בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בא לשכונה בחור חדש

מי שקרא את הפוסט הקודם עד סופו, ודאי קרא על ההתכתבות הקצרה שלי עם חבר הכנסת אהוד יתום בהמשך להתכתבות היותר ארוכה של עופר לנדא בנושא.
כאמור סיימתי בכך שאמרתי שאציע לחבר הכנסת יתום להקים בלוג משל עצמו בו הוא יוכל לספר לעולם את סיפורו.

ובכן, לא התעצלתי ומיד לאחר כתיבת הפוסט, ניגשתי להציע לחבר הכנסת יתום לפתוח בלוג :

שלום חבר הכנסת יתום ותודה על ההתיחסות למכתבי.
 

בהמשך להערתך בעניין המחיר הגבוה של פרסום מודעה באמצעי התקשורת הגדולים, עלתה במוחי הצעה.
הואיל וכמו עופר לנדא, גם לי יש יומן רשת (בלוג) בו אנו יכולים להביע את דעתינו בחופשיות ואנו זוכים לחשיפה די רחבה, חשבתי שאם אכן התקשורת הממוסדת יקרה מידי עבור חברי הכנסת לפרסום דעתם והרי סביר להניח שחברי כנסת יודעים במקרים רבים הרבה יותר ממה שהתקשורת מעוניינת לחשוף, למה שחברי הכנסת לא ישתמשו בפורמט שתופס חזק לאחרונה - בלוג, על מנת להעביר את דעותיהם לציבור, לא המסננת התקשורתית?!
כך דברים שהתקשורת לא מעבירה לידיעת הציבור, כמו המידע שכתבת עליו לעופר ולי במקרה החסינות, יוכלו חברי הכנסת לדווח באופן שוטף כאוות נפשם...
 

אפשר להשתמש באתרים קיימים דוגמת ישראבלוג או מערכת הבלוגים של תפוז ואחרים, אפשר גם לנצל את אתר הכנסת, אתר מצויין שמצאתי בו פעמים רבות מידע שימושי וכל חבר כנסת יוכל להשתמש בו כבמה להעברת דעותיו לחלקים רבים מהציבור.
 

באשר לשאלת ה"רייטינג" של בלוגים של חברי כנסת לכשיקומו, הרי אני משוכנע שאם יתגלה שלחברי הכנסת אכן יש מה לומר (ואני באמת ובתמים סבור שזה מה שאתה מאמין), הרי שקהל הקוראים יגדל וכך חלק ניכר מהציבור יזכה לקשר ישיר באמת עם הנבחרים ולא רק קשר חד צדדי או קשר אמצעי.
 
 
אשמח לקבל את דעתך בנושא.
 

בכבוד רב,
אלעד יאיר
חיפה

ובכן, קיבלתי היום בצהריים תשובה בזו הלשון :

קיבלתי את פנייתך ואשמח להעביר פניות לציבור דרך צינור זה.
ברשותך אשמח אם תכוון את עוזרי כיצד לעשות זאת.
בברכה,
חבר הכנסת
אהוד יתום

בינתיים, שלחתי לחבר הכנסת הסברים קצרים כיצד לפתוח בלוג בישראבלוג ואני מקווה שבקרוב אוכל להביא כאן את הקישור לבלוג של חבר הכנסת יתום...
ובינתיים, נזמר את שירו של אלון אולארצ'יק "בא לשכונה בחור חדש" :)
באמת שיהיה נחמד לקרוא את הדברים שיש לחברי כנסת לומר, לאו דווקא במשפטים קצרים וציטוטי חצאי משפטים מהתקשורת.
(ואם הוא מתמכר, על תאשימו אותי :)

חיי ת"א

על פי נתונים שפורסמו כ-70% מתושבי ת"א-יפו הזכרים בגילאים 25-29 רווקים (לעומת 54% בממוצע הארצי), וכ-59% מהנשים בגלאים האלה רווקות (לעומת כ-20% בממוצע הארצי).
לא אמתח ביקורת (לפחות לא גלויה) על כך שנשים מתחתנות בגיל צעיר יותר ושת"א היא משכן לרווקים ורווקות זקנים, אבל הנתונים האלה מדגימים בצורה יפה את הלכי הרוח בת"א שלא תמיד דומים לאלו שבשאר הארץ (אגב 80% מהנשים בגילאים 25-29 כבר לא רווקות?! זה הרבה!)

