בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לכבוד יום הזיכרון העולמי לשואה החל היום, ה-26 בינואר 2006 (לרגל 61 שנים פחות יום לשחרור אוושויץ), התכנסה ממשלת ישראל ביד ושם.

ראש הממשלה בפועל אהוד אולמרט, אמר את הדברים הבאים (לצערי, אני מקבל את זה באנגלית דרך רשימת התפוצה של משרד החוץ ולא בעברית, כך שלהלן יופיעו הדברים באנגלית ולא בעברית, כפי שודאי נאמרו במקור):

We naturally chose to hold the meeting here at Yad Vashem in Jerusalem in order to underscore the Government's commitment to the memory of our brothers and sisters who were murdered during the Holocaust by the Germans and their allies

הכל טוב ויפה.

אבל מדוע אהוד אולמרט מכנה את הניספים בשואה כ-"brothers and sisters" (אחים ואחיות)?

אהוד אולמרט כבן 60. הסיכוי שמישהו מהניספים אח שלו אפסי.

על אחת כמה וכמה שרת החוץ ציפי לבני (שאגב יצאה לביקור עבודה קצר במצרים. או, כמה כיף לקבל את האי מיילים הללו), שצעירה ממנו בהרבה ומהמשרד שתחת אחריותה, אני מקבל את האי מיילים הללו.

האם לא עדיף לכנותם "הורינו" או "סבינו"?

עניין של טרמינולוגיה...

נו. אולי גם ראש הממשלה (בפועל, כן כן, Acting prime minister - ראש הממשלה המשחק) מושפע מהמנהג הנלוז, לדעתי כמובן, לכנות כל דבר שזז "אחי" או "גבר".

לדוגמא "אחי, אפשר את הספורט?".

כאמור, מרכין את ראשי לזכר הנופלים בשואה, חלקם ממשפחתי ומקווה שוועדת החקירה שרוצה להקים נשיא איראן אחמדינג'אד, תגלה שבאמת הייתה שואה, אחרת זה באמת יהיה מוזר לנסות להסביר לאן נעלמו כמה קרובי משפחה שלי.

אלעד