בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

משום מה המספר המצומצם יחסית של ישראלים ה״חברים״ עמי בפייסבוק (את רובם הכרתי במהלך לימודי לתואר ראשון), מצליחים לחלוק לא מעט הספדים לא רשמיים ליוסי שריד. וחלק ניכר מאותם הספדים נכתבים במתכונת שהזכרתי בכותרת, משהו כמו ״לא הסכמתי עם דעותיו, אבל הוא היה אדם נפלא״ וכולי וכולי. בדרך כלל עם דוגמא או שתיים על האופן בו שריד עזר לפלמוני בהיותו שר או חבר כנסת.

אני משוכנע ששריד היה אדם נפלא ואחד הפוליטיקאים הטובים שפעלו בישראל. לא אשתמש בקלישאת אחרון דור הנפילים, כי נדמה שבכל מספר חודשים עוברת מן העולם עוד אישיות דגולה ובתי הקברות גדושים באנשים שאין להם תחליף. מעולם לא חיכיתי למותם של אנשים כדי להגיד להם מה שאני חושב עליהם. למעשה, קראתי ביום שישי את מאמרו (האחרון, כך הסתבר זמן קצר לאחר מכן) של שריד ״בהארץ״ (השימוש שלי באתר הארץ מתמצא בקריאת מאמרים ממספר מצמצם מאוד של פובליציסטים) ושלא כהרגלי החלטתי להשאיר תגובה, תגובה 20.

תודה לך יוסי שריד על סיכום מסורת ארוכה של איפה ואיפה. לא חידשת דבר, רק הארת שוב את הצביעות הגדולה של ״שמשון המסכן״...

את התגובה השארתי בשבע בבוקר (תשע שעון ישראל) ובאותו הערב שאף שריד את נשימתו האחרונה. אני בספק אם קרא את תגובתי בטרם נדם לעולם, אך לא ארצה להוסיף על מה שכבר כתבתי.

בעצם, בהשראת בנימין נתניהו שכתב שהעריך את שריד בשל העברית המוקפדת שבפיו ובעטו, אוסיף שהערכתי את שריד בזכות המשקפיים שהרכיב. נשמע מטומטם? ובכן לא הרבה יותר מטומטם מהספדים אחרים שקראתי ובהם זה של נתניהו.