בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

ביום רביעי, ה-23 במרץ 2005, יצאתי על מנת לצלם ילדים מחופשים לכבוד חגיגות הפורים. אתמול פרסמתי את התמונות מהפגנת הסטודנטים שנערכה בהמשך אותו יום בחיפה ולאחר מכן לא היה לי זמן לברור את התמונות ולשבצן בבלוג, כך שהן מובאות רק עכשיו. אבל היי, עדיין יש כאן קצת אווירת חג (ואם לא, הרי זה המקום להביא אותה שוב)...

לפני התמונות רציתי לכתוב כמה מילים (ומי שלא מעוניין לקרוא יכול לדלג הלאה) על החג.

הדבר הבולט בחג הפורים, לפני משלוחי המנות, לפני אוזני המן (אגב, גם היום לא יהיה מתכון לאוזני המן עם חשיש, רעיון שעלה לי לראש לאחר שנזכרתי בעוגות החשיש הקיימות באמסטרדם, זו הייתה בדיחה קטנה), לפני השתייה, לפני הרעשנים ולפני יתר סמלי ומנהגי החג, הוא התחפושות....

לא אתיימר לערוך כאן את "הגנאולוגיה של מקור התחפושות בפורים", אבל בהחלט ארצה להעלות נקודה קלה לגבי התחפושות של השנים האחרונות, אולי עשרות השנים האחרונות.

בעבר היו ילדים נוהגים להכין ביחד עם הוריהם תחפושת (או שרק האחרונים עשו כן) במשך ימים ושבועות ארוכים לפני חג הפורים. בתחפושת הושקעה מחשבה רבה ועמל רב.

אני זוכר כי כאשר הייתי צעיר בשנים, סיפרו לי תמיד כי בחג פורים אחד, עוד בטרם נולדתי, טרח אבא שלי והכין לאח שלי תחפושת של רמזור עם אורות מתחלפים ומהבהבים (אבי היה מהנדס חשמל אחרי הכל). יום לפני החג, אח שלי חלה, מחלתו הייתה קשה והוא החמיץ את החגיגות בבית ספרו.

לאחר מכן, במשך שנים חלמתי שאבא שלי יכין לי תחפושת עם אורות מהבהבים (או לכל הפחות יביא לי אורות מהבהבים ללא קשר לתחפושת או פורים). עד היום אני מחכה וקצת למעלה משלוש שנים הוא לא במצב שהוא יכול להביא לי משהו.

אבל בתקופה הזו, בה עדיין נצנץ שביב האומנות ואינדיבידואליזם סביב תחפושותיהם של חלק מהילדים, החלו מציפות את השוק תחפושות מייצור סדרתי תוצרת המזרח הרחוק.

מדובר היה בתהליך ארוך שכמובן לא חל אך ורק בתחום התחפושות לפורים, אבל בהחלט ניתן היה להבחין כי אט אט, החלו המסכות והתלבושות של הילדים להיות מוצרים שיועדו מלכתחילה להיות מסכות ולא היו דבר אחר שעבר הסבה לשמש כתחפושת לפורים, כאילו ידה הנאמנה של בתיה עוזיאל עברה עליו.

תחפושות המיוצרות כמוצר צריכה להמונים יצרו איזה משהו. המשהו הזה לא היה בהכרח איכות. אין זה יהיה חטא לאמת לטעון כי חלק מהתחפושות הקנויות נראות נהדר. חלקן בהחלט צבעוניות וניכר כי השקיעו בהן ויצרו אותם אנשים שהם מומחים בתחום. לעומת זאת, היו (ועדיין קיימות) תחפושות מאיכות ירודה, עשויות חומרים דליקים, בד סינטטי שגורם לילד להזיע בחג פורים חמים ולקפוא עד לשד עצמותיו בחג שנופל ביום חורפי יותר.

אולם לא אלו ולא אלו הן המהות עליה אני מעוניין לדבר.

הבעיה, כפי שאני רואה אותה, באותן תחפושות מפס ייצור, בין אם הן באיכות טובה ובין אם הן באיכות מזוויעה, אחת היא.

הקונפורמיות היא הדבר עליו אני מדבר, או כפי שהגדרתי זאת כשראיתי זאת - "האחר השונה-דומה" (אני מניח שלקריאת ספריו של סלבוי ז'יזק הלאקאניסט הייתה השפעה רבה על בחירת השם).

כוונתי היא לכך שהמטרה בתחפושת היא היבדלות - דיפרנציאציה בין הילדים השונים, אשר בכל יום, על אף היותם הם עצמם, כולם תחת ההגדרה הרחבה יותר, של תלמידים. והנה, יום אחד בשנה, הם יכולים להיות "האני האמיתי", שהוא כמובן לא הם, אלא דווקא "האחר", מי שהם היו רוצים להיות, אבל הם עצמם אינם.

זה יכול להיות סופרמן (שירד מהסוס, או שמא עלי לכתוב נפל?!), זה יכול להיות גיבור משפחת סופר-על (סרט נפלא אגב - מומלץ), מלכת היופי, עוזי כהן, השטן או השד בעצמו.

אין זה משנה מה הילד חולם להיות, הוא מעוניין להיות "האחר השונה", לשחק דמות שהוא לא ואולי כלל לא קיימת.

