בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מה שנכון נכון

המשפט "כל החיים לפני..." הוא משפט שתמיד נכון.
כמובן חוץ מכאשר מתים, אבל רוב החיים הוא באמת נכון, כי תמיד שארית חיינו עוד לפנינו.
כפי שאמרו חכמים "היום הוא היום הראשון של שארית חייך".

ועוד משפטים חכמים כגון "היום הוא היום הראשון..." אפשר למצוא כאן.

ארנבים

אתמול אח שלי ואמא שלי היו אמורים ללכת לאכול במסעדה לכבוד סיום הביקור של נציג משפחת יאיר אצל הוד מלכותה (נו, אח שלי) בארץ.
המקום שנבחר- "מעיין הבירה". מדובר במקום שזכה להמלצות רבות ואחד ההיי לייטים בתפריט שלו  הוא ארנבת (ואם היה ספק, אני לא תכננתי להצטרף אליהם)...

אז אח שלי הזמין מקום מראש ואז שלשום התקשרו אלי הביתה וביקשו ממני להודיעה לאח שלי שאין להם ארנבת...
השף חשב שנשאר להם שפן אחד במקרר, אבל מסתבר שלא נשאר ולהשיג  ארנב מהיום למחר בישראל זה כנראה קצת קשה (וטוב שכך)...

חשבתי להתלוצץ איתו ולהגיד לו "מה זה אין, תשלוף שפן מהכובע" (מודע לעובדה שארנבים ושפנים הם בעלי חיים שונים), אבל ויתרתי ופשוט שלחתי לאח שלי הודעה שארנבתהוא לא יאכל ביום המחרת...
וכך ניצלו חייו של עוד ארנב שלא ניצלה...

העתיד כבר כאן

האם אתם זוכרים את הסרט מכסח הדשא (the lawnmower man) משנת 1992 על פי סיפורו של סטיבן קינג?
הסרט ההוא, שהיה חדשני בזמנו היה אחד הסרטים הראשונים אם לא הראשון שעסק במציאות המדומה, בעולם הוירטואלי.
הוא סיפר על גנן בעל פיגור שכלי שפרופסור עורך עליו ניסוי להגברת האינטיליגנציה באמצעות מציאות מדומה.

לא מדובר באחד הסרטים המבריקים ביותר, אפשר בהחלט לוותר עליו, אבל בזמנו, כאשר הסרט יצא לאקרנים, הוא עורר תהיות לגבי העתיד של האדם והמחשבים.
באותם ימים, ברחבי העולם (וגם בדיזינגוף סנטר) היו נפוצות "מכונות מציאות מדומה", היו אלה מחשבים רבי עוצמה (יחסית לתקופתם) שהיו מחוברים למתקנים מוזרים בהם ישב או עמד בן אדם, שעל ראשו לבש קסדה עם שני מסכים שהציגו כל אחד תמונה מעט שונה, מה שיצר "אפקט תלת מימדי".
אני זוכר שבאותה תקופה, בכיתה ו', נסעתי מחיפה לת"א כדי לשחק באותה "חוויה מדהימה" ואפשר לומר שדי התאכזבתי...
הגרפיקה הייתה רחוקה מלהזכיר את המציאות - המילה הראשונה ב"מציאות מדומה". היא הייתה מורכבת ממצולעים רבים (פוליגונים), שהיה צריך דימיון רב כדי להבין למה הייתה כוונת היוצרים.
אף אחד לא שמע אז על הוספת טקסטורות להנפשה הממוחשבת, סרטים כמו צעצוע של סיפור עם גרפיקה תלת מימדית ממוחשבת צצו רק שנים ספורות לאחר מכן.
המציאות המדומה של אותה תקופה, הייתה הרבה יותר מדומה והרבה פחות מציאותית מכפי שניסו להציג אותה.
מהר מאוד אותם אולמות משחק ייעודיים למציאות מדומה נסגרו, לאור העלות הגבוהה והשימושיות המועטה...

אכן באותה תקופה היה קשה להתחבר ל"מציאות המדומה" שהוצגה בסרט, בסרט המציאות המדומה לא הזכירה את המציאות, אבל היא בהחלט נראתה הרבה יותר חלקה וצבעונית, מאשר המצאות בארבעת הצבעים שהוצגה באותה תקופה במכונות המציאות המדומה.
במכסח הדשא, הועתקו החיים של אנשים בשר ודם אל תוך המחשב, שם הם "חיו", כאשר רק הגוף שלהם חי במציאות בעוד התודעה הועברה אל המכונה.
זה מזכיר מעט את המאטריקס, אולם במכסח הדשא אין "קנוניה" אל אנושית, אלא תעבת בצע ופרסום אנושית בהחלט.

