בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

"כסדום היינו, לעמורה דמינו". הציטוט הזה מתוף פסוק ט' בפרק א' בספר ישעיהו ונעשה בו שימוש על ידי השופט משאל חשין, בספרו הביקורתי של הפרשן המשפטי משה הנגבי.

אני מניח שבהשראת שניהם, הדבר הראשון שעלה לי בראש כאשר קראתי את הכתבה הזו, על אונס צעירה בת 20 בשירותי המועדון האומן 17 בת"א.

הרי אין זו הפעם הראשונה שמקרה דומה מתרחש.

לא אנסה להביא כאן ניתוח מעמיק של התופעה. אין לי הזמן, הכוח או הרצון לעשות זאת.

אבל בהחלט יש ברצוני להתייחס לעובדה שמקומות בילוי אינם מקומות ביטוחים.

אולי אפשר לקחת את העובדה שמקומות בילוי לא היו בטוחים הרחק אחורה בזמן, למשל אל רציחתו של יוליוס קיסר בשנת 44 לפני הספירה, הרבה לפני שסבתא של כולנו נולדה...

אבל במועדוני הריקודים העכשוויים (זהם תופעה די ותיקה יש לציין), ישנה אווירה שנראה כי מעודדת.

זה מתחיל הרבה לפני הכניסה למועדון.

זה מתחיל באותם עיתונים שמספר על סצנת המועדונים...

כמה כיף - רעש, סליחה, מוזיקה, סליחה, טראקים נפלאים מתנגנים, סמים רצים (אבל ששש, לא מדברים על זה), אלכוהול (שהולך יופי עם הסמים) וכבונוס.

כתבות על החיים הסוערים בשירותים של אותם מועדונים.

כמובן שהכתבות מדברות על פנטזיות אונס, או דברים שנעשים בהסכמה. אבל המרחק מאותן כתבות וסיפורים מלאי הורמונים שמשתוללים ועד מעשי אונס ברוטלים, המרחק הוא רק מציאת אותו אדם חלש בנפשו, שלא יודע את הקו שבין פנטזיה לדמיון, שבין הסכמה לאינוס, ינצל את העובדה שחלק מהפרטים עליהם הוא קורא, נראים במבט חטוף מהימנים במידה זו או אחרת ויעשה את שיעשה.

ודאי כאשר קוראים על פסבדו-סלבריטאים, כמו השחקן גדי סבן שאנס (סליחה, מעשה מגונה, אבל הניסוחים המשפטיים הללו לא מסתירים את המעשה המכוער שעומד מאחורי מכבסת המילים) בחורה צעירה וקיבל רק שנתיים בפנים, כי הוא היה נחמד ולא הקשה על החקירה ואף הודה במעשים, אין זה אומר שצריך להפסיק, אלא זהו מעין מתן אור ירוק לתופעה המכוערת.

אז כאמור, "הרקע התיאורטי" השאוב מהעיתונות כבר קיים.

כעת מגיעים למקום אפל, אורות מסנוורים מנצנצים מידי פעם, מוזיקה רועשת, והרבה אלכוהול (וסמים, סם אונס ועוד כל מיני דברים כאלה).

כאשר הרעש מכביד על חוש השמיעה, בממילא לא מתפקד טוב תחת הסימום וגם הראייה לא בדיוק מתפקדת, הגבולות בין מותר לאסור, בין כן ולא מטשטשים.

כאשר אתה מגיע למקום, משלם עשרות רבות של שקלים, במטרה "ליהנות", "להתפרק", כאשר הכל מותר למען המטרה - סיפוק עצמי והאדרת העצמי, האם לא יהיו את אלו, שבאמת מסירים מעצמם כל צלם אנוש (או יש שיגידו שדווקא אז ילבישו את צלם האנוש האמיתי) וינהגו בדרך עליה אנו "זוכים" לקרוא מידי פעם?

פתרון?

אני לא קוסם. אין לי פתרון, ודאי לא לאור העובדה שאת כמות הפעמים שביקרתי במקומות מהסוג הזה, אפשר לספור על אצבעות הידיים (וגם הפעמים הללו, לא היו באיכותיים והנחשבים שבין המועדונים).

אבל אם נשתמש במשפט של אחד מפרשני הכדורגל, שזידאן מרבה לצטט: "מי שנכנס למטבח, שלא יתפלא שחם לו".

ובהשאלה - מי שנכנס לגיהנום, שלא יתפלא שחם לו. מי שנכנס למועדונים, שיקח בחשבון שיש סיכוי שיהווה קורבן לסוטים כאלו ואחרים...

אם למישהו שמבלה במקומות מהסוג הזה, באמת איכפת, אני ממליץ לכתוב מכתב למנהלי המקומות אליהם הוא יוצא ולהגיד שהוא וחבריו לא יבקרו, עד אשר יבטיחו את בטחונם בתוך המועדונים הללו.

כאשר האיום יגיע ממספר רב של קבוצות אנשים, והדבר יפגע בכיס של בעלי המועדונים, סביר להניח שהם ימצאו את הפתרון ואת האיזון בין מכירת "גן חטאים" ומקום להתפרקות למקום בו יכולים בני אנוש לבלות בצורת הבילוי הדי מוזרה שהם בחרו בה (שהיא לדעתי כל מיני תכתיבים של טעם רע שהתגלגלו לצורה מפלצתית, אבל זה עניין אחר).