| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 1/2003
כל הארץ דגלים
בעוד מספר ימים יערכו להן עוד בחירות בישראל. כמידי ארבע שנים (בתאוריה, בפועל כמעט מידי שנה) ילכו אזרחי ישראל, אותם אנשים שתעודת הזהות שלהם אפורה (ולא כתומה או ירוקה) לבחור את נציגיהם לבית הנבחרים הישראלי.
כמובן שנתעלם מכ-300 אלף העובדים הזרים שהם תושבים נטולי זכויות במקרה הטוב ונרדפים במקרה הפחות נחמד.
נתעלם מכמה מיליוני תושבי המקום שאנחנו מחשיבים בתור עם אחר (הם שם, אנחנו כאן ועוד סיסמאות כאלו ואחרות שנאמרו עליהם).
נתעלם מהתרבות הציבורית המושחתת שצמחה סביבנו כמו עשבים שוטים.
נתעלם מהמצב הכלכלי, הבטחוני, המדיני והחברתי הגרוע שקיים.
נבזבז מיליארדי שקלים, על מנת להגשים את חזון ה"דמוקרטיה הישראלית" שכנראה לא תשתנה הרבה לאחר מערכת הבחירות הקרובה, על אף חוסר שביעות הרצון הכללית של הציבור.
משהו מוזר כאן.
מצד אחד אנחנו מתלוננים (מי יותר ומי פחות) ומצד שני בעצם התרגלנו למצב.
מה יותר טבעי מלהסתכל על כל בן אדם עם זיפים כאילו היה מחבל?! מה יותר רגיל מלבחון אדם בעל חזות מזרחית בשבע עיניים?
חוסר השיגרה הפכה לשיגרת חיינו.
למעשה, על פי הסקרים האחרונים, ניתן לומר שכל אדם רביעי יצביע לליכוד, כלומר הוא מרוצה מהמצב הקיים.
למעלה ממחצית הבוחרים, יצביעו עבור מפלגה שכבר הספיקה לא להוכיח את עצמה בממשלה האחרונה על גילגוליה השונים.
רוב האנשים שמים לב לסתירה הזאת, אך מוכנים לחיות איתה, או לפחות לא מביעים התנגדות עקרונית לחיים על פי השיטה הקלוקלת הנ"ל.
ככה זה שהזיכרון קצר והרצון להסתכל על התמונה בכללותה (דבר שלא ניתן ולכן צריך רק לשאוף אליו ולהבין שלא תגלה את קצה הקרחון, ובכלל אין מציאות אחת כי אם מגוון עצום של תפיסות שבכל אחת מהן המציאות שונה מן האחרת) שואף לאפס.
הואיל ואנו קרובים יותר מתמיד (ומחר אף נהיה קרובים עוד יותר) ליום הבחירות ב-28 בינואר 2003, במיוחד משום שהיום הוא יום השישי האחרון לפני שעמחָה ישראל יוצא אל הקלפי, ניכר בצמתים הסואנים של חיפה, ורמת גן בהם ביקרתי היום שאנו לפני מערכת בחירות.
המוני אנשים לא היו שם, אבל היו מספר מאוד מצומצם של פעילים מכל הקשת הפוליטית, שחילקו עלונים המסבירים למה דווקא כדאי לבחור במפלגתם (שמוציאה הרבה כסף על פרסום שיש המון המון מובטלים במדינה), הם תלו כל מיני כרזות ענק המהללות את האישיות הנפלאה של מצנע ושל שרון - אנשים עם "שיקול דעת", אנשים ש"מאמינים בהם". כרזות שמסבירות למה צריך מפלגות שבכלל לא צריך.
חלק מהניסיונות פתטים כמעט כמו הניסיון למכור קרח לאסקימואים ואף יותר...
כל הכסף שמוציאים על מערכת הבחירות הללו,
כל העצים שנכרתים ביערות הגשם ללא כל מטרה,
כל הצמתים ה"מקושטים" בדגלים צבעוניים של כל המפלגות שמבטיחות הרים וגבעות ומגשימות תהומות וגאיות,
הכול לא ישנה דבר...
בחירות צריך לערוך כאשר מתרחש שינוי מסוים, כדי להחליף ולרענן ולא כדי לשמור על הסטאטוס קוו.
הסיבה שבגללה נקבע שבחירות יתקיימו אחת לתקופה מסוימת הקבועה בחוק (בד"כ זה נע בין 3 ל-5 שנים ברוב מדינות העולם) היא כי אין אפשרות לקבוע מתי חל השינוי הזה ולכן יש צורך ליצור מנגנון מלאכותי שקובע שיתקיימו בחירות אחת לתקופה...
בחירות לא אמורות להתנהל אחת לשנה וחצי בגלל ריבים של פוליטיקאים שאיכפת להם מהכיסאות שלהם יותר מהבוחרים שלהם...
אז כפי שניתן לשים לב, אני מותח ביקורת קלה (ובהחלט לגיטימית) על הקלות הבלתי נסבלת של משחק בכספי הציבור (שחלק ניכר מהם הוא כספי משלם המיסים האמריקאי) מצד אותם חובבים שקוראים לעצמם פוליטיקאים.
אולי באמת כדאי לעשות חוק שניתן להיבחר לכנסת רק לשתי תקופות כהונה ואולי אף אחת, על מנת שחברי הכנסת יתפנו לעיסוקם הפרלמנטארי במקום עיסוקם הפוליטי.
יש צורך להפריד בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, כך ששר הביטחון לא ירוץ מחברי מרכז לבתי משפט ובחזרה על מנת לנסות להיות חבר כנסת. שר חוץ צריך לקדם את ענייני מדינתו הרעועה בעולם ולא לנהל התנצחויות עם ראש הממשלה על מנת להחליף אותו בבוא העת. מפלגה לא צריכה לצאת מהקואליציה, רק כאשר ריח הבחירות נישא באוויר.
יש למצוא שיטה אפקטיבית על מנת לצמצם את מספר המפלגות (הבריטים והאמריקאים הוכיחו שניתן) בבית הנבחרים, על מנת שניתן יהיה לכונן ממשלה יציבה שתוכל לנהל את המדינה ולא תהיה נתונה ללחצים וסחטנות מצד חובשי כיפה או שונאיהם...
בקיצור חייבים שינוי בממשלה (ואין הכוונה להכניס פתק עם האותיות יש לקלפי) שיביא להחלפת שיטת ה"קומבינות" הכל כך אופיינית לישראל.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
