בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

יש אלוהים...

זהו, הגעתי למסקנה, יש אלוהים.

למה?

פשוט וקל, אחרת איך אפשר להסביר את הגל המשיחי של אותם מגיבים חצי אלמוניים בבלוג שלי שעוברים לאורכו ולרוחבו של הבלוג הזה (או סתם עוברים על כל הקטעים שכתבתי ובחרתי לקשר בצד, מבלי לדעת שאלו רק חלק קטנטן מ-886 הקטעים, כולל קטע זה שנכתבו בבלוג מאז עלה לאוויר העולם בספטמבר 2002 - תשרי התשס"ג) ומשאירים תגובות חסרות כל תכלית מלבד העובדה ש"יהדות זה דבר חשוב" (בסדר, גם לנסות להציק ללא הצלחה לאנשים אחרים זה דבר חשוב [למיטב זכרוני הלל הזקן תמצת את היהדות ב"מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך"]).

התרגשות רבה אין מכך, כי הרי ידוע שזבובים, טורדניים ככל שיהיו, סופם להעלם ובכל מקרה, מלבד רעש וקצת הצקה, הנוכחות שלהם אינה מורגשת במיוחד והם אינם משמעותיים.

אגב, את הגל המשיחי של אותם מגיבים בעלי שמות מתחלפים, אפשר להסביר על בקלות גם על ידי אדם די מסכן, נפש אומללה הזקוק לתשומת לב. במילים אחרות טרול.

אני מוכרח לציין שחבר לבלוגספירה נתקל באותה תופעה בדיוק בימים אלו כך שאני מניח שזו מין אופנה שחולפת, עד אשר אותו טרול (או שמא אותם טרולים) יבין שאין באמת סיפוק בלנסות לעצבן אנשים שלא ממש מתרגשים ממנו.

אז כנראה שבאמת אין אלוהים, אחרת קשה להבין כיצד ברא אותם יצורים אומללים שדורשים תשומת לב כה רבה ואין איש בעולם האמיתי שמעניק להם אותה.

רפובליקת קקטוסים

בראשון בדצמבר התקיימו באוניברסיטת חיפה בחירות לנציגויות החוגים השונים באגודת הסטודנטים של האוניברסיטה.

לא משנה מי נבחר, אני רוצה לגעת בנקודה שלדעתי די מכוערת - כיצד הבחירות לאגודת הסטודנטים נראות...

זה מתחיל עם תחילת שנת הלימודים, בה נציגי תאי הסטודנטים השונים נכנסים לכיתות (חשוב להיות עם החולצה של התא המתאים), ומספרים שהם נציגי החוג באגודת הסטודנטים ואפשר לפנות אליהם בכל בעיה (כמובן שאם יש בעיה, הם מסבירים שלא ניתן לפתור אותה - בדוק). זה ממשיך אל מאבק של ממש בדבר היחיד שהם יכולים לעשות - שכפולי חוברות, מה שמכונה "מקראות" המאגדות את חומר הלימוד על פי הסילבוס.

נוצר מצב שבו מגיע מי שטוען שהוא נציג החוג, מציע מקראה במחיר X ולאחר חמש דקות מופיע אדם אחר, טוען שהוא נציג החוג (דבר שאפשרי אגב בחלק מהחוגים) והוא מציע את אותה מקראה במחיר X-10 (פחות או יותר). ההבדל היחידי בין המקראות הוא הלוגו המוטבע בעמוד השער (וצבע הכריכה, בהתאם לצבע האופייני לתא).

לאחר מכן לפני כל הרצאה, מגיעים אותם נציגים, בליווי עוד מספר אנשים מהתא שלהם. הכל על מנת להפגין נוכחות וכמובן על מנת לכתוב את שמם ומספר הטלפון שלהם על הלוח.

כמובן שעם תחילת ההרצאה, בד"כ המרצה מוחק את הכתובת והרי הטלפון לא נחוץ, כי מי שהיה מעוניין, היה יכול להעתיק את המספר על היום הראשון (ובכל מקרה, קל יהיה להשיג את אותם נציגים, אם רק מישהו יחפוץ בכך).

חלקם גם פונה אל הקהל שכבר החל למלא את האולם ומסביר כמו על עדת מפגרים, כמה הוא נפלא וכמה הוא פועל לרווחת הסטודנטים בחוג.

זה מגיע לכדי מצב אבסורד שכדי להציג עשייה, הם מפרטים את לוח המבחנים שמופיע באתר האינטרנט של האוניברסיטה או במקרה יותר משעשע, ליד שקף בו נכתבה הודעה על ביטול שיעור, אחד התאים שעתק את אותה הודעה והוסיף את שם התא.