כיום, אחרי שנים רבות של גלישה באינטרנט, אותה המצאה המקשרת אנשים בכל קצוות תבל האחד עם השני, אני חש הרבה יותר הזדהות עם חיים במחשב...
נכון, אני לא גולש עם משקפי תלת מימד המעבירים לי סביבה עשירה חלופית למציאות, אבל לעיתים יש לי תחושה של חיים בעולם וירטואלי כאשר אני יושב הרבה זמן מול המחשב, משהו שלא הזדהתי איתו כאשר יצא הסרט.
לפעמים אם לא שמים לב, אפשר לפספס את השינוי שחל במרוצת השנים ואני חושב שהחזון של אנשים בתוך מחשב הולך ומגשים את עצמו.
נכון, עדיין אני לא בוהה כל היום וכל הליל במסך, אבל חעיתים התחושה שלי היא שהמחשב שולט בי יותר מאשר אני בו, הגולם קם על יוצרו.
כן, זה נקרא התמכרות וכידוע יש בהתמכרות כמה שלבים כאשר הראשון בהם הוא ההכחשה (באני כולי תקווה שעברתי) וכעת נותרו לי כ-12 שלבים לעבור עד הגמילה (אם אני בכלל מעוניין :)
(הנה שיטת 12 השלבים של OA, ארגונן לאכלנים כפייתיים, אבל אפשר ליישם חלק מההמלצות גם להתמכרות באינטרנט :)

ותודה לפסיכופט המתורבת שעזר לי וריענן את זכרוני באשר לסרט עתיק היומין.

מידע על הסרט

עוד מידע על הסרט

מידע על פעילות בנושא התמכרות למדריכים בתנועות נוער

מתוך מכסח הדשא

ושבו בנים אל גבולם או שבו עובדי מדינה אל משרדם

נחשו מה.
נגמרו העיצומים במשרדי הממשלה...
אז המשק הפסיד הרבה כסף והרוויח המון עצבים, אבל מעתה כל איש יעבוד עד גיל 67 (החל מעוד מספר שנים) וכל אישה עד גיל 62.
זה אומר שהרווחנו עוד שנתיים שלמות בהן אנשים  יעבדו, ישלמו מיסים וביטוח לאומי ולא יקבלו את הקיצבאות מהביטוח.

יש בעיה בעולם המערבי, בהקשר הזה דווקא ישראל נכללת בו, האוכלוסיה מתבגרת, אורך החיים הממוצע גדל ושיעור הילודה קטן (לפחות ברוב המגזרים).
קרנות הפנסיה, להן זכאים רבים מהעובדים, מתבססות גם על הכסף שאנשים הפרישו לקרנות במהלך השנים שעבדו מידי חודש וגם על הכספים שאנשים עובדים מפרישים בימים אלה.
במשך השנים, נוצר מודל, לפיו צעירים רבים עובדים וממנים את האנשים המבוגרים שפרשו לגימלאות. המודל נקרא pay-as-you-go או PAYGO בקיצור, כלומר תשלומי הפנסיה של העובדים כיום, ממנים את הפנסיונרים של היום.
אבל המודל הזה, כך הסתבר בשנים האחרונות, הוא בעייתי כאשר האוכלוסיה מתבגרת והדור הצעיר הולך ופוחת.

במדינות רבות, בהן צרפת, גרמניה, איטליה, ישראל ורבות נוספות, נוצר מצב בו צריך לשלם שכר להרבה אנשים מבוגרים בזמן שכמות הצעירים המפרישה כספים לטובת כך הולכת ופוחתת.
נוצר גרעון, כסף לא מגיע יש מאין.
וכך הממשלות השונות נאלצות לערוך רפורמות במבנה קרנות הפנסיה, על מנת שלא נקום יום אחד ומנהלי הקרנות יגידו "אין כסף", מה שקרוב מאוד לקרות.
לא רק בישראל הרצון לערוך את השינוי הבלתי נמנע עורר התנגדות, בשנים האחרונות מתנהלים מאבקים  פנסיונים במקומות נוספים בעולם, אשר בין היתר כוללים גם כן שביתות (למשל בצרפת הידועה במימוש הזכות לשביתה היה לפני כחצי שנה גל שביתות רציני בנושא) ועיצומים.
המאבקים האלה בין מחוללי הרפורמות לבין האנשים שהרפורמות נוגעות בהן ברורים. מצד אחד כולם אף אחד לא מעוניין שפתאום ביום בהיר אחד יקרסו כל קופות הפנסיה ומצד שני, אף אחד לא רוצה לוותר על הזכויות המגיעות לו (למשל, נהגי משאיות בצרפת רשאים לפרוש לפנסיה בגיל 55 ועובדים במנהל הציבורי באיטליה, רשאים לפרוש בראשית שנות החמישים לחייהם ולקבל את הזכויות הפנסיוניות המלאות).
לצערנו, במאה ה-21, קצת קשה לתפקד כך. אם לפני כחמישים שנה, יחס העובדים והגימלאים באירופה עמד על 7 עובדים לגימלאי אחד, כיום היחס עומד על 4 עובדים  המפרנסים פנסיונר אחד ב-15 מדינות האיחוד האירופי (אנשים מאריכים חיים ושיעור הילודה כאמור פוחת) ובשנת 2040 היחס צפוי לעמוד על 1:2 (ובמדינות כמו גרמניה אף על 1:1).
וכאן כאמור, מקומן של הרפורמות, אשר כוללות בין השאר העלאת גיל הפרישה בשנתיים והעלאת אחוז ההפרשה לקרנות הפנסיה מ-17.5% מהשכרל-20.5% מהשכר.
מדובר בצעד חיובי, אשר אמור להעניק מרווח של כמה שנות נשימה, לפני שהפנסיה תקרוס.
סביר להניח שלאור העליה בתוכלת החיים ואיכותם (ומכאן גם היכולת לעבוד בגילאים מתקדמים), 62 ו-67, הם רק תחנת ביניים, אשר עד שאני (כיום בן 22) אצא לגימלאות ודאי תשתנה.

