בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לפני שאספר מעלילות "יום תחבורה ציבורית", אספר שכאשר הכנתי ארוחת צהריים, לקחת פומפייה מהארון, על מנת לגורר גוש טופו ענקי שאמור היה להיות המרכיב האחרון ברוטב הבולונז שהכנתי למען הפסטה.

תוך כדי גירוש, ראיתי בפנים עכביש בתוך הפומפיה.

מיד עצרתי את המלאכה וניגשתי לכיור.

שטפתי את פרוק הרגליים בעל שמונה העיניים (זה לא שאני הורג פרוקי רגליים בד"כ, פשוט לא הייתה אפשרות אחרת להיפטר מהבחור) והסרתי את קורי העכביש הרבים שהיו בתוך הפומפייה.

אם אינני טועה, יחד עם הטופו שגוררתי בתחילה לווק בו בישלתי, הכנסתי לתבשיל מעט קורי עכביש.

בחיי, זה נשמע כמו אותן מרקחות אשר בוחשות מכשפות בקלחתן!

ואם לא, אז זה בטח עשיר בחלבון מן החי ולא השפיע בהרבה על טעם הרוטב, שיצא מצוין!

וכעת נעבור ליום התחבורה הציבורית שצוין היום בישראל (כי בעולם הגדול מציינים אותו ב-22/8).

רכבת ישראל אפשרה שימוש חופשי בקווי הרכבת נהרייה-חיפה ות"א-ראשון לציון בין השעות 10:00 ל-15:00.

אגד אפשרה שימוש חופשי בקווי האוטובוס העירוניים בערים חיפה, תל אביב, ירושלים ובאר שבע החל מהשעה 15:00 עד גמר השירות.

לא צריך להיות חד עין, כדי לראות כי מדובר בלעג לרש!

נסיעה ברכבת במשך חמשת השעות הכי פחות עמוסות, ביום חול רגיל למדי, כזה שמרבית האנשים עובדים בו, כך שמהנסיעה חינם ברכבת יוכלו ליהנות מעטים (שטרחו לברר שאכן הנסיעה חינם, שכן אני מניח שמכונות המכירה עדיין מכרו כרטיסי רכבת כרגיל).

נסיעה באוטובוס רק בשעה שאנשים כבר יצאו אל עבודתם ויתכן שאף שבו מהם, כולל התלמידים, כך שהנסיעה בתחבורה ציבורית תעלה כמידי יום. וזה עוד בהנחה ואתם משתמשים בשירות האוטובוס באחת מארבעת הערים הגדולות ולא חלילה בעיר קצת פחות גדולה.

נראה, לפחות במבט שטחי, כי חברות הסעת ההמונים, עשו הכל על מנת לצאת מידי חובה ביום הזה. "להיות עם ולהרגיש בלי", להיות עם יום תחבורה ציבורית ולמזער את פוטנציאל ההנאה ממנו למינימום האפשרי.

חבל. אם למשל פעם בחודש, היה יום בו התחבורה הציבורית הייתה בחינם, הדבר היה נפוץ ברבים, כך שהיו פחות מכוניות (בניגוד להיום שנראה לי שכמות המכוניות בכבישים הייתה די רגילה) והיה פחות זיהום ואנשים היו מטיילים בעירם יותר.

חבל שזה קורה רק בימי בחירות וגם בהם, הנסיעה בתחבורה הציבורית מעיר לעיר, תלויה בכל מיני אישורים לגבי הכתובת.

טוב, חסל סדר תלונות ונעבור למה שכן עשיתי.

בערך בארבע, החלטתי שממש בא לי לנסוע לים.

אז לקחתי אוטובוס לים. זו הייתה תחושה מוזרה, שלא היה צריך להציג שום כרטיס חופשי חודשי ושום כרטיסיה או אמצעי תשלום אחר. פשוט להיכנס, למצוא מושב ולשבת.

האוטובוס, קו 31 מהטכניון לכרמל הצרפתי, היה עמוס לעייפה.

בחורב החלפתי לקו 99 שיורד לים. היו המון נוסעים, רובם תלמידי תיכון או חטיבת ביניים שנהנו מהיות התחבורה הציבורית חינם באותו יום.

הגעתי לים.

הלכתי לי לאורך הטיילת. הים היה גבה גלים. החוף היה יחסית דליל באנשים.

