בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

צביעות לשנה החדשה

על פי הדיווחים (של אלכסנדר מאן מגרמניה  ועוד דוגמא מאתר חדשות ישראלי), חגיגות השנה החדשה באירופה, היו צנועות השנה בשל האסון שאירע כשבוע לפני, לאחר שגל צונמי פגע והרג רבבות הרוגים במזרח הרחוק, ביניהם אלפי תיירים מערביים.

כמובן שקצת קשה לי למתוח ביקורת על אנשים המחליטים לא לחגוג אירוע מסויים שאני חגגתי בשינה, תוך כדי האזנה לדיסק האחרון של GREEN DAY (שהוא AMERICAN IDIOT למקרה ותהיתם), אבל בכל זאת, קשה שלא לשים לב לצביעות שקיימת בהחלטה לעמעם את החגיגות.

הרי בכל שנה מתים מיליוני בני אדם בעולם, מרעב, ממחלות, ממלחמות ותאונות. במה שונה האסון הזה?

משום שהוא הופיע בתקשורת?

משום שנהרגו בו גם אלפי מערביים?

לפני שנה, ב-26 בדצמבר, גל צונמי לא הכה בחופי מזרח אסיה ואפריקה, אבל רעידת אדמה החריבה את העיר באם שבאיראן ולקחה איתה את חייהם של כ-20 אלף איראנים.

גם האירוע הזה דווח בתקשורת, אבל לא זכור לי שהחגיגות באירופה היו מצומצמות.

אז או שמחליטים שעולמנו כה רע ומר ולכן אין כל סיבה לחגוג, לעולמי עולמים או שמגיעים להחלטה שעל אף הכאב, הצער והסבל שיש בעולם, יש רגעים שאנשים מסויימים צריכים לחגוג.

אני מקבל את העובדה שאנשים פותחים טלויזיה או את העיתון ורואים תמונות של גלים סוחפים איתם אנשים, כמו מתוך סרט אימה, והמצב רוח שלהם לחגוג נפגם.

אני גם מקבל את הרצון של אנשים לסייע למסכנים שהם רואים, אבל מה לגבי אלו הסמויים מהעין?

אני רואה הרבה צביעות בהתנהגות הזו, של הפסקת החגיגה בשל האסון שקרה. אני לא אומר שצריך להמשיך בכל מחיר, גם כאשר אין מצב רוח.

אבל אני כן טוען שאין סיבה שהמצב רוח יהיה טוב אי פעם, אם אנו באמת רוצים להיחשף אל המציאות שם בחוץ...

ובהקשר הזה, אני רוצה להביא את דבריו של גדעון לוי מעיתון הארץ שקראתי לאחר כתיבת דברי, אבל אני חושב שמכוונים אל אותה נקודה, לפיה כאשר אסון טבע מתרחש פתאום לב העולם מתרכך, מה שלא נכון לגבי תמיכה בפגועי מלחמות ומעשי טווח המוניים. זה גם מתקשר לדברים אשר כתבתי לפני מספר ימים, אי שם בקטע ההוא.

סיכום 2004 בדרכים

בשנת 2004 נהרגו בכבישי ישראל 511 בני אדם, זאת לעומת שנת 2003 בה נהרגו 487 בני אדם (הייתי מוסיף את המילה "בלבד", אבל יש גבול לציניות), כלומר מדובר בעלייה של כ-4.5% (הנתונים לקוחים מ"הארץ").

ולמה אני טורח לציין זאת?

משתי סיבות :

1. קראתי לפני כשנה מחקר מטופש המציג נתונים כאילו חלה מידי שנה ירידה במספר ההרוגים בשל שיפור במצב הכבישים (YEAH, RIGHT) ושיפור ברמת במיגון של מכוניות.

2. מדובר בנתון שאנו נחשפים אליו הרבה פחות ומוצג בהרבה פחות מלודרמה, מכפי שלמשל מוצגים פיגועי טרור שגובים פחות קורבנות ישראלים בנפש (מצטער שכרגע אני מתעלם מהצד בפלשתיני ומהמוסר הישראלי המדרדר).

ומה עושים כנגד זה?

כלום.

מהיבואן...

טוב, ניסיתי לחפש בגוגל מיהו היבואן שאל אחת מחברות הספורט המובילות.

שם המותג לא עזר. לכן חיפשתי טריק אחר.

פשוט הקשתי את מילת החיפוש "יבואן" ולחצתי אנטר.

להפתעתי גיליתי את העמוד הבא.

