנסה להוכיח קשר ישיר בין אלימות בין בני אדם לבין התעללות של בני אדם בבעלי חיים, אבל ההגיון שלי ואני מניח שההגיון של עוד רבים וטובים, לא יכול שלא להעלות על הדעת שקיים קשר בין אותם מקרי אלימות והתעמרות של חיילים ישראלים בתושבים פלשתינאים (בין אם חיים הם ובין אם לאו) לבין מקרי התעללות בבעלי חיים.

בשני המקרים קיים ניצול הכוח של החזק על מנת לפגוע ולהשפיל את החלשים ממנו.

מי שלא חס על בעלי חיים, מדוע שיחוס על אנשים, במיוחד לאור הדמוניזציה שנעשית לאותם אנשים והניסיון להופכם לחיות-אדם.

אגב, על מנת להדגיש עוד טיפה את הנקודה שלי, אתן דוגמא מוכרת על כך שהפגיעה בבעלי חיים מחסנת מכשירה את העוסקים בדבר לפגיעה בבני אדם : במסגרת לימודי רפואה, במקרים רבים נעשים קודם כל אימונים בבעלי חיים (וגם בגופות, אבל זה לא מעניינו כעת). הסיבה לכך גם האימון על שאינם אנשים וגם הענקת חוסן מסויים מפני מראות הזוועה. לעיתים אנו שומעים על כך, כמו למשל הפרסומים לפני כשנה או שנתיים, על כך שצה"ל, כחלק מהכשרת הרופא הצבאי, "מרדים" כלבים על מנת שהרופאים הצה"ליים הצעירים יתאמנו בניתוח על נפג"ם (בפגע מדומה) שאפשר להרוג אותו לאחר מכן, גם אם לעיתים זה כרוך בכאבים, הנובעים מכך שהכלב מתעורר מהטשטוש, עדיין בחיים, עדיין מבותר ע"י ניתוח מיותר שבוצע בו.

וכמובן, אם כבר הזכרנו פעילות של צה"ל המתירה את דמם של בעלי החיים, אין לשכוח את הפרסום מלפני כארבע שנים על כך שעל מנת לבחון השפעות שונות של פיצוץ על גוף חי, פוצצו ונשרפו חזירים רבים על ידי צה"ל.

ובאותה הזדמנות, אני מזמין את המעוניינים לצפות בסרט די אכזרי שצילמתי בסין, בו ניתן לראות את הדקות האחרונות בחייו של תרנגול, עד אשר הוא נשחט על ידי בחור סיני זו לו הפעם הראשונה בה הוא שוחט בעל חיים.

כנר במחסום

סיפור שעלה לכותרות בימים האחרונים הוא על חיילים שעיכבו פלשתינאי עם תיק כינור במחסום בית איבא שליד שכם, הורו לפלשתינאי לפתוח את התיק ולאחר שבתיק התגלה כינור, הם ביקשו ממנו שינגן שם, כפי שמשתמע מהכתוב, להנאתם.

לא אני הוא זה שהעלה את הקונוטציות למעשי חיילים גרמניים בתקופת הרייך השלישי הגרמני ליהודים, אבל בהחלט משעלה הדימוי, לא ניתן להתעלם ממנו, במיוחד לנוכח העובדה שההסברה של דוברת צה"ל על כך שמדובר במקרה חריג (טרם מצאתי התייחסות באתר הרשמי של צה"ל למקרה הזה אגב) שלא אופייני לצה"ל ולחייליו שפועלים בצורה הומאנית, הופכת להיות כל כך שכיחה עד אשר לא ניתן לקחת ברצינות את הטענה שמדובר במקרים בודדים, אלא בתופעה נרחבת.

לצפייה בסרטון החיילים והכינור

המלצה - לא לקנות iPOD

חברת אפל סירבה להעלות את המחיר לשיר חג המולד הנודע Do They Know It’s Christmas ל-1.49 ליש"ט, והשאירה אותו על 79 פני, זאת על מנת שלא לפגוע במכירות המציבות את החברה בראש שוק המכירות און-ליין.

קטונתי מלמתוח ביקורת על הקו השיווקי של חברת אפל, במיוחד לאור העובדה שאינני חסיד גדול של תקופות חגים למיניהן, בטח לא אלו הקשורות להולדתו של ישוע מנצרת והרי חברת אפל מצליחה מאוד ולמעשה אין ליטול ממנה את הכבוד הראוי בכך שמצאה מתודה חדשה למכירת מוזיקה באמצעות רשת האינטרנט, הלא היא החנות הוירטואלית iTunes.

לעומת זאת, בתור מי שרכש את אחד המוצרים של החברה, iPod mini, אני רואה זכות ואף חובה למתוח ביקורת על החברה.

כל מי שחושב לקנות אייפוד והוא שומע מוזיקה עברית, הרשו לי להמליץ לו להמנע מקניית המכשיר!

אסביר  לכם מדוע בשלב זה אני ממליץ לא לרכוש אייפוד.