מידי פעם ראיתי אנשים שהולכים בים עם אוזניות-טרנזיסטור.

"כמה מטופש" חשבתי לעצמי, "להקשיב לברבורים מהרדיו, כאשר יש לך מוזיקה כה נפלאה וערבה של גלי הים התיכון המתנפצים אל חוף הכרמל"!

מה הטעם ללכת בטיילת שלשפת הים, אם אתה לא מתבונן בים ולא נהנה מרחשי המים?

הבריזה?

האוויר היה מהביל, אז אני בספק. בטח הרגל נושן שלא ניסו לברר מה הסיבה לו. הרגלים זה דבר רע.

בשלב מסוים, התיישבתי על הסלעים, היכן שאני מתיישב תמיד.

חשבתי לעצמי כל מיני מחשבות. חומר גלם לשני שירים שודאי לא ייכתבו, עלה בקלות.

אחרי שעה קלה, חזרתי אל תחנת האוטובוס, ועליתי בקו 133 למרכז הכרמל.

אכלתי גלידה והלכתי לטיילת, להרהר עוד מעט בכל מיני דברים.

הירח עלה באופק מעל הגליל, צבעו אדמדם.

המראה היה מלבב. צריך להיות בר מזל על מנת לראות שקיעה וזריחה בהפרש כל כך קצר!

אחרי עוד שעה קלה (שזה ההיפך משעה קשה?), הלכתי גם משם.

קו 28 בושש להגיע, אז עליתי על קו 133. הרי זה בחינם, לא?

בציר מוריה, ראיתי לא מעט אנשים שעלו על מוניות שירות. הבטתי אל תוך אחת ממוניות השירות וראיתי שבפנים ישבו בעיקר נשים מזרח אסיאתיות. על מונית אחרת עלו אנשים מבוגרים.

מה הסיכוי שנהגי המוניות הללו ציינו בפני הנוסעים שהיום התחבורה הציבורית בחינם ולכן זה עדיף על תשלום חמישה שקלים למונית?

הרי קשה לי להאמין שדווקא הפיליפיניות, יהיו אלו שיבזבזו חמישה שקלים, כך סתם, ביום בו התחבורה בחינם.

עוד מחזה שראיתי היום, היה אנשים שהתעקשו לשלם!

גברת אחת, די צעירה, ניהלה ויכוח של שתי דקות (וזה הרבה) עם נהג האוטובוס והיא התעקשה שינקב את הכרטיסייה בשרשותה.

בסופו של דבר הוא סירב.

בחורב, תפסתי, איך לא, את קו 28. הרי תמיד אם מחכים עוד דקה, הקו שצריכים מגיע.

זה קצת מזכיר לי את "הקוסם בארץ עוץ", שם כאשר משיקים את הנעליים ואומרים “no place like home”, מגיעים ישר לקנזס.

וזהו פחות או יותר.

אם אסכם, אומר שליום התחבורה הציבורית יכול היה להיות פוטנציאל אדיר. חבל שהוא כזה יום מפוספס!

בכלל, לתחבורה הציבורית יכול היה להיות ביקוש אדיר, אם היא לא הייתה נפסקת בשעות הלילה המוקדמות, אם היא הייתה מגיעה לכל מקום (נסו להגיע לרמת הגולן בתחבורה ציבורית) וגם אם המחיר היה זול יותר לכלל האוכלוסייה ולא רק לפנסיונרים.

האינטרס של המדינה שלציבור יהיה רכב פרטי ברור. רכב פרטי = מחלבת כספים של המדינה.

חישבו על המס שעולה על 100% על כל קניית רכב פרטי, ביטוחים, מיסים על דלק, כספים שנשפכים על כבישים ועוד...

רכב פרטי הוא אינטרס של המדינה, אך הוא אינטרס קצר טווח, שכן זיהום האוויר, הנזק הכלכלי שגורמים פקקי התנועה, הנשק בנפש (שהוא גם כלכלי) שגורמות תאונות הדרכים, כל אלה פוגעים בסופו של דבר בחוסן הלאומי, גם אם נראה הקופה הציבורית טופחת יחד עם מספר כלי הרכב הנעים בכבישי ארצנו.

ובנימה לא אופטימית זו, הגורסת כי יהיה גרוע יותר, אסיים.

אלעד

אוטובוס (אגב, לא הבנתי מה הקשר בין מניעת אלימות למועדון הכדורגל של מכבי חיפה)