And now, the end is near, and so I face, the final curtain...
לא סתם אני מביא כאן את שורותיו של פרנק סינטרה מתוך השיר הנפלא my way.
נותר רק עוד שיעור אחד עד שסוף סוף אסיים עם הטאי צ'י לעולמי עד.
אם הרושם שהתקבל מהפעם הקודמת שכתבתי על כך, הוא שאני לא ממש חובב את השיעור, אז הרושם די נכון. אך יחד עם זאת, אני לא סובל בשיעורי הטאי צ'י.
להיפך, אני נהנה, אבל לא בדרך בה התכוון המשורר (וכאן נכנס הקטע של I did it my way).
הבוקר היה לי שיעור טאי צ'י. במחיצתו התאמנו על ה"צ'י קונג", הקאטה שאנו מתאמנים עליה.
כמובן שהיחיד שיודע אותה, שיעור לפני סוף הסמסטר הוא רק המדריך.
השאר רק עושים "כאילו".
תיקון, אני לא בטוח שגם המאמן יודע. אולי הוא סתם שרלטן שהציג תעודה מזויפת של הכשרה כמאמן טאי צ'י וקנה את שלטונות האוניברסיטה?
מי יודע...
בכל מקרה, באשר לגיאוגרפיה של סין וטאואיזם (או דאואיזם, אין הבדל), הוא לא מומחה גדול.
בדוק!
בכל מקרה, בחצי השני צפינו בסרטים של "מאסטרים" של טאי צ'י שאחד מהם לפחות מכנה עצמו "פרופסור".
היה משעשע למדי, הזכיר קצת נשכחות מסין, עת הסתובבתי בגנים ציבוריים וצפיתי במאות אנשים מתאמנים טאי צ'י יחדיו.
אבל מה לעשות, גם אותם מאסטרים, מרשימים בתנועותיהם ככל שיהיו, עדיין אומרים...
שטויות.
אחד מהם היה בחור מאוד שורשי.
לאחר כל תנועה שהודגמה, הוא הביא ציטוט מהקלאסיקה (אני מניח שזה די דומה לאותם אנשים הנשענים על "המקורות" בלי להעמיק בהם יותר מידי).
כמובן שהוא לא טרח לציין איזה. הרי אנו המערביים בורים מכדי להבין זאת.
פשוט מדובר ב"קלאסיקה" והמאסטר, כאמריקני ממוצא סיני, ודאי יודע אותה טוב מאיתנו.
מזכיר לי כמה דתות...
רק שהדת הזו, מציירת כל תנועה כ"נהר זורם" או דימוי אחר מעולם הטבע.
אמרתי זאת כבר, תקראו לי סקפטי, אבל אני רואה בתנועות האלה רק אדם זז ותו לא.
בכל מקרה, אחרי כל ההתבדחויות שלי (רובן ביני לבין עצמי, אבל חלקן עם סביבתי), אני תוהה מה היו קורה לו כל אותם סינים שפגשתי במסעותיי בסין, היו שומעים את דברי, מבינים אותם ומחליטים להרביץ לי...
אני חושב בפאניקה במיוחד על אותם נערים במנזר השאולין ואותם אנשים שהתאמנו כמעט מידי יום קונג פו באכסניה בה התאכסנתי בהונג קונג.
נכון, אמנם אמרתי לרוב האנשים שהתאמנו קונג פו לידי שכל עניין הרוחניות בסיפור לא נראה לי. אבל אמרתי את זה בדרך יותר עדינה, פחות מזלזלת ובכל מקרה, גם הבעתי התלהבות (אמיתית) מהעוצמה בה הם כיסחו כל מיני קרשים, עצים ושקי חבטות.
וכעת, בהקשר הזה, אני רוצה להביא כאן משהו שכתבתי ב-31 באוגוסט 2004, במהלך ההפלגה בין שנגחאי שבמזרח סין לאוסאקה שבדרום הונשו, האי הגדול ביפן.
הקטע מכונה "דברים ש(כמעט) לא תמצא בסין" והוא מורכב מנקודות. מדובר באחד הקטעים שכתבתי על התרשמותי בסין, אחד הקצרים שבהם והוא נוגע לנקודות מאוד מסוימות בלבד.
דברים ש(כמעט) לא תמצא בסין
- שירותים לישיבה ולא לכריעה בלבד.
- שלטים באנגלית (שאפשר להבין)
- מזרח סין באופן יחסי מערבי, בעוד המערב מזכיר יותר את הגוש המזרחי.
- לא תמצא אנשים שאוהבים את ארה"ב או יפן, אבל גם לא תמצא אנשים שלא רוצים שסין תדמה לשתי המדינות האלה.
- לא תמצא אנשים שאוהבים את המשטר הסיני
- לא תמצא אנשים שיוצאים בגלוי כנגד המשטר הסיני.
- לא תמצא אנשים שמדברים אנגלית שאפשר להבין.
- לא תמצא מקום שמכבדים בו כרטיס אשראי.
אלו הן הנקודות. כמובן שהן לא מדויקות, מאוד סטריאוטיפיות ואני באופן אישי יכול להביא דוגמאות שמפריכות כל אחת מהן.
אבל ככלל, זו התחושה שמקבלים בסין, לפחות התחושה שאני קיבלתי בסין, לפחות בחלק מהזמן.
ועד כאן לפעם זו.
אלעד
מסתבר שטל, בניגוד אלי צילם סיני מתאמנים אז הנה קישור כאן וגם כאן ואת התחליף הסיני לחיתול בתמונה הזו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