ובכן, האייפוד בהחלט מכשיר חביב. רק מה, משום מה, בחברת אפל החליטו להתעלם מהשוק של דוברי העברית ולא רק שלא לייצר תפריט בעברית עבור המכשיר (שזה לדעתי סביר), אלא פשוט במקום להציג טקסט בעברית (למשל שם של שיר או אומן), המכשיר מציג שורה ריקה.

אם יש לך שיר אחד בעברית זה לא כזה נורא, אבל ברגע שיש לך יותר מאחד, עשרות, מאות, הרי שהעסק הופך למרגיז במיוחד, כאשר אתה לא יכול לדעת באיזה שיר מדובר, עד אשר אתה מתחיל להאזין לו...

העניין כבר די נטחן בפורום נגן iPod בתפוז ואסכם ואומר שלאפל אין תוכניות להשקיע בעברית בקרוב וליבואן בישראל לא ממש איכפת כי המכשירים נמכרים ואין לו גם זכות לתרגם בעצמו את התוכנה שבמכשיר.

ואולי הייתי יכול לקבל את הטענה שהעברית אינה שפה פופולארית בעולם ולפיכך החליטה חברת אפל לא להעניק תמיכה לשוק הישראלי, אבל העובדה שהשפה הדנית כן נתמכת במכשיר, תמיכה מלאה, כולל תפריט בשפה הדנית, שפה שמדוברת פחות מאשר עברית הכעיס אותי.

"משהו רקוב בממלכת דנמרק" אמר המלט בחזה של שייקספיר, "משהו רקוב אצל אפל" אמרתי אני והחלטתי לכתוב לחברה מכתב.

לא אפרסם כאן את המכתב, בעיקר משום שהוא כתוב באנגלית קלוקלת מתוצרת אלעד, אבל רק אתמצת ואומר שקבלתי על כך שהחברה שמספקת מכשירים שעולים בעולם 250, 300, 400 ויותר דולר (ובישראל יותר, הואיל וישראל נגבים מיסים מיותרים ובלתי צודקים על מכשירים אלקטרונים דוגמת אייפוד), לא מספקת תמיכה בעברית, כאשר קיים יבואן רשמי של החברה בישראל.

אני בספק אם מכתבי יעזור, במיוחד לאור העובדה שאם תבדקו מי הם צרכני האייפוד, תגלו שרובם אנשים שמאוד מרוצים מהמכשיר היפה שיש להם ומדחיקים את העובדה שהוא לא מציג את שמות השירים בשפת אימם.

אבל לפחות אני את שלי עשיתי ואני יודע שכל מי שישאל אותי, האם כדאי לקנות את אחד ממוצרי אפל, אני אשיב ללא כל היסוס - לא!

עד אשר אפל תשנה את מדיניותה הזדונית כנגד דוברי העברית.

הגוש המזרחי החדש

יש איזו מדינה אחת, אוקראינה שמה (שמוכרת בישראל במיוחד בעובדה שמאות נערות ליווי מגיעות ממנה מידי שנה לישראל, כחלק מסחר בלתי חוקי בנשים וגם בכך שמאות חסידים של רבי נחמן מברסלב, עולים לעיר אומן שבה, על מנת להשתטח על קברו של הרבי ולבדוק את נערות הליווי בעיירה הסמוכה), שעל אף שהיא עצמאית מזה למעלה מעשור, רוסיה, המדינה שהחזיקה בה במסגרת ברית המועצות, עדיין רואה בה חלק אינטגראלי ממנה.

וכך, בבחירות שהתקיימו במדינה בתקופה האחרונה, לא בחל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להביע תמיכתו במועמד החביב עליו - ויקטור ינוקוביץ', שתומך באופן לא מפתיע בהתקרבות לרוסיה על פני מועמד האופוזיציה הפרו-מערבי ויקטור יושצ'נקו (וכשניסיתי לבטא את שמו היום, בפני שתי חברות שעלו מאוקראינה, זכיתי לבוז וקיטונות של ביקורת על כך שאינני מסוגל לבטא את שמו כראוי).

בבחירות זכה המועמד הפרו רוסי ב-49.46% מן הקולות, בעוד המועמד החביב על המערב זכה ב-46.61% מהקולות.

אך כאן כמובן לא מסתיים הסיפור, הרי אנחנו מדברים על אוקראינה ככלות הכל.

המפסיד בבחירות כמובן קבל על תוצאות הבחירות בטענה לזיופים בקנה מידה גדול וכמובן זכה לתמיכה בלתי מסויגת מצד ארה"ב ומרבית מדינות אירופה.

כמובן שהבעת מורת רוח אינה דיה במקרה של מדינה כמו אוקראינה, אשר לא ידועה כאחת מהמדינות המצטיינות בממשל תיקן וכך תומכי המפסיד בבחירות, יושצ'נקו החלו לכתר בנייני ממשלה, לחסום כבישים ראשיים ושדות תעופה, או במילים אחרות, להשתמש באלימות על מנת להשיג הישגים פוליטיים.

