לחופש אין מחיר אבל יש לו תאריך
בכל השבוע הקרוב אמא שלי תהיה בטבריה.
לא שאני רואה אותה הרבה שהיא כאן, אבל רחוק מהעין, רחוק מהלב וסוף סוף יהיה כאן קצת שקט...
הללויה.
ביקור מולדת
בחודש ינואר, בשבוע הראשון, אח שלי קופץ לבקר בארץ.
ככה זה בשבוע הראשון של השנה בבריטניה, אין הרבה מה לעשות שאין לך משפחה.
עצוב לי לראות איך הוא צריך שנברר לו קודם שלא מחכה לו צו מילואים, כדי שיבוא לבקר בפעם הבאה, לא ייחשה כעריק או סתם אחד שברח מהארץ כשקיבל צו קריאה למילואים.
וזה לא שהוא לא ניסה לפנות לרשויות הצבא דרך האינטרנט ולהסביר להם שהוא ירד מהארץ וגר בבריטניה, מולדתו. פשוט רשויות הצבא לוקחות כמובן מאליו שאין דבר כזה אזרח ישראל שלא גר בארץ ומנסות בכוח לגרום ליורדים לא לרצות בכלל לבקר כאן, בארץ זבת חלב, דבש, פיגועים וטרור.
לכבוד הביקור אגב, אני בונה על נעליים שאינן עשויות מעור.
בינתיים קיבלתי קישור מעניין בפורום צמחונות וטבעונות בתפוז. אני מקווה שאני אספיק למצוא דגם ספציפי וחנות לפני שהוא מגיע, על מנת שהוא יגיע לארץ אני אקבל נעליים/מגפיים (יתכן דוק מרטנס) מותאמות לצמחונים. :)
חג חנוכה שמח וביקור בבירת ישראל (המאוחדת?)
אתמול בערב, נר ראשון של חנוכה (או בגירסה של בדיחת בזוקה הנושנה, חגה חנוקה).
חג נחמד הוא חנוכה, אמנם הפסקתי לשחק עם נרות לפני כמה שנים ואפילו סביבונים כבר לא גורמים לי לסובב את הראש, אבל עדיין יש את מוצר הבצק עתיר הקלוריות - הסופגניה שעושה לי את זה.
השנה הספקתי כבר לאכול שתיים, אחת עם ריבת תות, השניה עם ריבת חלב...
אני ממש מתגעגע לסופגניות האלה של רולדין, עם הקרם בפנים והשוקולד בחוץ. אמנם הייתי צריך למכור רולקס בשביל לקנות אחת כזאת, אבל כאשר כבר קניתי, התמוגגתי תוך כדי אכילה.
אבל אין לי ממש חשק לנסוע עד ת"א בשביל סופגניה, אז כנראה שהסופגניה הזו תישאר חלום רחוק הקיץ הזה...
ואם כבר מדברים על נסיעות, ביום ראשון, ככל הנראה, אני עולה לירושלים.
בינתיים חבר אחד הביע נכונות להצטרף. באמת שאין צורך ביותר מאדם אחד, למעשה אפילו לבד אני נהנה להסתובב שם.
למעשה, אני שוקל מה לעשות, כי החבר לא נשמע נלהב במיוחד לבקר בעיר העתיקה, כאשר זהו נדבך חשוב בטיול שלי.
בתוכנית, בכל אופן, נסיעה לירושלים מוקדם בבוקר, טיול במדרחוב ומשם לעיר העתיקה, כנסיית הקבר, ויה דולורוזה וביקור בכותל. משם נסיעה למאה שערים, וסיור חנוכיות בשכונה החרדית, תוך כדי צילום חנוכיות, שאמורות להיות מעוצבות בשלל עיצובים, כיאה לשכונה של אנשים מאמינים.
אז צפו ל"ג'רוזלם פוסט" בקרוב ומי שרוצה, מוזמן ליצור איתי קשר ולהצטרף (וכך להחמיץ את מפגש ישראבלוג בדיזינגוף סנטר)

צילום מביקור קודם בירושלים (האם הפעם אמצא גרפיטי שכזה על הכותל?!)
