בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

במשך תקופה ארוכה אנו זוכים לקרוא ידיעות שונות וסותרות באשר למצבו של האפיפיור, יוחנן פאולוס השני, מי שעומד בראש מדינת הוותיקן ובראש הכנסייה הקתולית.

הידיעות האחרונות מדברות על כך שהוא במצב חמור, הוא מתקשה לדבר, אך הוותיקן מתעקש כי הוא עדיין בהכרה (להלן דוגמא מ"הארץ").

הידיעות הללו, באשר למצבו של ראש המדינה הקטנה הממוקמת ברומא, מחזיר אותי כארבעה חודשים וחצי אחורה, עת חייו של ראש מדינה קטנה אחרת, מדינה שבדרך, הרשות הפלשתינית, היו מוטלים על הכף.

הזוכרים אתם את הידיעות הסותרות שנמסרו באשר למצבו במשך ימים ארוכים?

באותה עת, הרבתי להאזין לרדיו באשר למצב בריאותו ואני זוכר את אותן הפעמים בהן נמסר כי הוא מת, חי, בריא, חולה, בהכרה, בתרדמת, במוות מוחי ובכל מיני מינוחים רפואיים כאלה ואחרים אשר באו להסביר שמצבו לוט בערפל.

הנה למשל דוגמא שהביא עופר לנדא לפיה "ערפאת לא מת אבל אנו סופרים את השעות".

עוד דוגמא בחסות עידו קינן, הפעם ממעריב, על כך ש"ערפאת חי" ו"הלוויתו ביום שישי".

הדמיון בין אזור הדמדומים של חיי יאסר ערפאת לבין שלהי תקופתו של יוחנן פאולוס השני לא מפתיע.

הוא דומה אגב דמיון רב לימים האחרונים בחייהם של מרביתם של מנהיגי מדינות שאינן דמוקרטיות.

אן נחזור למשל ימיו האחרונים של המלך חוסיין לפני מספר שנים, שהוטס לארה"ב לשם טיפולים, לאחר שבירדן לא היה סיכוי להציל אותו. כאשר היה ברור שמצבו סופי וסופני, הוא הוחזר לירדן, למות בממלכתו.

גם אז, עלו ספקולציות שונות באשר למצבו.

אפשר כמובן להמשיך ולהעלות דוגמאות רבות מספור, אבל אני מניח שהרעיון העיקרי ברור.

מדינות בכלל ומדינות אוטוריטריות בפרט, לא מנדבות מידע באשר למצב בריאותם של מנהיגיהם.

לכן, במקרה של האפיפיור, אני מציע לא לסמוך יותר מידי על המידע שיימסר בתקשורת באשר ל"מצבו האמיתי" של האפיפיור.

סביר להניח שבכולם נזכה לקרוא על מצבו הקשה והיציב והתפילות הרבות ברחבי העולם לגבי שלומו של הישיש העומד בראש העולם הנוצרי.

אני גם לא מציע להסתמך על אתרי שמועות למיניהם, כי הם ודאי ירצו למסור מידע סנסציוני, מבלי לטרוח לגבי מהימנותו.

לפיכך, הצעתי למתעניינים, היא להתאזר בסבלנות. כולם מתים בסוף, אפילו אם הם "קדושים" ומתנגדי הפלות חריפים.

חלק מהאפיפיורים אפילו הולכים מהעולם מהר מאוד.

אציין את מותו של יוחנן פאולוס הראשון, מי שקדם לאפיפיור הנוכחי, אשר מונה למשרה הבחירה בשנת 1978 והלך לעולמו באותה שנה (הנה אגב רשימת כל האפיפיורים למן פטרוס הקדוש בשנת 32).

יהיה מרתק לצפות בתקופת הביניים ממות האפיפיור עד מינוי האפיפיור החדש.

בשונה ממלוכות, כאשר יש יורש ברור ולאחר מות המלך מכריזים "המלך מת, יחי המלך" (The king is dead, long live the king), לאחר שמת אפיפיור (וכדי לדעת זאת, האיש השני בבכירותו בכנסייה, קורא לאפיפיור בשמו שלוש פעמים וכשזה לא מגיב, מכריז עליו כמת), מתכנסים בקריית הוותיקן כל החשמנים (הקרדינלים) ומחליטים מי יהיה האפיפיור הבא. לתקופה הזו בין מות האפיפיור לבחירתו של אפיפיור חדש קוראים Interregnum.