בין לבין אנשי התאים מחלקים סוכריות, שוקולדים, סיכומי הרצאות זניחים (הרי מי שבאמת רוצה ללמוד, יסכם לעצמו, בצורה טובה יותר) ובעצם כל דבר שיקשר אותם בתודעת הצביע הפוטנציאלי כאנשים אכפתיים שפועלים ועושים למען הסטודנטים.

כשבוע או שבועיים לפני מועד הבחירות, מתחילים לציין נציגי התאים השונים את "פועלם הרב". מדובר כמובן בדברים שבלאו הכי נעשים, מלגות מסוימות שניתנות דרך אגודת הסטודנטים, ללא קשר לאותו תא שזקף זאת לזכותו ועוד כל מיני דברים שהדבר היחידי שראיתי בהם באמת ראוי לציון, היה התקנת תאורה באחד החניונים החשוכים (לפחות עד התקנת התאורה), דבר שעל פי מה שהבנתי, גם כן לא קשור אל אותם אנשים.

תא אחר למשל, התגאה בכך שבזכותו ישנו ספסל במקום מסויים, נקודה ראויה לציון באוניברסיטה מלאת ספסלים...

אכן פעילות ענפה...

וכפי שניתן להבין, אין לנציגי הסטודנטים יותר מידי מה לעשות, כלומר יש להם מה לעשות, אבל איזה סטודנט ילך ויאבק כנגד מוסדות האוניברסיטה?

הרי בסופו של דבר, האוניברסיטה היא זו המעניקה לו את התעודה לשמה הוא משלם כסף רב מאוד.

מאבק אמיתי באוניברסיטה (בהנחה והוא רצוי, אין לי דעה מוצקה בנושא), דורש כמובן הקרבה מצד הנלחמים, דבר המשול לירייה ברגל (במקרה הטוב), דבר שכמובן אין בכוונת אותם "נבחרים" לעשות, הרי רובם (אם לא כולם) נבחרים רק בשל ה"יוקרה" המתלווה לתפקיד, העובדה ששמם מוכר בקרב אנשי החוג השונים (מסטודנטים ועד מרצים), הכסף שאגודת הסטודנטים מתעסקת איתו, כהיותה גוף שלא למטרות רווח (שבסופו של דבר אלו שעובדים בו מרוויחים [בצדק, אני לא מצפה שיעבדו בחינם]) ועוד כל מיני הטבות, כמו למשל פעילות חברתית לצורך מלגה, שהפעילות בתאים השונים מעניקה להם.

אי לכך ובהתאם לזאת שתפקיד נציג החוג נתפס כלא משמעותי, אפשר להבין מדוע עבור החלק הארי של הסטודנטים, הבחירות לאגודת הסטודנטים הם הדבר הכי פחות מעניין (באמת, מעניין אותי לדעת מה מעניין סטודנטים בימינו באופן כללי, מלבד להצליח, כי רבים כל כך, נראים כמתעניינים רק בבידור זול ותו לא, אבל יכול להיות שמדובר ברושם מוטעה שלי, אחרי ככלות הכל, אני כן מכיר סטודנטים רבים שמתעניינים בנושאים שונים, מגוונים ומעניינים).

וכך, כשכאלה, כלומר דבר המוגדר כלא מעניין בעליל, נוצר צורך לשכנע סטודנטים להצביע, הרי כיצד גוף שמטרתו "להשפיע" על מוסדות האוניברסיטה, יוכל להפגין עוצמה, אם מאחוריו אין קהל גדול של סטודנטים שבחר בו?

אז מה עושים?

פשוט וקל, מחלקים קרמבו לכל מי שמגיע להצביע (שככה יהיה לי טוב), מעניקים לו עט (פרסומת לאגודת הסטודנטים וסלקום) במתנה וכמו כן תלוש להשתתפות בהגרלה של מכונית (חיפושית עתיקה), טיסה לחו"ל ועוד כל מיני דברים שערכם הכספי נמוך.

הנה חזרנו לימי בית הספר העליזים, אולי אפילו הרחקנו לגן - "תבחרו בי כי אני מגניב והאחרים פחות", "מי שבא להצביע מקבל קרמבו".

אם ככה נראות הבחירות לגוף שאמור לייצג את ההשכלה, התבונה, הרצינות ושיקול הדעת, אז כנראה שאנחנו בצרות...

כוחו של חיוך

מכירים את המשפט "Smile to the world and the world will smile back to you"?