טיב טעם - עוד הפעם (וכמה מילים על זיהום האוויר והסביבה)
אתמול שוב הייתי בקניות בטיב טעם.
הפעם, עם אמא שלי, שרצתה להפטר מהבקבוקים שאני אוסף, שהיא חשבה שהגיעו לכמות בלתי נסבלת וצריך להחזיר אותם ולקבל בחזרה את הפיקדון.
רק מה, רוב הבקבוקים שנאגרו במרפסמת, הם בקבוקים של ליטר וחצי והם יאלצו לחכות למועד אחר, בו אלך לשים אותם במיכלי האיסוף הגדולים, ללא כל תמורה (למעט ההרגשה הטובה שאני עוזר במשהו למנוע את זיהום הסביבה ובזבוז המשאבים של כדור הארץ).
היה זה בסביבות השעה שש בערב, בחוץ ירד גשם זלעפות, מה שאומר שהרבה קונים לא היו.
העובדים בחנות לבשו כובעי סנטה קלאוס אדומים-לבנים, מצנפות עם פונפונים בקצה, דבר שהראה מה הוא החג האמיתי שנחגג בישראל בימים אלו...
סופגניות, שוב לא היו, כאשר שאלתי, אמרו לי שנגמרו קודם לכן. למען האמת, אתמול זה נשמע משכנע, כי בכל זאת, נר ראשון, אנשים חוגגים ע"י בליעת כ-500 קלוריות, ללא שום ערך תזונתי - חגיגה אמיתית.
אמא שלי הפצירה בי לקנות גלידה, כי "יש להם גלידות מצויינות במשקל". אז הלכתי להביט בפלא תבל השמיני.
איזה יופי, חג האורות, נאורו עיני...
אריזות קלקר לבנות, גלידה בטעמים אופיניים לגלידריות לאניני טעם ושלט עליו כתוב "גלידה במשקל במחיר 39.90".
בנקל ניתן היה להבחין שלא כתוב באילו יחידות מדובר, קילוגרם, גרם, ניוטון, דין, הם יכלו לשקול את הגלידה במערכות יחידות רבות, עם כל ערך מספרי בו יחפצו ועדיין, זה לא היה סותר את מה שהיה כתוב בשלט, מפני שהיה כתוב בו רק שהם מוחרים את הגלידה על פי משקל ובמחיר של 39.90.
שאלתי את המוכרת, לאיזה משקל הם מתכוונים, היא הסבירה שמדובר בקופסאות בגודל סטנדרטי.
רציתי להמשיך ולהסביר מדוע הכיתוב גלידה במשקל לגלידות שנמכרות במיכלים טיפשי, אבל ניכר כי אוצר המילים בעברית של המוכרת לא היה רחב במיוחד וגם לא הייתי משנה את העולם אם היא הייתה מכירה בצדקת דרכי, אז המשכתי הלאה, כי בלאו הכי לא התחשק לקנות לי מגלידת המרשמלו-ג'לטין שלהם...
חזרנו הביתה, גשם התחלף בגושי קרח גדולים.
בימים האחרונים נכתב שמזג האוויר הסוער הביא לזיהום אוויר (בעיקר במרכז ודרום הארץ על פי מה שנכתב). אבל אחרי גשם, לפחות על פי התחושה שלי, האוויר נקי ממזהמים, הכל נשטף בגשם החומצי. עוד סיבה לאהוב חורף.
וכך, בדרך חזרה, באוויר הצלול הכל כך לא אופייני למפרץ חיפה, ניתן היה להבחין בנקל בענן העשר שהתמר מעל בתי הזיקוק...
זה נורא, זה גם נורא מרגיז. מצד אחד, לולא בתי הזיקוק (באופן כללי, את אלו בחיפה אפשר לסגור ולהעביר למקום אחר) לא היה לנו דלק למכוניות, תעשיית הפלסטיק לא הייתה מקבלת חומרי גלם ובכלל, העולם היה נראה אחרת.
