בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

זידאן התקשר. לא בדיוק הבנתי לשם מה. הוא בעיקר רצה לשאול אותי מה אני עושה.

בכל מקרה, התחלתי לנהל איתו שיחה ידידותית...

בשלב מסוים, שאלתי אותו שאלה, שעלתה בהקשר של תהיותיו לדברים שאני עושה...

אני: על מקס וובר שמעת?

זידאן: מרקס וובר?

אני: יכול להיות שאתה מתבלבל בין קרל מרקס למקס וובר?

זידאן: כן. יש שחקן כדורסל כריס וובר.

כן. זידאן, שכמדומני היה אמור ללמוד על כך בסמסטר שעבר, התבלבל בין מקס וובר, אותו משפטן גרמני, הידוע יותר כאבי הסוציולוגיה ואחד מאנשי מדעי החברה החשובים לקרל מרקס, ההוגה הקומוניסטי הידוע ביותר.

אותי, זה הצחיק. כמו שההסבר על שחקן הכדורסל, שכלל לא קשור, בלבל אותו.

אני מניח שלגיטימי לא להכיר את וובר, אבל את מרקס?

בכל מקרה, אם אתם זוכרים את העובדה שזידאן לא יודע להיפרד לשלום, אתמול גם היה קטע משעשע.

אחרי שהוא התקשר אלי, לספר לי שחבר של אח שלו הקטן התאבד (ואני, אחרי שהבעתי צער, אמרתי שבאמת אין לי מה להגיד, אז זידאן אמר שלא מדברים על זה [אז אם לא מדברים על זה, למה התקשרת?!]) ולשאול אותי לגבי תוכניות לחופש, הגיע לשלב סיום השיחה...

"טוב, אתה שומע אלעד, אמא שלי הולכת לישון שנת צהריים, אז אני אדבר איתך כבר בפעם אחרת" הוא אמר...

ואם הוא השתמש בתירוץ הזה, אני מניח שאם אני אשתמש בפעם בתירוץ "ילדה קטנה באפריקה מתה", הוא לא יכעס, נכון?