בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שלום. כפי שהקוראים הוותיקים יודעים, אני מתהלך לי לפחות פעמיים בשכונת מצוקה חיפאית, בדרכי לעבוד עם ילדים ונערים באחד המרכזים העירוניים בשכונה.

היום, כדרכי, בסביבות השעה ארבע ושלושים אחה"צ, הלכתי לי באחד מרחובות השכונה, בדרכי מהאוטובוס למרכז.

כשהתקרבתי למרכז, לכדי חמישים או מאה מטר ממנו, לפתע נעמד לפני אדם בעל חזות שהייתי מגדיר מפחידה מעט. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בטיפוסים מעוררי צמרמורת בשכונה, בכל זאת מדובר בשכונת מצוקה ואני מסתובב שם לפחות פעמיים בשבוע, אבל הפעם, הוא פנה אלי...

אותו בחור, שהיה לא מגולח, עם מבט מזוגג ועיניים אדומות (ולא מפלאש של מצלמה), שלמיטב שיפוטי הראשוני היה שיכור או מסומם, ביקש לדבר איתי כאמור, וכאן אביא את תוכן השיחה, פחות או יותר כפי שהתרחש:

מסומם: אפשר לבקש ממך עזרה דקה?

אני: במה מדובר? [עוצר ומקשיב]

מסומם: אני רופא. נתקעתי האוטו שלי,  האוטו הלבן, חונה שם [מצביע לכיוון מסוים], יש לי אישה ותינוקת באוטו. תוכל לתת לי עשר שקל שאני אלך ואביא דלק מהחנות פה [מצביע על מכולת סמוכה שלמיטב ידיעתי לא מוכרים בה דלק] ותוכל לקבל בתמורה דגים [זכור לי בפירוש שהוא הציע מין עסקת חליפין שכזו שהיו בה דגים ועוד משהו].

אני: לא. אני לא מעוניין. [ממשיך ללכת, תוך כדי שאני עובר ליד המסומם. כאשר אני עם גבי אליו, הוא קורא לי שוב...]

מסומם: טוב, חמש שקל. [נעצרתי והסתובבתי לכיוון המסומם. אם הוא יכול לשקר במצח נחושה, מדוע אני לא?]

אני: אין לי כסף, אני סטודנט.

מסומם: גם אני סטודנט [להזכירכם, עד לפני רגע הוא היה רופא], אאא, פסיכולוג. [לא היה לי נעים לקלקל לו, אבל רופא ופסיכולוג, זה לא בדיוק אותו עיסוק ובד"כ רופא לא יטעה ויגיד שהוא פסיכולוג]

אני: מצטער, לא.

מסומם: אני יודע שיש לך ואתה רק לא רוצה לתת. [פשש, מבריק! במקרה היום הלכתי עם כ-70 ₪ בארנק, סכום כסף די רב]

המשכתי ללכת, תוך כדי שאותו מסומם מפטיר בי שאהיה מנומס (באמת שהייתי, אבל יש גבול) ומידי פעם שוגה בעברית, הואיל והוא נראה עולה חדש מאחת ממדינות בריה"מ לשעבר.

אני מוכרח לציין שאחרי שכבר נשדדתי בדרבן שבדרום אפריקה, על ידי שני בחורים עם סכין, רגע אחרי שראיתי כמה וכמה מסוממים שרועים על המדרכה בעילפון, לא התרגשתי יותר מידי מהבחור המסומם היום.

משום מה, איבדתי פחד של ממש אחרי אותה חוויה מכשלת ועוד כמה שעברתי בחיים.

וכי למה אתן לאדם עשרה שקלים כך סתם כי ביקש (ועוד שיקר לי. היה עדיף שיגיד שלום, אני מסומם, אפשר כסף לסמים)?

כדי להרוויח עשרה שקלים, אני נאלץ לעבוד כחצי שעה...

ב-12 שקלים, קניתי יותר מאוחד היום קרפ עם נוטלה (בדוקטור לק, הגנבים, לוקחים 13 ₪, אבל אני קניתי בחנות הזולה יותר בקניון).

למה שלא ילך לעשות משהו שמכניס כסף, במקום להטריד אותי, שבאמת, עשיר גדול אני לא ובטח לא פילנתרופ.

יותר מאוחד, חשבתי והרהרתי ביני לבין עצמי. כאשר הייתי בדרום אפריקה ואותם שני בחורים, מסוממים או סתם עניין מרודים, רצו לעברי עם סכינים שלופות, מיהרתי למסור להם את הארנק, לא מפחד (לא חשבתי פחד באותה עת. דווקא הבחור שטייל איתי, סיפר לי לאחר מכן שהוא היה מאוד מפוחד), אלא כי היה כתוב במדריך התיירים לתת במקרה של שוד אלים את הארנק, כדי למנוע את הגרוע מכל (כולה אני אמות, אפשר לחשוב) ואני פשוט עבדתי על פי תרחיש מוכן מראש, בצורה אוטומטית, במין היוריסטיקת התנהגות בשוד.