ומהצד השני, המחיר שאנו נאלצים לשלם בעבור ה"קידמה" הוא מחיר יקר, סירחון, מחלות, ועוד שלל דברים שזיהום האוויר והסביבה גורמים להם.
גם אם נעשים מאמצים לצמצם את פליטת המזהמים בתהליכים הללו, הדבר עוזר כמו כוסות רוח למת.
ומה נותר לעשות, לראות איך בשעות החושך, בתי הזיקוק מאירים את העשן הרב פולטים לאטמוספירה.
למה כדי לעבור לשיטות הפקת אנרגיות חלופיות, המבוססות על השמש, הרוח והמים (תאים סולרים, תחנות רוח, תחנות הידרואלקטריות, תארי מימן וכדומה), בני האדם קודם יצטרכו לגמור את כל מלאי הנפט והפחם הקיימים בעולם?
בהנחה שכמות עתודות הנפט בעולם לא הייתה מוגבלת (וכיום היא רבה מאוד, הרבה יותר גדולה מכפי שהעריכו לפני כמה עשרות שנים), סביר להניח שלמעט כמה "מטורפים" לענייני איכות הסביבה, אף אחד לא היה מנסה למצוא אלטרנטיבות פחות מזהמות לזהב השחור.
סליחה, ניסו חלופה שכזו, קראו לה אנרגיה גרעינית.
תחנות כוח גרעיניות רבות הוקמו בצרפת, ארה"ב ובריה"מ לשעבר. אבל הפיזיקה המודרנית, גם אם קידמה את ההבנה של האדם את הסובב אותו בצורה מדהימה, לא נותנת מענה לכל שאלה וכך המין האנושי מצא עצמו משחק במשחק מסוכן, אשר לא כל הכללים בו היו ברורים למשתתפים עד הסוף.
ב-1986, חל שיבוש שכזה בתחנת כוח מסויימת, אי שם באוקראינה, בעיירה צ'רנוביל. הנשורת הגרעינית התפשטה לה ברחבי העולם, בחלק מהמקומות ההשפעה שלה הייתה קטנה, במקומות קרובים יותר למקום האסון, אנשים פשוט מתו מספיגת עודף קרינה.
רצה הגורל וזה קרה רק בבריה"מ, אבל זה יכול לקרות בעוד מקומות, שלא לדבר על הנזקים הקיימים גם אם הכל עובד כשורה, למשל היכן מאכסנים את הפסולת הגרעינית וכיצד מצמצמים את אחוזי התחלואה בסרטן הגבוהים בקרב עובדי המקומות האלו.
ולחשוב שהציגו בהתחלה את האנרגיה הגרעינית כאנרגיה זולה, נקיה ובטוחה...
אז מתי עוברים למקורות אנרגיה חלופיים?
2030?
2050?
2100?
אני אזכה לראות את זה?
החיים מוזרים
החיים הם דבר מוזר, נכון?
למה צריך לישון?
הרי אנחנו בלאו הכי קמים אח"כ...
למה מתים?
בשביל מה חיינו בכלל?
איך החיים בכלל התחילו, מה הסיבה לכך?
הרי משהו היה צריל להתחיל את כל הדברים האלה.
אפשר להמשיל את החיים לחיי מחשב, כאשר שינה היא REBOOT, ה-RESTART שעושים אחת לכמה זמן, כאשר כל המערכות מפסיקות לתפקד.
מוות הוא המצב בו אתה כל כך מיושן, כל כך איטי שכבר לאף אחד לא איכפת ממך, אתה נשכח הרחק מאור הזרקורים עד שאתה גווע, מבלי שאף אחד ינסה לתקן אותך.
ואתה מתחיל בפס ייצור מסויים, דומה מאוד כמו שאר חברייך.
נכון, האלגוריה לא מדוייקת אחד לאחד עם החיים עצמם, אבל אפשר להמשיל את החיים המלאכותיים לחיים האמיתיים.
