בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מה בסה"כ רצה אלעד, סטונדט מחיפה?
רצה לנסוע מחר לטיול בירושלים...

בשלהי שנת 2003, בעידן המידע, חיפש אלעד מידע שיעזור לו לטייל בעיר הקדושה לשלושת הדתות המונותאיסטיות, דבר אשר גרם לו לא מעט אי נחת, באשר למדינה בה הוא חי.

גלש אלעד לאתר של אגד, חיפש איזה קו מגיע מחיפה (עיר עם תשע תחנות אוטובוסים לפי אתר אגד) לירושלים (עיר עם תחנת אוטובוסים אחת לפי אתר אגד) וגילה שהתשובה היא הקוים  940 ו-947.
מחיר הנסיעה בכל כיוון הוא ארבעים וארבעה שקלים וחצי, די יקר בהתחשב בכך שאי שם בעבר חוקק חוק יסוד ירושלים, אשר מעניק לבירת ישראל תקציב מיוחד. התקציב הזה לא כולל סיבסוד אוטובוסים? (אגב, ידעתם שסין מדינה כל כך גדולה והאנשים בה כל כך עניים שרוב הסינים כלל לא זכו לבקר בעיר הבירה שלהם - בייג'ינג. מה שאומר שאם ביקרתם שם, עשיתם משהו שלפחות חצי מיליארד סינים לא עשו...)
ונחזור לארץ הקודש, אלעד זכר שהוא סטודנט ושכזה מגיעה לו הנחה של 10%. אך הואיל ואלעד גר במדינת ישראבלוף ההפכפכה, החליט אלעד לבדוק האם עדיין הוא זכאי להנחה של 10% בנסיעות בין עירוניות.

שוב התחוור לאלעד שהוא חי במדינה שלא יודעת לפרגן לצעירים, לדור העתיד, לאלה שאמורים להחזיק את המדינה על הכתפיים בעוד כמה שנים, אחרי שהחזיקו את המדינה על הכתפיים מבחינה בטחונית.
סטודנטים.
סטודנט זכאי להנחה של 10% בנסיעה שעלותה 21 שקלים ומעלה.
אזרח ותיק זכאי להנחה בשווי 50% בכל נסיעה ונסיעה, בתוך העיר ומחוצה לה.

"והדרת פני זקן" נאמר, נכון, כל זה טוב ויפה. אבל מדוע כל זכר שמלאו לו 65 ונקבה שמלאו לה 60 זכאים לשלם חצי המחיר בנסיעה בתחבורה הציבורית?
נכון, לא כולם במצב פיננסי מעורר הערצה בשלב הזה של החיים, אבל יש באוכלוסיה המבוגרת אנשים שיכולים להרשות לעצמם נסיעה באוטובוס...
ולבני 45 עניים לא מגיעה הנחה?
ומה לגבי סטודנטים שמשלמים שכר לימוד גבוה, חלקם נאלצים לחיות בתנאים לא תנאים ולעבוד בכמה עבודות כדי שיוכלו להתקיים (למזלי אני לא מתלונן על מצבי, אלא על המצב של חבריי)?
(למותר לציין שחלקם הגדול אחרי שירות צבאי של שלוש שנים בשכר רעב, בד"כ בלי יכולת לעבוד ולהרוויח כסף)

צדק אייך?
(אך הצדק לא קם וקרא הנני)

למה קשישים מקבלים אוטומטית כזו הנחה ענקית?

המשיך אלעד לסרוק את המרחב הקיברנטי, בחפשו מעט מידע על תיירות בעיר העתיקה, בעידן בו בירת ישראל משוועת לתיירים ולו גם הדלפונים והקמצנים שכמותו.
הגיע אלעד לאתר הרשמי של עירית ירושלים, נכנס לגירסה העברית של האתר, לחץ על הקישור "תיירות" והגיע למפה מצויירת של עיר הקודש.
בצד ימין של האיור המרשים של אליה קפיטולינה, חיפש אלעד מידע לגבי הרובע היהודי, הרובע הארמני, הרובע הנוצרי והרובע המוסלמי (את היהודי והמוסלמי אלעד מכיר כבר די טוב מביקורים קודמים). אך אבוי, במפה קיים באזור העיר העתיקה רק רובע יהודי :(
לא התייאש אלעד, מפני שחשב שכנראה אף דובר עברית לא יחפץ לבקר ברבעים הלא יהודים של העיר העתיקהף נכנס הוא לגירסה האנגלית של אותה מפה.
אך אויה, כנראה שגם שני התיירים הבריטים האלה שהיו עשויים להזדקק לשירות האתר, לא חפצים להגיע לרובע המוסלמי של העיר יבוס.

לפתע נזכר אלעד בשיעורי הערבית בתיכון, לא לחינם עבר על ספרי אל-ערביה בצבעים הססגונים - ירוק, צהוב וסגול, עם עיטורי הערבסקה.
נכנס אלעד לאותה מפה בפעם השלישית, הפעם בגירסה הערבית של האתר.
את מָדינת אלדאוד מצא, את הרובע היָהודי מצא, אבל הרובעים של בני שאר הדתות והגזעים פשוט נמחו מעל פני האדמה (כך לפחות על פי המפה התיירותית הרשמית של עיריית ירושלים).