הם כאמור הפעילו אלימות, כוח פיזי. אולם הבחור היום לא הפעיל אלימות, אלא טקטיקת סחיטת כסף לא אלימה (אלא אם נגדיר שקר והונאה כאלימות, ולדעתי זה לא. בעיה של הנופלים בפח).

יתכן והוא ניסה לפתות אותי (גם כן פיתוי) להגיע איתו לאן-שהוא ושם הייתי נופל קורבן למעשה פחות יפה, אבל זה כאמור לא קרה.

לכן, נצא מנקודת הנחה שהוא לא היה אלים.

למי לדעתכם היה סיכוי טוב יותר להרוויח כסף ואיזה סכום – לקבצן המתחנן לכסף, או לבחור עם האקדח או הסכין השלוף?

אני חושב שהתשובה הוודאית והחד משמעית היא שמי שמפעיל אלימות, מרוויח יותר.

בצורה צינית משהו, ניתן להגיד כי מי שמפעיל אלימות, מסתכן יותר ולכן, על פי חוקי הקפיטליזם והשוק החופשי, מי שמסתכן יותר, זכותו להרוויח יותר...

ניתן ובכן לראות בבירור, שדווקא פושעים (והרי שימוש בסמים הוא עבירה על החוק) מוסריים לכאורה, מרוויחים פחות מאלו שלא בוחלים באמצעיים. לצורך העניין, אם אתה אונס, רצוי לא להיות רחום, לרצוח את הקורבן, לשרוף ולהעלים את הגופה ולא חלילה להתחרט ולתת לקורבנך להשתחרר. אם אתה רוצה את כספו של מישהו, רצוי כי תרצח אותו, תבזוז את הגופה ותעלם מהשטח....

זה כל כך לא מתיישב עם השכל הישר, עם תהליך החינוך (או הפסבדו-חינוך) שאנו עוברים, אבל כאשר מדובר בפשע, כל עוד אין אכיפה יעילה, הרי רצוי להיות פושע מבהיל המעורר רטט בפי השוטרים, זה שכאשר שמו נזרק לחלל האוויר אנשים משקשקים, כזה שכאשר הוא מביט לכלב רוטוויילר בעיניים, הכלב מתחיל ליילל, ולא חלילה דג רקק בעולם התחתון.

הנקודה האחרונה שאני רוצה להעלות בהקשר של אותו מסומם, שהוא הרי אינו היחיד, גם לא הגרוע בהם, אלא מייצג תופעה רחבה בהרבה – בעיית אי חוקיותם של הסמים.

אני רואה בעובדה שסמים לא חוקיים בעיה גדולה.

אין כוונתי שמחר צריך לפתוח את שוק הסמים לתחרות. כלל לא.

אולם בישראל כמיליון אנשים שהשתמשו בסמים, למעלה ממאה אלף בני נוער השתמשו או משתמשים בסמים.

כיצד בדיוק לגליזציה של סמים תפתור את הבעיה ולא תחריף אותה?

אחת הבעיות של סמים, בדומה אגב לתאונות דרכים, היא שלא מתים ישר או שברוב הפעמים, הנזק אינו מיידי.

כפי שבתאונות דרכים, רוב הפעמים בהן אנו מבצעים עבירות תנועה אינן מסתיימות בתאונת דרכים פטאלית, אלא ב"כמעט ונפגע", אנחנו מדחיקים את האפשרות לתאונה.

באופן די דומה, אם כי קיים הבדל מסוים עליו אעמוד בעוד רגע, גם מסמים לא נפגעים בין רגע, אלא אפילו נרגעים ונהנים, כך כפי שברור לכולם כי כאשר עוקפים מימין מדובר בעבירה על החוק המסכנת אנשים רבים, ברוחב המקרים לא מתים ולא מתרחשת תאונה, אז ברור לכולם שכאשר משתמשים בסמים, לפחות בהתחלה, כל רע לא קורה.

אך זה בוודאי לא אומר שצריך להתיר שימוש גורף בסמים, בדיוק באותו אופן בו אין אנו מתכוונים להתיר לעקוף מימין כל אימת שמתחשק לנהג.

אך כאמור קיים שוני בין סמים לעבירות תנועה, והוא המגוון הקיים.

מה לעשות, עד כמה שינסו לבלבל לנו את המוח בבתי הספר ובאגודה למלחמה בסמים, דין מריחואנה, אינו כדין הרואין, דין חשיש אינו כדינו של קוקאין וכן הלאה...