ובכן, אני מרבה ליישם אותו.

אני נהנה לחייך לאנשים באוטובוס, או סתם אנשים שאני נתקל בהם (בד"כ מדובר בעלמות חן, אך לאו דווקא) במקומות שונים ומשונים.

רובם אכן מחזירים לי חיוך.

מעבר לכך, מדובר בתקשורת, תקשורת בלתי מילולית אמנם, אבל כזו חזקה ביותר. הרבה פעמים, בנסיעה של כמה דקות, אני יכול להבין כל כך הרבה על חייהם של אותם אנשים שאני מתבונן בעיניהם ומחליף איתם חיוכים.

טוב, לפחות יש לי הרגשה שאני מבין, הרי ברוב המקרים, אני לא מדבר איתם.

בכל מקרה, אני ממליץ לכולם לנסות.

כי כשמחייכים, ההרגשה הטובה היא פועל יוצא של החיוך.

נהג אוטובוס - מקצוע קשה

רבים אולי תופסים את עבודתו של נהג בכלל ונהג אוטובוס בפרט כעבודה לא מאתגרת.

אכן, מה מאתגר במיוחד בלהיות בעל סיכוי לא קטן להתפוצץ בפיגוע טרור, כאשר כל המאמץ המנטאלי הנדרש ממך הוא התעסקות עם חישובי עודף והסברה לאנשים על התחנות שבדרך?!

ובכן, הבחנתי במשימה מאוד מיוחדת שנהגי אוטובוסים נאלצים להתמודד איתה ולא רבים מבחינים בה...

אתם מכירים את אותם אנשים שמסמנים לנהג לעצור, על מנת שזה אכן יעצור להם בתחנה (אחרת לא תמיד הנהגים מקפידים לעצור להם)?

בוודאי שאתם מכירים, הרי כולכם נוסעים באוטובוסים ואתם לא מאלה שאוהבים להיתקע בפקקים ולנהוג במכוניות המזהמות את הסביבה והופכות כל אזור אורבאני  בישראל לענן אחד גדול של ערפיח.

השאלה היא האם הבחנתם בכל אותם מאותתי לשווא?

כן. נהגי האוטובוס צריכים להתמודד עם כל כך הרבה אזעקות שווא.

במו עיני ראיתי נהגים מאטים את האוטובוס, רק כדי להיות בטוחים שהאדם שנופף להם, סתם נופף להם לשלום...

ישנם אנשים מרגיזים שפיתחו שיטות נלוזות על מנת למשוך את תשומת לבו של הנהג לריק.

הם מנופפים בידיים, קמים מהספסל בתחנת האוטובוס, מתקדמים לעבר שפת המדרכה. הכל, הכל כדי לגרום לאוטובוס עמוס נוסעים לעצור, כאשר להם אין כל כוונה לנסוע באותו קו.

על כנסת ישראל להתעסק בדברים קצת יותר חשובים ועקרוניים מתקציב המדינה ותוכנית הנסיגה ולחוקק חוק שיהפוך את כל אותם מטרידים לעבריינים, על מנת שמשטרת ישראל האמינה והיעילה תוכל למגר התופעה.

שוק בשר

מידי יום או מידי מספר ימים אני עובר על דואר הזבל, הספאם שאני מקבל, על מנת לראות האם לא פספסתי את האי מייל שישנה את חיי (מה שלא סביר להניח שיקרה, אבל הרשו לי להשלות עצמי).

והנה באחד הבקרים, אחת ההודעות שחיכתה בתיבת דואר הזבל של יאהו, הייתה מאת האתר קופידון.

לא התפתיתי ללחוץ על קישור מההודעה (הם עוד עלולים לחשוב שדואר זבל מוצלח), אני גם לא בשלב של חיי שאני מחפש בן/בת זוג בצורה נואשת כל כך עד אשר אמנה עם אחד מלקוחותיהם הקבועים של אתרי הכרויות. אבל בכל זאת, הרגשתי צורך מסויים לבדוק מה יש לאתר הזה להציע.

אז נכנסתי לאתר קופידון, בכתובת שאני זוכר עוד מהימים בהם אחד הפורטלים (וואלה כמדומני) פרסם אותם בצורה אגרסיבית למדי.

החלתי בחיפושים, בהתחלה הצגתי עצמי כגבר המחפש אישה בגילאים 20-25. עמוד ראשון של תוצאות נגלה לעיני.

לאט לאט השתרעו על המרקע תמונות של בחורות העונות לקריטריונים שבחרתי בחתך.

דפדפתי מעט בין העמודים.

