בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

וכך, מפה לשם, משם לפה, מצאתי עצמי מהרהר במשמעותן של האותיות.
כאשר אני מביט בכתבי יד, על פי רוב אני לא מסוגל לפענח אותו. מסיבה זו אני משתדל לכתוב בכתב יד ברור, ללא תלות בשפה בה אני משתמש.
ההכרות שלי עם מגבלותי בהבנה כתבי יד, ולא רק של רופאים, מעוררת בי חשש שמא לא אהיה מובן וכתוצאה מכך כל טקסט שאני מפיק מסביר עצמו בצורה מחליאה, אלא אם בחרתי במפורש ליצור טקסט אבסטרקטי משהו.

ובחזרה לכתב מנחם העתיק. בחודשים האחרונים העסיקה אותי שאלת מקורות האותיות.
ובכן, ספרות ענפה קיימת, תיאוריות יש לרוב.
ואף על פי כי, מה שעבר קודיפיציה והפך רשמי הרי יכול היה להיות שונה לחלוטין.
מדוע A היא A ולא B?
מדוע W יישמע כ"וו" באנגלית ו"ו" בגרמנית ופולנית? מוסכמות, אבולוציה, בחירה מקרית, בחירה לא מקרית.
הצורה שאותיות לבשו במקומות שונים בתקופות שונות היא מרתקת.
שלא לדבר על כתבי קשרים, פיקטוגרפיות ושאר שיטות כתב שאינן התפתחות מהכתב הפיניקי.

אני מניח שכמה וכמה מהקוראים נתקלו בשמות קיריל ומתודיוס. רוב רובם יודעים לקשר בין הכתב הקירילי לאלפבית הרוסי (ושל עוד כמה שפות).
אולם שני מסיונרים אלו שהביא את הבשורה הנוצרית לעמים הסלבים, פיתחו כתב שמכונה "גלגוליטי" (Glagolitic alphabet). רובם ככולם של הדוברים שפות סלביות לא מסוגלים לפענח את הכתב הזה, משום שהוא נזנח עבור שעטנז של אותיות לטיניות ויווניות בתוספת האות העברית ש. או מה שמכונה בימינו כתב קירילי או אזבוקי או אזבוקה (Azbuka, Azbuky), על שם שתי האותיות הראשונות.

מה שנותר מהכתב הגלגוליטי הוא כמה סימנים לא מובנים על השטר של 50 קרונות סלובקיות שנושא את דיוקנם של קיריל ומתודיוס. הואיל והמטבע הוחלף באירו ב-1 בינואר 2009, גם לזה לא נותר זכר.

יכול להרהר בעניין דילוגי האותיות הללו, במובן שהזכרתי לעיל ולא במובן של חיזוי העתיד (או ליתר דיוק אירועים בעבר) באמצעות דילוגי אותיות בספרי הקודש, עוד זמן רב.
אולם נראה לי שהסתיו הגיע וזו שעה מצוינת לסיים קטע שנכתב מזה חמישה חודשים ולא ייראה אור מסך מחשב אם אבחר להרחיב אותו יותר.

אלעד




עלים שנערמו על מפתן ביתי לפני מספר שבועות