מת הצלם הבריטי שנורה על ידי חייל צה"ל

לפני מספר חודשים נורה צלם עיתונות בריטי  העונה לשם תום הרנדאל ברפיח ואתמול הוא מת מפצעיו.
והנה כבר, הוחלט ע"י  בית דין צבאי לעצור את החייל שירה בו עד תום ההליכים.

מעניין שכאשר יורים בבריטים נעצרים, כאשר יורים בישראלים ננזפים וכאשר יורים בפלסטינים מקבלים גיבוי...
אני סבור שמן הראוי לתת יחס שווה לכולם, לא?

סקר YNET על אינטרנט בישראל

לאחרונה נערך בקרב גולשי YNET שהיו מעוניינים ליטול חלק סקר על האינטרנט בישראל בראיית הגולשים.
אני לא השתתפתי כי אני נגד מתן תשובות "אנונימיות" לכאורה באינטרנט. הרי מי שעורך את הסקרים הללו, במיוחד כאשר מדובר בגוף בסדר גודל של העיתון הנפוץ במדינה, יכול בקלות לקשר את תשובותי למחשב שלי וכך להטריד אותי בגלל התשובות שנתתי...
כמובן, שעם קצת מאמץ, אפשר גם לדעת מיהו האיש מאחורי הסקר ואני מתנגד גדול לאיבוד פרטיות, אפילו במחיר של איבוד הכיף שהשתתפות בסקר (מי לא מכיר את התחושה הזו, ששואלים לדעתך, דבר שנותן לך להרגיש חשוב, למשך כל דקות הסקר?! אני למדתי להתעלם מזה בצורה מודעת ואני פשוט לא מתיחס לסקרים).

אז כאמור לא השתתפתי, אבל מעניין לקרוא את הנתונים שאנשים אחרים שהפרטיות היא לא נר לרגליהם מסרו.
למשל 8% מהנשים שהשתתפו בסקר כותבות בלוגים, זאת לעומת 5% מהגברים שהשיבו על הסקר שעושים כן על פי הצהרותיהם.
9% מהנשים אגב קוראות בלוגים, לעומת 3% מהגברים, מה שמעלה את השאלה מהיכן הגיעו שני האחוזים של הגברים שרק מפרסמים בלוגים, אבל לא קוראים (האם אין הם קוראים אפילו את הבלוגים של עצמם?! התשובה פשוטה, כאשר בוחנים את הנתונים הגולמיים, מתברר שכמה עשרות אחוזים נוטים לקרוא בלוגים לעיתים ולא בקביעות, כלומר אם אתה זכר שכותב בלוג, יש סיכוי של 40% שאתה רק כותב ולא קורא :)

פרוייקט YNET "למה אני לא חוזר לארץ"

לאחרונה אתר YNET של ידיעות אחרונות (הם מככבים בפוסט היום, הא?) יצא ב"פרוייקט" שנקרא "למה הם לא חוזרים לארץ".
בכל פעם מובא סיפור של ישראלי שירד מהארץ ואין בכוונתו לחזור בקרוב.
כידוע (או לא כידוע ולכן אני רושם זאת), הגישה לאתר של YNET חופשית מהארץ, אך הנה בתשלום למי שגולש לאתר מחיבור אינטרנט מחוץ לגבולות ארץ הקודש.
במילים פשוטות, אם בכוונת ידיעות אחרונות להשפיע על מישהו מהיורדים לחזור, מטרה זו, ככל הנראה לא תושג.
אמנם הכרתי מישהו ששילם כסף על מנת לקרוא את האתר מחו"ל, אבל מדובר באדם שטס לטיול קצר בחו"ל, מבין ישראלים שאני מכיר שגרים בחו"ל לתקופות ממושכות, רובם בוחרים לקרוא תקשורת ישראלית שכן נגישה מחו"ל או לא לקרוא עיתונות ישראלית בכלל.

אינני יודע מה השיקולים המנחים את אנשי YNET לא לאפשר גלישה לאתר שלהם מחו"ל, אבל בטח שזה לא נועד כדי לשכנע ישראלים השוהים בחו"ל לחזור ארצה...