קצרה היריעה מלדון כאן בהשלכות השונות או בערעור הלגיטימציה והסמכות של משטר באשר הוא, כאשר עולה חשד לתפיסת השלטון בדרכים לא כשרות (כמו זיוף ועיוות תוצאות בחירות), רק אציין שאנרכיה באוקראינה, מדינה שבארסנל שלה נשק גרעיני (והיסטוריה גרעינית לא מזהירה בדמות קריסתו של הכור בצ'רנוביל), היא לא עניין בריא לשלום העולם. יש לשים לב שחלילה לא תפתח מצפון הרעה.

לסיום רק אסיים בציטוט שיחה עם אחותי במסנג'ר שעסקה בנושא אחר לחלוטין, אבל בכל זאת הזכרתי בה את המצב באוקראינה :

אלעד : "יהיה בסדר. יותר טוב מהשלטון באוקראינה, זה בטוח."

אחות : "חחח"

אלעד : "מדינה של מטומטמים... עם נשק אטומי"

אחות : "בדיוק כמו ישראל"

השגריר

חובב גדול של שעשועונים ותוכניות ריאליטי-טיוי (וטלוויזיה בכלל) אני לא, אולם בכל זאת השקעתי מספר דקות לקרוא את הכתבה הזו בגרסה המקוונת של הטיימס הלונדוני על התוכנית השגריר.

מעניין לראות ששעשועונים שמעניינים פלח אוכלוסיה מאוד מצומצם בישראל, זוכים לסיקור די נרחב בעיתונות הבריטית.

הואיל ונכתב שמדובר בתוכנית חיקוי ל"The Apprentice" האמריקנית, בה דונאלד טראמפ בוחר סאנג'רים לניהול עסקיו, קצת קשה לי להבין מדוע קבע כתב הטיימס בירושלים שמדובר במשהו שיכול היה להתרחש רק בישראל. נכון, כוונתו הייתה שישראל היא מהמדינות היחידות שכל כך עסוקות בדימוי הבינלאומי שלהן ובשל כך תוכנית בה הקהל בוחר שגריר שייצג את ישראל בפורומים בינלאומיים עשויה לזכות לפופולאריות. אבל היי, בינינו, למרבית האנשים כאן לא באמת איכפת מתוכניות כמו "השגריר" וגם מצבה הבינלאומי של ישראל בעולם, מעניין אותם רק בגדר משאלת לב שהמצב ישתפר.

פרידה מאדם יקר

ולסיום, אני חושב שיש שני צדדים צבועים בהתייחסות של החברה למותו של אדם...

הראשון הפיכת כל מת לקדוש. כיצד אותו רפו"ל, רפאל איתן שרבים כל כך צחקו עליו וכינו אותו בכל מיני כינויי גנאי, הפך להיות לאחר מותו האיש הפשוט והמבריק, מלח הארץ?

חלילה לי לומר משהו כנגדו. אני מוכרח לציין שעם דעותיו בענייני דת, הסכמתי וברכתי וגם על היותו איש עשייה ולא איש דיבורים ברכתי.

אבל שוב, מדוע כשאדם הולך לעולמו, נשכחים מעשיו הפחות מחמיאים ומוזכרים רק נקודות השיא?

אני מודיע כאן ועכשיו שכאשר אמות, אינני רוצה הספדים (ואפשר גם לוותר על הלוויה ופשוט לזרוק אותי באיזה שדה, על מנת שעוף השמיים ינקר את גופתי, או סתם לשרוף אותי ולפזר את העפר), אבל אם יהיו כאלה, אבקש את כל המספידים להזכיר שהיו לי הרבה צדדים, חלקם טובים, מרביתם רבים וחשוב לציין את היותי אדם רב-גוני, בניגוד לכל שאר הנפטרים שהיו מאז ומעולם...

הדבר השני בצביעות האנושית הנוגעת למוות, הוא הטאבו שרבים מטילים על בדיחות על מתים, במיוחד כאשר שזה נוגע לבדיחות שואה.

אני גאה לציין שמעולם לא בחלתי בהומור שחור, מקאברי ומורבידי. הומור זה היה נר לרגליי וגם בימים השחורים ביותר בחיי

אני אגב מברך את עידו קינן על פוסט בדיחות רפול שהוא פתח, אשר גם אם לא נעים לספר בדיחות כאשר עדיין לא קברו את המת, הרי שזו דרך מצויינת לזכור את המת באופן חיובי, על ידי בדיחות.

ולסיום, אני רוצה להקדיש לאירוע הטראגי שהתרחש בנמל אשדוד ולקח מאיתנו את הסמל הישראלי - רפול, מספר שורות משיר שנכתב על ידי אביב גפן - לבכות לך :

"אני הולך, לבכות לך תהיה חזק למעלה..."

"געגועי, כמו דלתות שנפתחות בלילה..."

"כמו הגלים, אנחנו מתנפצים, אל המזח אל החיים..."

ת.נ.צ.ב.ה

ועד כאן להפעם.

סוף שבוע נעים וחמים. מי שמעוניין לצאת לטיול בברקים, אני אשמח.

אלעד