לטובת מי שעצל מכדי להקליק על הקישור, אספר מהם האתרים שהופיעו :

פג'ו

פיאט

סקודה

סובארו

מרצדס

רובר

סאן יאנג (חריג)

קיאה (או בעברית קיה)

סוזוקי

כן. לא טעיתם. כאשר מחפשים בגוגל את המילה יבואן, מגלים שכל התוצאות הראשונות הן אתרים של יבואני רכב (למעט סאן יאנג שהוא קטנוע). לא נכנסתי לשמות היבואן, אלא רק לשמות הפירמות המייצרות את הרכב מהסיבה הפשוטה שזה לא מעניין וכל אחד יכול למצוא זאת בגוגל.

הנקודה היא שהפרמטרים של גוגל מראים כי לכאורה כל מי שמחפש את המילה יבואן, כאילו חיפש יבואן רכב...

מרגיז.

פרשת דרייפוס

יצא לי להגג מעט בפרשת דרייפוס, אותה פרשה בה יהודי צרפתי מסכן בשם אלפרד דרייפוס הואשם על לא עוול בכפו בריגול לטובת גרמניה.

תהיתי לעצמי, אם יהא זה נבון לתרגם את השם דרייפוס מגרמנית לעברית כ"תלת רגל" או לאנגלית כ-Tripod.

הרי כל בר דעת יודע ש DREI זה שלוש ו-FUSS זה רגל...

או שמשום שדרייפוס היה צרפתי, אז זה לא תופס?

אגב, בגרמנית, חצובה (שבאנגלית מכונה TRIPOD, או תלת רגל בתרגום מילולי) כותבים Stativ, או מעמד בתרגום חזרה לעברית.

אזכרה - על פי העברי או הלועזי

באמצע חודש ינואר (18 בחודש אם נרצה לדייק), ימלאו שלוש שנים ללכתו בטרם עת של אבי.

אי לכך, שאלתי את אמי, "מתי עושים את האזכרה של אבא?"

כמובן שאמא שלי לא ידעה מה להגיד ושאלה את דעתי.

אמרתי שב-18 בינואר, בו אמנם יש לי בחינה, אבל אני בהחלט יכול להגיע לבית הקברות בשעה אחרת לפני או אחרי.

אמא שלי התעקשה שאבא שלי נפטר ב-16 בינואר 2002. שאלתי אותה "את בטוחה?" היא הרהרה מעט והבינה שלא כדאי לה לערער על הגרסה שלי (שכמובן אם היה צורך, היא מגובה בכל מיני עדויות כמו תעודת פטירה).

ואז היא באה ב"יציאה" משעשעת למדי.

"נערוך האזכרה לפי התאריך העברי" היא אמרה לי...

משועשע מעצם הרעיון, שאלתי אותה (אחרי שכאמור אפילו את התאריך הלועזי לא זכרה במדויק) "את יודעת מה התאריך העברי שהוא מת בו?"

היא השיבה "לא, אבל אני אברר" (צעד מיותר, בהתחשב בעובדה שאני כן יודע, אבל זה פרט שולי).

הגדלתי ואמרתי "עזבי, את יודעת מה התאריך העברי היום?"

אמא שלי גילתה בקיאות ואמרה "טבת". השבתי לה "טבת זה לא תאריך, זה חודש". את התאריך כמובן היא לא ידעה.

הגדלתי ושאלתי "באיזו שנה עברית אנחנו נמצאים?".

"תשס"ד" השיבה אמי ללא היסוס.

"אבל אנחנו כבר לא ב-2004" עניתי והמשכתי ואמרתי שכעת "תשס"ה".

לאחר מכן ניסיתי לעמוד על פשר המחשבה של אדם שנמצא בתאריך כ' בטבת התשס"ה (זה היה ביום שבת), לא מודע לכך ואין לו כל עניין לדעת זאת, אבל בכל זאת מתעקש לערוך אזכרה לבעלו על פי התאריך העברי.

אמא שלי מלמלה משהו על זה שכך נהוג.

יופי של תירוץ...

לסיכום, נכון לעת עתה אין מועד לאזכרה. אני בכל מקרה מתכוון לציין את היום ב-18 בינואר. תאריך שכן יש לו משמעות עבורי ולא באיזה יום בלוח שנה שאני לא משתמש בו.

בדיוק באותו אופן שאבא שלי מעולם לא ייחס משמעות מיוחדת לתאריך העברי (או לדת בכלל) בחייו, אני לא רואה שום סיבה שאנו נייחס חשיבות לתאריך העברי במותו.

מה גם שיכול להיות שנחכה לחודש פברואר, כאשר אח שלי יקפוץ לביקור בארץ. הרי ככלות הכל, אבא שלי לא בורח לשום מקום...

עד כאן להפעם

נתראה בשנה הבאה...

שיט, פספסתי את הרכבת, הבדיחה מיושנת ולא תקפה בכמה חודשים הקרובים....

פוסטים נוספים צפויים להגיע מתישהו בעזרת השם/אללה/ישוע/בודהא/שיימוס/אקיהיטו/אחר*

אלעד

*מחק/י את המיותר