לפחות מידע על כנסיית הקבר, מצא אלעד בעזרת חיפוש כנסיות באתר (יש גם אופציה לחיפוש מסגדים).
הוא גם שמח לגלות שבירושלים יש הרבה מסעדות צמחוניות, לא רק וילג' גרין שהוא זכר לטובה מהביקור הקודם, אי שם ליד כיכר ציון (הידועה לשימצה) ושניתן לאתר חלק גדול מהן ועוד שלל מסעדות באמצעות האתר.

אך עדיין, צרם לאלעד לגלות שעל אף שבעיריית ירושלים מיישמים חוקים מבורכים של כיתוב בשפה הרשמית השניה של מדינת ישראל (ערבית, לא רוסית למי שלא יודע), עדיין מתעלמים מהתייר הממוצע שרוצה לצעוד דרך שער האריות בויה דולורוזה, בכל התחנות בהן עבר ישוע מנצרת, בטרם נצלב ונקבר בכנסיית הקבר.
תעודת עניות לך עיריית ירושלים, צפי לקבל שאלות נוקבות על כך האי מייל ביום מן הימים...

רובעים לא יהודים, היכן אתם?

גם לא בערבית?

בשעות הערב המאוחרות, כאילו משמיים, היבהבה בתוכנת המסרים המידיים של אלעד בקשה לאישור לצירוף לרשימה (כמוה אלעד מקבל מספר ביום, חציין מתושבי סין וחציין מגולשי ישראבלוג).
אלעד בחן את ההודעה ולתדהמתו ראה שם מוכר מהעבר הרחוק (רחוק עד לכדי הימים בהם אלעד היה שישיסט)...
הייתה זאת אנה, שהגיע לבלוג שלו דרך הבלוג איליה (קפיטולינה) האופטימי (מארגן המפגש בחיפה לשעבר), שלמד איתה בכיתה ושם קישור לבלוג של אלעד בבלוג שלו.
עולם קטן, אנה דיברה עם אלעד, שבדיוק חצי שעה לפני זה שילח לביתו חבר שבה לבקר אותו ואכל פיצה. החבר היה אמור לנסוע עם אלעד לירושלים מחר, אבל כאשר שמע "העיר העתיקה" נסוג לו לפתע מהרעיון של הטיול ולפתע העלה את הטיעון שזה עולה הרבה (ומסכן הבחור, חזר מדרום אמריקה עני, אביון וחפוי ראש) ובכלל בדיוק מחר הוא צריך להרשם לקורס פסיכומטרי, כאשר כל הזמן ברקע הוא מהדהד דברים בגנות מזרח ירושלים והעיר העתיקה.
אותו חבר אגב, ראה כנראה את האור בהיותו בדרום אמריקה והוציא מכיסו דף עליו כתובות ברכות חג החנוכה.
לבו של אלעד התרכך, הוא הוריד את החנוכיה ממקום האחסון שלה, הוציא שלושה נרות (שני נרות ושמש), שלף גפרורים והדליק חנוכיה. ברגע שהחבר שאל מה עם הברכות, אלעד אמר "עד כאן" והציע לחבר לשיר ולברך בעצמו כמה שמתחשק לו...

שני נרות ושמש זה די והותר כדי לזכור את נס פח השמן, לא ככה?
מחר אלעד יבקר במאה שערים ויראה הרבה מאוד חנוכיות על עדן החלון של בתי השכונה, כפיצוי על כך שהוא בעצמו לא מדליק נרות...

בכל מקרה, כפי שכבר צויין בפסקה שקדמה לאחרונה, רצה המקרה ובדיוק היום פנתה אל אלעד אנה.
אלעד הציע לאנה להצטרף אליו לטיול ובאופן מפתיע היא אמרה משפט אשר כלל את המילה לא...
"למה לא?"
וכך, מחר יטיילו בירושלים שני ברנשים, אנה ואלעד (יתכן וגם אלכס ידיד של אנה יבוא גם כן, במידה והוא יחליט לוותר על צפיה במשחק כדורגל).

וזהו, אמנם מדובר בארץ של מיזנטרופים (שונאי אדם אם זה לא נהיר למי מהקוראים).
אבל יש בארץ הזו היסטוריה, היסטוריה מעניינת ומרתקת, היסטוריה שבביקור בטבור הארץ (עוד שם של ירושלים וזה המקום לקשר לאתר הבא עם שמותיה הרבים של ירושלים), אפשר לפגוש בה מתנגשת עם ההווה.
אני מצרף תמונות שצילמתי בביקורים קודמים בעיר.
שבוע נפלא לכולם
אלעד

בעיר העתיקה

בעין כרם

ברובע המוסלמי (בחיי שהם לא נושכים [ומתפוצצים])