שאלות כאלו ועוד רבות אחרות, עולות במוחי ואני בטוח שאני לא היחיד השכם וערב.
חלק מהאנשים שמביא להאמין בבורא עולם, אחרים מאמינים בחייזרים וקונספירציות אחרות ויש את אלו שחדלו להאמין כבר מזמן והשלימו עם היותם חיים בחיים ללא מטרה.
איפה אני ממקם את עצמי?
שאלה מצויינת.
(אני כותב את הדברים האלה ביום שישי בערב והם יתפרסמו ביום שבת בבוקר, כך שיקח קצת זמן, אם בכלל יקום מישהו שינסה יסביר לי שלהכל יש סיבה. אבל אין.)
צביעות
שתי מכרות פוגשות אחת את השניה, כפי שהן עושות מידי יום.
הן מחבקות אחת את השניה, מחמיאות זו לזו על הדרך בה בחרו להתלבש ולהסתרק.
אומרות אחת לשניה "אני כל כך שמחה לראות אותך" והשניה לראשונה "נפלא לראותך".
הפגישה הקצרה הסתיימה, הולכת כל אחת מהחברות לדרכה. כאשר הן מתרחקות מספיק, על מנת שהמולת ההמון תחריש את דבריהן, כל אחת מהן מספרת לחברה אחרת, מדוע היא שונאת את אותה חברה שרק לפני שניה חיבקה והרעיפה עליה שבחים ולמה אותה חברה היא בן אדם אגואיסט, חסר התחשבות וצבוע.
מבוסס על סיפור אמיתי, בעצם על הרבה סיפורים אמיתיים.
השמות והמקומות שונו לצורך העלילה
לכבוד צאתו לאקרנים של הפרק השלישי בטרילוגיה הטולקינאית, שר הטבעות -שיבת המלך, החלטתי להוריד לכתב משהו שכבר מזמן התכוונתי לכתוב עליו, עוד בימים בהם התקיים פסטיבל איקון 2003 שמאוד הלהיב את סיון יקירתי .
מדע בדיוני ופנטזיה.
מי לא מכיר, מחברים או מכתבות טלויזיה, את הנהירה ההמונית של אותם גיקים אחרי "ארועים" הקשורים לספרי/סדרות/סרטי פנטזיה?
יציאת ספר חדש בסדרת הארי פוטר (למשל החמישי יצא לאחרונה)
הקרנת בכורה לסרט האחרון בסדרת שר הטבעות.
יציאה לאקרנים של סרט חדש בסדרת מלחמת הכוכבים.
אותם אנשים, אשר בנסיבות אחרות היו נראים אחרת לגמרי, עוטים על עצמם מסכות ותחפושות כיד הדמיון הטובה, למשל דארת' ויידר (darth vader) ושאר גיבורי מלחמת הכוכבים, כאשר סרט בסדרה מוקרן או שיש כנס של אנשים אשר סוגדים ליצירי כפיו של ג'ורג' לוקאס.
ובכן, יש רבים מאותו זן של אנשים, אשר רואים ביכולת לצטט כל משפט מכל סרט/ספר פנזיה תכונה עילאית.
ומה הם אותם סרטי פנטזיה?
הז'אנר של הפנטזיה והמדע הבדיוני הוא הגירסה המודרנית של המיתולוגיות השונות.
בסיפור פנטזיה רבים, נלחמים הגיבורים ביצורים הלקוחים ממיתולוגיות שונות, יצורים שהלהיבו את הדמיון לפני אלפי שנים, מלהיבים גם כיום מיליוני אנשים ברחבי העולם.
נכון, פה ושם יש חידושים, התווספו דמויות מאגדות עמים שונים, פה ושם מוחו של כותב מבריק הגה דמות חדשה או זן אחר של יצורים, אבל הרעיון נשאר אותו רעיון והעלילה משתנה במעט, כדי להתאים לסיפור החדש שרוצים לגולל.
מה מושך בססיפורי פנטזיה.