(למעשה, אלו שעברו את גיל 80 מנועים מלעשות כן, החל משנות השבעים של המאה העשרים, מכל מיני סיבות).

לאחר 15 עד 20 ימים של התייעצויות בבזיליקה של פטרוס הקדוש, מתיישב חבר הקרדינלים בסמוך לבזיליקת פטרוס הקדוש כדי להצביע באשר לזהות האפיפיור החדש.

כל אחד כותב על פתק "Eligo in suumum pontificem" (או בתרגום חופשי לעברית מלטינית "אני בוחר למשרת הכומר הבכיר את...) ואז את שם המועמד שנראה לו מתאים.

לאחר שמונים את הקולות, שורפים את פתקי ההצבעה. בהנחה ולא התקבלה הסכמה באשר לזהות האפיפיור הבא, שורפים את הפתקים  ביחד עם תערובת קש, כך שעשן שחור יוצא מארובות הבזיליקה של פטרוס הקדוש. אולם בהנחה ונבחר אפיפיור (ממה שדורש רוב של שני שלישים מהקולות) הפתקים נשרפים ללא הקש, על מנת שייצא עשן לבן וכל העומדים בחוץ יוכלו לדעת כי נבחר אפיפיור חדש.

הואיל וחבר החשמנים יושב מנותק מהעולם בעת הליך בחירת האפיפיור, זו הדרך שלהם לאותת לעולם מה מתרחש בפנים וכי נבחר או לא נבחר אפיפיור חדש.

מכאן אגב הביטוי "עד שייצא עשן לבן", כלומר עד שתתקבל החלטה.

התהליך עצמו אמור להיות מרתק ולא התרחש למעלה משלושים שנה.

מדובר במשרה שהיא אולי אחת הנחשקות בעולם. הוא טומנת בחובה יוקרה רבה, השפעה ועוצמה אדירה.

קיימים מספר מועמדים למינוי (הרשימה של המועמדים הפוטנציאלים והסטטוס שלהם כאן, קיימת כתבה בעברית בהארץ על המועמדים להחלפת האפיפיור) ומדברים על אפשרויות שונות ומשונות, בהן חזרה של אפיפיור איטלקי לכס הקדוש (האפיפיור האחרון הנו פולני וב-455 השנים שקדמו לבחירתו, כל האפיפיורים היו איטלקים) הממוקם באיטליה, בד ובד עם אפשרויות לאפיפיור השחור הראשון מאפריקה, היבשת שהנצרות הכתה בה שורשים במרוצת השנים, אפיפיור היספאני מאמריקה הלאטינית, אפיפור מארה"ב הברית והשוס הגדול - אפיפיור יהודי (כלומר יהודי מומר, הארכיבישוף של פריז - ז'אן מרי LUSTIGER שניצל מהשואה בזכות הכנסייה והפך ברבות הימים לחשמן של פריז [מבחינת היהדות, באופן פרדוקסלי גם מי שהמיר את דתו נחשב יהודי]).

על כך תוכלו לקרוא בכתבתו של סטיבן ולדמן.

כאמור, יהיה מעניין. האפיפיור החדש ייאלץ לעמוד מול אתגרים לא קלים. צלו של אפיפיור שמרן ונוקשה שקדם לו, אשר מצד אחד קירב אנשים רבים לחיק הדת בשל היותו כזה, אך מצד שני הרחיק רבים בשל התנגדות להפלות ונושאים אחרים שנויים במחלוקת.

יהיה עליו לפעול להצדקת האמונה באלוהים על פי דרכי הנצרות הקתולית, במאה ה-21, בתקופה בה שערוריות של של כמרים המטרידים מינית נערים תחת חסותם צצות ועולות לא אחת.

בעידן בו הגנום האנושי פוצח ושיבוט בני אדם הוא רק סוגייה אתית ולא תיאורטית.

בעולם בו שולטת הגלובליזציה ותאגידי ענק מנצלים מיליוני אנשים. בעידן בו אפריקה זועקת לעזרה, כאשר כשליש מבניה גוססים (או לפני גסיסה) מאיידס, מלריה ומגפות נוראות אחרות.

אין ספק שזהות האפיפיור הבא, תשפיע רבות על הלך הרוח בעולם בכלל והנוצרי בפרט.

צילום מסך של SKY NEWS באשר למצב האפיפיור - "עדיין צלול"

תמונה מחצר הוותיקן

תפילות לשלום האפיפיור