קיים הבדל, הבדל תהומי, אשר דווקא אי האיסור על אלכוהול וסיגריות טבק, מעצים את האבסורד בו. הרי אלכוהול ממכר לא פחות ואף הרבה יותר מצמח הקנאביס. ההשפעה של אלכוהול עשויה לגרום לאדם השיכור להתנהג באלימות ובוודאי בחוסר אחריות, כאשר סמים קלים גורמים לאדם להינתק מעט מהמציאות, אבל בהחלט לא הופכות אותו לאדם המסוכן לחברה.

כאמור, הסמים הקלים הלא חוקיים, קלים בהרבה מסמים קשים חוקיים כמו אלכוהול. ההבדל הוא לכל היותר שלמגדלי החשיש לא היה לובי שהפך את השימוש בסם למצווה, כמו הלובי שהכניס את מצוות ההשתכרות בפורים ובפסח לספר החוקים היהודי.

וכך, זוכה הנער המתבגר והאזרח הממוצע לקבל מידע סותר ולא עקבי...

"כל הסמים קשים" אומרים לו, כאשר הוא יודע בוודאות שהוא יכול לטוס לאמסטרדם, לונדון או ציריך, מבלי להיחשב עבריין ולעשן, מבלי שהדבר יפגע בו לטווח הארוך.

"הסמים מוחקים אותך" הוא שומע, כאשר מספרים לו שהמריחואנה פותחת את הראש ליצירתיות...

כל כך הרבה שקרים, מהולים במידע לא אמין...

לא פלא שכאשר מציעים להם להתנסות בסמים במסיבות, בטיול למזרח, בבית הספר או בכל מקום אחר, לאחר שהם רואים שהשד לא כזה נורא, כל ניסיונות ההפחדה הנואלים של האגודה למלחמה בסמים נראים אפקטיביים כמו התשדירים למניעת תאונות דרכים בגלגלצ. הם פשוט לא!

כיצד יאמינו שהרואין כה גרוע, אם הרואין נמצע באותה קטגוריה כמו הג'וינט המסוכן שכלל לא פגע בהם?

וכך, כפי שאני מניח שהבנתם, רבים נופלים לרשת הסמים, לא בשל חוסר מידע (קשה לי להאמין שיש אדם שלא שמע שסמים עלולים להיות מסוכנים), אלא בשל חוסר מידע מהימן!

לו הייתה לגליזציה של סמים, ראשית הפיקוח על מה שנמכר היה הדוק יותר והחומר נגיד וזול יותר, ולא היה צורך בכל מיני שרי אנרגיה לשעבר שמתוקף עם תפקידם ניסו להבריח ממרצים עם דרכון דיפלומטי נושן.

שנית, זה היה מצמצם בהרבה את אותו שוק שחור ומכניס למדינה כסף (גם מתיירות אני מניח, אבל גם ממקומיים) רב שניתן היה להשקיע בטיפול בבעיות באותם סמים קשים והאנשים המפיצים אותם.

אינני נאיבי. הסתובבתי באמסטרדם והדבר הראשון שחוויתי בתחנת הרכבת המרכזית היה שוד בידי אנשים מסוממים (אל תסתובבו לעולם בגפכם בשלוש לפנות בוקר בתחנת הרכבת של אף עיר, גם אם היא מוגדרת כבירה החביבה באירופה על פי הפרסומים). הדבר השני היה סוחרי סמים חביבים על אופניים שהציעו לי את מרכולתם – קוקאין, אקסטזי ועוד.

ברור שהם אינם שומרי חוק, אבל האדם הנבון יודע שיש לו אלטרנטיבה מסודרת, ללכת ל-COFFE SHOPS ולקנות סמים לשימוש אישי, עוגות חשיש, ניירות לגלגול ועוד שלל דברים שכן נעשה פיקוח.

If you can’t beat them, join them...

אין טעם להילחם בסמים, אלא לראות כיצד ניתן למזער את הנזק, על מנת שאנשים כמו אותו בחור, באמת מסכן, שניגש אלי היום, יוכלו לקבל את הטיפול המתאים ושאולי, ואולי זו משאלת לב בלבד, כלל לא יגיעו למצב הנורא שהם נמצאים בו.

וזוהי פחות או יותר דעתי בענייני סמים, שאני חושב שהיא הגיונית ושפויה. על אף שמעולם לא השתמשתי בסמים (כמו שמעולם לא עישנתי סיגריה ואני ממעט לשתות אלכוהול), אני חושב שאין סיבה הגיונית למנוע שימוש חוקי בסמים קלים, אשר בלאו הכי נעשה בסיטונות.

כולי תקווה שלא אאלץ לפגוש שוב באותו מסומם, כי הסיטואציה הזו כלל לא נעימה, והרי איני אשם בצרותיו ובוודאי לא אפתור אותן על ידי תרומת עשרה שקלים לקניית המנה הבאה שלו.

אלעד