אני לא מומחה לסרטים וספרים של פנטזיה, אותי לא תמצאו בכנס אייקון, אותי גם לא תראו מחופש לאחת הדמויות במלחמת הכוכבים (חוץ מתמונה אחת בה אני ואמא שלי בחנו מסכות באחת החנויות בדיסנילנד פריז), אבל אהבתי לצפות בסדרה מסע בין כוכבים הדור והיה עוד מספר סיפורי פנטזיה שאהבתי.
אבל אני יכול להגיד שאחד הדברים שמושכים בסיפורי פנטזיה, הוא לא העולמות הזרים שהסיפור מתאר, לא הגזעים הססגוניים של חייזרים שמופיעים, לא המפלצות המשונות שצצות ולא האנשים בעלי בסגולות הייחודיות שמוצגים, אלא דווקא הפשטות, דווקא הסיפורים האנושיים העומדים במרכז העלילה.
אחד הדברים שהכי אהבתי במסע בין כוכבים הדור הבא היה שהסדרה כל אף שהתרחשה בעתיד, במקומות מרוחקים, התעסקה בכל פרק ופרק עם דילמות אנושיות אחרות.
התמודדות עם מוות, קבלת השונה, ריבים בין תרבויות (גזעים שונים = תרבויות שונות) וכדומה. דווקא מפני שהסדרה הזו הייתה כל כך אנושית היא הצליחה.
ואני מאמין שכך כל סרט פנטזיה טוב או ספר מדע בדיוני מצליח, המשיכה אליו נובעת דווקא מהאנושיות שלו והדמיון לחיים אותם אנו מכירים ולא מההסחפות אל עבר הלא נודע.

אני ואמא שלי (המרושעת :) בחנות מלחמת הכוכבים - דיסנילנד פריז
לוב חוזרת אל משפחת העמים
לוב תבטל את תוכניותיה להשגת נשק גרעיני וטילים בליסטים ארוכי טווח, כך התבשרנו הבוקר.
הבשורה כל כך חשובה, עד שנשיא ארה"ב וראש ממשלת בריטניה, מאוד התרגשו מההודעה (כך לפחות על פי הכתוב) וקיימו כל אחד בנפרד מסיבת עיתונאים.
ובכן מי היא לוב, אותה מדינה ששליטה הכריז שפניה לשלום והיא נסוגה מכל תוכניותיה המיליטריסטיות?
לוב, מדינה שמאז 1969 נשלטת ע"י בחור חביב העונה לשם קדאפי, ניסתה במשך זמן רב לרכוש ולפתח נשק בלתי קונבנציונאלי והיכולת לשלוח אותו למדינות "עוינות".
אבל לא רק השאיפה לרכוש נשק כגורם הרתעה העסיקה את לוב, למעשה לוב היא המדינה היחידה (עד כמה שידוע לי) למעט עיראק שהשתמשה בטילים בליסטים (סקאד) כנגד כוחות אמריקנים ולמעשה הייתה המדינה הראשונה לעשות כן, הרבה לפני עיראק (ומי שלא מאמין לי, יכול לבדוק כאן מה קרה ב-15 באפריל 1986, {ביום בו שיגרו הלובים טילים לעבר בסיס אמריקני באי נאיטלקי למפדוזה])
ב-21 בדצמבר 1988 (מחר ימלאו 15 שנה לארוע) התפוצץ מעל שמי העיירה הסקוטית לוקרבי מטוס של חברת התעופה האמריקנית פאן אם. 259 נוסעי המטוס ו-11 תושבים מהעיירה נהרגו.
האחראים לפיגוע הטרור הנפשע היו לובים, שבמשך שנים לוב מיענה להסגיר אותם למשפט בינלאומי, מה שהביא להטלת סנקציות על לוב לאורך מרבית שנות התשעים, סנקציות שהוסרו לחלוטין רק בחודשים האחרונים, בעקבות הסכמה מצד לוב להסגיר את המבוקשים ולשלם כשני מיליארד דולר פיצויים, למשפחות הקורבנות.