קיימים גם מודלים אשר לא מגבילים את גיל הפרישה, בדומה למצב בצ'ילה מאז שנות ה-70', שם העובד רשאי לקבוע את הגיל בו יפרוש, בתנאי שיצבור מספיק נקודות פנסיה, על מנת להרוויח בגימלאות כ-50% מהשכר הממוצע שהרוויח בעשר השנים האחרונות, בתנאי שהשכר עומד במינימום הנדרש).
אפשר לקרוא על כך ובעיות הפנסיה באיחוד האירופי בכתבה הזו באתר של דר' ג'וזה פינרה (José Piñera), מי שהיה שר העבודה והרווחה של צ'ילה.

יעילות

אחד הקטעים האחרונים של כביש 6, כביש חוצה ישראל, כביש האגרה הראשון בישראל נפתח היום. על אף עיקובים שונים ומשונים, בעיקר מסיבות בירוקרטיות (איך לא), סלילת הכביש הסתיימה כארבעה חודשים לפני המתוכנן.
מדהים, כאילו אין מדובר בישראל, פרוייקטים תחבורתיים עומדים בלוח הזמנים...
כנראה שצריך להפריט כמה רשויות לאומיות הסוללות כבישים ולתת אותן ליזמים פרטיים, להם יש אינטרס לסיים את הפרוייקטים בזמן.
"הכסף מדבר".
בינתיים, רוב הכבישים, המדרכות, מסילות הברזל ושדות התעופה בארץ, נתונים לחסדיהם של הרשויות הממומנות על ידי משלמי המיסים, מה שאומר שאפשר למרוח את העבודה ולקבל את אותו כסף בדיוק.
דוגמאות לא חסרות :

הרחוב שלי, כבר חודשיים נמצא בהליכי שיפוצים (אם כי נראה כי בקרוב תסתיים עבודת סלילת המדרכה בכל הרחוב, שאורכו כשלוש מאות מטרים).

דרך הרב מלכה  בפ"ת (ליד הקניון הגדול) - שנים לקח לפתוח קטע דרך שאורכו פחות מקילומטר. אמנם יצא יפה, אבל אפשר היה להשלים את סלילה הכביש זמן קצר יותר.

גשר פז בחיפה - משאית התנגשה בגשר, מה שהביא להגבלת משקל המכוניות הרשאיות לעבור על הגשר. גשר חלופי נבנה, אבל יקח עוד שנים (כך לפחות זה נראה) עד שיבנה גשר חדש.

שיפוץ דרך יד לבנים בחיפה - שנים של עבודות ועדיין הסיום לא נראה באופק.

נתב"ג 2000 - שנת 2004 נכנסה והפרוייקט טרם הסתיים.

רכבת לירושלים - רק לאחרונה נזכרו שכבר שנים רבות אין רכבת לירושלים, יצא מכרז, נבחרו זוכים ואולי עוד כמה שנים תהיה רכבת לעיר הבירה של ישראל.

וכמובן, אפשר להביא אלפי דוגמאות נוספות, כל אחד מאיתנו עובר מידי יום ליד פרוייקט תשתיתי זה או אחר שלא זכה להסתיים, בעיקר מפני שהאינטרס הכלכלי לא עומד בראש מעיניהם של סוללי הכביש, אשר את שכרם מקבלים בלאו הכי.
במדינות רבות בעולם אגב, גם גופים ציבוריים יכולים להיות יעילים, מוקעים מאמצים לסיים בזמן פרוייקטים לאומיים ויש מי שנושא באחריות לתקינותם של כבישים (מישהו יודע למי אני פונה על המהמורות הרבות שיש בכביש 2 ליד עתלית בכיוון דרום ובמקומות נוספים?).

ועד כאן להפעם