לא העמקתי יותר מידי, בחרתי להיכנס באקראי לכרטיס אישי של אחת או שתיים מהקוראות, מתוך סקרנות מה נכתב על האנשים.

לאחר מכן חזרתי על החיפוש פעמיים נוספות, פעם אחת הצגתי עצמי כגבר המחפש גברים, פעם שנייה כאישה המחפשת גבר, דפדפתי מעט בין תמונות האנשים שהוצגו לי והמשכתי אל שגרת יומי.

כל התהליך הזה, שנמשך פחות מהזמן שלקח לי לכתוב את השורות הנ"ל, הזכיר לי מאוד שוק בשר.

כזה שאנשים נוברים בו במטרה מאוד ברורה, כאשר התמונה היא בעצם שער אל אותו אדם, שער שאמור לספק פרטים ויזואליים גרידא.

כפי שציינתי, בדקתי כרטיסים אישיים בודדים. "בת 25 מאזור ת"א", אלו הם בערך הפרטים הרבים ביותר שהצלחתי לדלות על אנשים.

קשה להבחין באופי, תכונות אישיות בולטות ואפילו יופי, קצת קשה לאתר במסגרת תמונה בעלת פיקסלים בודדים.

כמובן, אני לא מזלזל באותם אנשים, אבל לי באופן אישי היה מפריע לו תמונתי הייתה מוצגת באתר כזה, גלויה לעיני כל, כולל אנשים החומדים לצון.

לא זו נראית לי הדרך הראויה להכיר אנשים (אם כי אני מניח שיש אנשים שזו הדרך האידיאלית או הנוחה והקלה עבורם).

נראה לי שעדיף להסתובב במקומות אמיתיים, בהם האינטראקציה היא לא רק למטרות קשר. זו דרך מצויינת להכיר את מכלול התכונות של האדם אותו רוצים להכיר, מבלי להיות חלק משוק הבשר. זה יכול להיות דרך האינטרנט, יכול להיות ב-Real world, אני רואה את אתרי ההיכרויות באותו אור בו אני רואה את מסיבות הרווקים - חווה מפחידה הכלואות בה הרבה נפשות אומללות. לא צריך להתאמץ על מנת למצוא בני זוג. החיים מנתבים את הכל על הצד הטוב ביותר.

הרי לא ניתן לקבוע כמעט דבר על אופיו של אדם מפגישה אחת, כזו ששני הצדדים בה באים במטרה לעשות רושם על הצד השני, ללא שום עניין אחר.

אבל כמובן, זו דעתי ואתם יכולים לחשוב אחרת.

אם כי יש מי שכבר קבעה שהאנשים הנפלאים מאחורי המקלדת, עשויים להיות אנשים הרבה פחות סימפטיים מכפי שהם מציגים עצמם.

הנה למשל דוגמא.

או למשל הדברים שהיא כתבה פה.

או כאן ואפילו כאן.

ותודה לשלוותא על העזרה במציאת הלינקים בתוך בלוגה.

מילה ליום

לאחרונה, בעיקר לאור אפשרויות עיצוב חדשות באמצעות HTML (שאני אינני מנצל, הואיל ונראה לי שלמעט הסרגל המרגיז של נענע למעלה, עיצוב הבסיס של ישראבלוג די והותר והרי בלאו הכי העניין בבלוג הוא התוכן ולא המסגרת [כמה אנשים, בעלי בלוג עיצובים, יהרגוני על המשפט האחרון]), ישנם רבים בישראבלוג שהחליטו לשגע את המונים (COUNTERS) בבלוגים שלהם.

בין אם הם חוסמים את האפשרות לראות את כמות הכניסות לבלוג שלהם (דבר שהוא לגיטימי בהחלט בעיני) ובין אם הם מכניסים מספר כניסות עצום ובלתי מציאותי (דבר שגם הוא לגיטימי, מוריד את ההערכה שיש לקאונטר שלהם ולאמינותם בכלל והוא מפריע לי רק כאשר בעקבות כך יש הטיה של טבלת "הבלוגים שעשו עניין"), הם תוקפים את השיטה של הקאונטר בבלוג.

האם ניתן לכנות זאת בשם counterattack?

(ולמי שלא שולטים ברזי האנגלית, גשו למילון).

עד כאן להפעם.

סוף שבוע טוב ותבלעו הרבה סופגניות (למרות שחנוכה  נופל רק באמצע השבוע הבא).

וכמובן חודש שמח ומאושר.

אלעד

חתול מסטול - צולם במסעדה קטנה בשנגדו - אוגוסט 2004