ברוח מילותיו של שייקספיר :

"All the world's a stage, And all the men and women merely players. They have their exits and their entrances, And one man in his time plays many parts, His acts being seven ages."

(מתוך As You Like It (II, vii, 139-143))

או בתרגום חופשי וחלקי שלי "העולם הוא במה וכל האנשים והנשים לא יותר משחקנים..."

והילדים אכן היו שונים, כל אחד שיחק את תפקידו השונה והבלבדי.

אבל הנה הגיעו התחפושות האחידות. בעידן בו תלמידים רבים מדברים בגנות התלבושת האחידה, אותם מדים שהם מחויבים להגיע איתם לבית הספר, לא שמעתי אף ילד דבר בגנות התחפושות האחידות, אותם "מדים" אחידים לחג הפורים.

אין טעם לדבר על מאות השקלים המוצאים עבור בגד שיילבש רק יום אחד בשנה, לכל היותר יומיים, תופעה שנופלת רק מטיפשות עניין בגדי החתונה!

הרי העלות הכספית בטלה בשישים לעומת ביטול העצמיות והייחודיות, שהם הרי רוח החג!

כאן בדיוק נכנס המושג "האחר השונה-דומה" - אותו ילד שמצד אחד רוצה להיות מישהו אחר, מישהו שונה. אך בוא בעת הוא מעוניין שהשונה הזה יהיה דומה, שיקבל את הסכמתם חבריו, או ליתר דיוק הסכמת סוכני החִברות המחנכים אותו לחשוב אך ורק בדרך אחת, או אם נרצה לדייק, לא לחשוב בכלל, כלומר להוליך אותו בנתיב הבטוח אל איבוד העצמיות.

שכן אותו ילד לא טרח להכין את תחפושתו, אלא לכל היותר טרח עד המרכז המסחרי הסמוך, לבחור את אחת מאותן תלבושות נוצצות שמציעים לו כחלק מקמפיין (ואחד התרגומים של המילה קמפיין לעברית הוא מתקפה או מערכה במובן הצבאי) צריכה אגרסיבי.

לאחר שניתחתי את המצב בקצרה, נותר לי רק לבחון היכן אני עומד ביחס לדברים שכתבתי.

מבחינת מספר תחפושות שלי בעבר, אשר תמונות של חלקן מוצגות בקטע פורימי שכתבתי לפני שנתיים, חלקן היו מושקעות (כמו למשל חומת ברלין הקורסת) ואחרות היו קנויות, בשל הרצון שלי להידמות לכל מיני חלומות שווא שנבעו מלחץ של החברה על ילד קטן.

דווקא בשנים האחרונות, כאשר התחפשתי, התחפושת שלי הייתה מקורית. בשנת 2001 למשל, התחפשתי לשנת 2000, בטענה שאני פותח באופנת רטרו חדשה, או לכל הפחות רוכש כבוד לשנה שקדמה לה. ב-2002, התחפשתי לקרמיט הצפרדע (מרחו עלי המון אודם ירוק) בעוד סיון התחפשה למיס פיגי (אולי באמת אבקש מסיון כמה תמונות שאבא שלא צילם). היו שנים שלא התחפשתי גם, כחלק מחוסר העניין האישי בחג.

השנה, החלטתי להשתמש במסכה שרכשתי באמסטרדם ב-1999 בדמות המפחידה מהסרט "הצעקה", עוד בטרם ניתן היה להשיג אותה בארץ. לא רכשתי אותה כדי שתשמש תחפושת לפורים, שכן הייתי חודשים ספורים לאחר סיום התיכון וחשבתי שאני בוגר מכדי להתחפש שוב. היא פשוט מצאה חן בעיניי, כאשר נכנסתי לחנות המסכות.

אז הגעתי לאוניברסיטה עם חולצה שחורה של להקת ה-Prodigy, אפילו נעלתי נעליים שחורות. וכאשר מצאתי את האווירה מתאימה, חבשתי את המסכה לזמן מה, עד אשר היה לי חם. ככה מספר פעמים.

אפילו הספקתי להצטלם, על מנת שתישאר עדות אילמת (התמונה האחרונה).

וכעת, לא אכביר עוד במילים ולכן מיד נעבור לחלק האומנותי....

שתי ילדות חביבות שביקשתי לצלם באוטובוס והן נראו שמחות

חייל עם נעליים לא תקניות ובכלל, הוא לא מדוגם

נזירה בכלא

Who shot the Sheriff?

הילדה הזו ממש מלאך

בכל יום אחר הייתי מכנה אותם "משפחה של מטורללים"...

מאבטח מציץ מתחת למסכה (כל מי שלבש מסכה ובא בלי הורה נאלץ לאבד את עניין הכיף שבחג בשל חרדות התקופה)

הצעתי לאמא של הפיראט לשלוח את התמונה באי מייל, אבל אף אחד מבני המשפחה לא ידע את הכתובת

אחת התחפושות המקוריות היחידות

שתי הנערות הללו צולמו כבר כשהייתי בדרך לאוניברסיטה ולא בבית הספר

התמונה שלי מחופש - ולמה אתם התחפשתם?