לקיחת האחריות של לוב ותשלום הפיצויים, הביעו כאמור להתרככות של המערב. על אף שרק לפני מספר חודשים ראש ממשלת ישראל אריאל שרון, הציג את לוב כאחד האיומים המרכזיים על ישראל בשל הקצב בו היא מתחמשת בנשק גרעיני וביכולת לשגר אותו אל עבר מדינת ישראל, לוב מתקרבת היום אל עבר המערב, דבר אשר יקל עליה את ההתעצמות הצבאית (הרבה יותר פשוט לרכוש נשק כאשר אין עליך סנקציות ואתה חביב המערב).
אז מה, לוב הציעו לשלם כמה מיליארדים הופ, הכל נשכח?
לא כבר לא מדינה תוקפנית שלא מהססת להשתמש בנשק שברשותה כנגד המערב (לזכותם ייאמר שבאותה תקופה הם זכו לגב סובייטי של קיים כיום)?
שליט לוב אמר שמדינתו לא תומכת בטרור, אז היא חדלה לתמוך בטרור (גם בשאר אסד אמר שסוריה לא תומכת בטרור, וגם החבר'ה במדינת האיטולות מוכנים להשבע באללה שאין קשר בינם לבין הטרור)?
שלוב מצהירה שאין בכוונתה להחזיק בנשק גרעיני, זה אומר שהיא באמת תחדל (גם ישראל מעולם לא הצהירה שיש לה נשק גרעיני)?
אני לא כל כך סומך על הדיפלומטיה החנפנית הזו.
קישורים רלבנטים
אריאל שרון מסביר בכמה מילים על האיום הגרעיני מצד לוב
ההצהרה של לוב על הוויתור על היכולת הבלתי קונבנציונאלית כפי שהובאה בגארדיאן (דומה להפליא לידיעה בפוקס ניוז)
על ההצהרה כפי שהובאה ב"הארץ"
קדאפי מסביר שמדובר ב"צעד חכם"
תיק לוב (הגלוי מן הסתם) של ה-CIA
עיסקאות נשק ענקיות בין לוב ואיראן (מיליארדי דולרים) ואזכור לטילי נו-דונג שלוב רכשה מצפון-קוריאה, המאפשרים לה לפגוע בשטחה של מדינת ישראל
בניין ממש גבוה

"מגדל החופש" שיבנה בניו יורק
אתמול חתם מושל ניו יורק, ג'ורג' פטאקי (George Pataki) על האישור להקמת "מגדל החופש", המגדל שיוקם באתר בו עמדו בעבר מגדלי התאומים. גובה המגדל 1776 רגל (541 מטר).
קצת יותר משנתיים עברו מאז אותו יום בלתי נשכח בספטמבר 2001 (מי שרוצה תזכורת, הכנתי אנימציה הממחישה את אותו יום כאן), בו נפלו מגדלי התאומים.
מאז עלו עשרות הצעות, מה יש לעשות במקום. חלקן היו להשאיר את המקום בו עמדו המגדלים, גראונד זירו (Ground Zero), כפי שהוא והלקים במקום אנדרטה גדולה, רוב ההצעות כללו הקמת מבנה או מספר מבנים אשר יכללו אלמנטים של זיכרון.
מבין עשרות ההצעות, נבחרה ההצעה של שני הארכיטקטים, Daniel Libeskind ו-David Childs.
המבנה שיבנה יהיה המבנה הגבוה בזמנו (עד שיקום הארכיטקט המתחכם ויבנה מגדל אחר, גבוה יותר) ובאופן סימבולי הוא יתנשא לגובה של 1776 רגל (1776 הייתה שנת הכרזת העצמאות האמריקנית).
יהיה מעניין...
כתבה על מגדל החופש בניו יורק טיימס
עוד כתבה על הנושא מהטיימס
כתבה מהניו יורק פוסט באותו נושא (משם לקוחה התמונה)
עד כאן להפעם.
הערב נר שני של חנוכה.
חג אורים שמח לכל הקוראים והקוראות.
אלעד