"לטעות זה אנושי"

ואם כבר העיתונות חופשית עסקינן, "תפסתי" היום את אתר החדשות של גוגל בפאשלה...
אמנם לא גדולה במיוחד, במקום לתת כותרת לידיעה, נכתב ABCNEWS.com, אבל עצם העובדה שהמנוע (שלא מתיימר להיות מושלם, אבל רבים כל כך מסתמכים עליו) טועה, זה מעיד על האנושיות שבו - "לטעות זה אנושי".
לזכות אנשי גוגל ייאמר שהם אף מציינים שאתר החדשות שלהם, הוא בגירסת בטא, כלומר לא גירסה מושלמת...

גם גוגל טועה (יש הטוענים שיותר מידי)

סגן יו"ר הכנסת נגד מדינת ישראל

סגן יו"ר הכנסת מוחמד ברכה מחד"ש הציע לבית דין בינלאומי בהאג להעיד נגד פשעי המלחמה שמבצעת ישראל בבניית גדר ההפרדה מהפלסטינאים.
אז נכון, בתור בר סמכא במדינת ישראל, הוא ודאי עוקב אחר הגדר ובנייתה באינטנסיביות ויצא לו לשמוע הרבה בעניינה, אבל הוא לא ממש "עד", כפי שבד"כ מצטיירים עדים במעשי פשע...
אם למשל הוא היה עד למעשה שחייל ירה בחפים מפשע, או אונס נשים או השד יודע מה, אבל הוא לא, הוא סתם רצה לעשות הרבה רעש...
במיוחד לאור העובדה שבית הדין, בשלב הזה לפחות, רק בוחן מסמכים כתובים ולא עדויות בע"פ, גם לא של סגני יושבי ראש פרלמנט...

או שהוא  בכלל התכוון להעיד כנגד פשעי המלחמה המתבצעים בכנסת?
שיהיה לבחור לבריאות...

טיף טף, טיף טף - מחאו כף אל כף

ירד היום גשם, אפילו די הרבה.
כאשר יצאתי הבוקר מהבית, האטמוספירה סביבי היית עטויה ערפל סמיך שהגביל את הראות עד מאוד.
הגשם היה שוטף, מזג האוויר קריר וההרגשה בפנים בשל המראה המלבב הייתה חמימה כל כך.
מזג האוויר היה קסום, אירופאי (אירופאי של סתיו) וממש נהנתי.
זה הוביל אותי לכתוב שיר קצר וחביב, "חיפה בגשם".
זה השיר השני כבר שאני כותב בפאלם, זה לא הכי נוח, אבל כך אני לא מבזבז לריק דף נייר...
אני אפרסם אותו בבמה מתישהו.

בכל מקרה, בכל פעם מחדש כאשר יורד גשם, אני שואל עצמי שאלות רבות הנוגעות להכנות לגשם.
באמת ירדה בנהריה כמות ממטרים כה רבה שרחובות הוצפו?
למה אף אחד לא חשב לשים מכסה לפחי החוצות, שכל פעם שיורד גשם מתמלאים במים עד תום עד אשר המים והזבל נשפכים?

הרי גשם הוא לא מחזה נפוץ בישראל, אבל הוא ודאי לא ארוע המתרחש אחת ליובלות, לכן אפשר היה לחשוב על מערכות ניקוז יעילות יותר ועל פחי אשפה אשר פתחם לא מופנה כלפי השמיים...

ואם הכותרת עסקה במחיאת כפיים, אשאל מדוע תמיד בתום הרצאות ומופעים, נהוג למחוא כפיים?
הרי זה הפך להיות מנהג שכזה, שגם כאשר אין אנו מרוצים מהמופע או ההרצאה שהעבירו לנו, אנו מוחאים כפיים מתוך נימוס...
אז למה בכלל למחוא אם זה לא אומר דבר?
מחיאת כפיים זה גם מנהג כזה, שלא תמיד ברור מתי יש לנהוג בו. במיוחד בקונצרטים, בהם הרבה פעמים מישהו בקהל מתחיל למחוא כפיים, במעבר בין קטע לקטע ביצירה (פאדיחה).
וכאשר אידיוט אחד זורק אבן לבאר, הרבה מאוד חכמים מתקשים להוציא אותה וכך בד"כ לאחר מחיאת הכף הראשונה, מצטרף גל של מחיאות כפיים.
אם לא מצטרפים להמון המריע, אנשים בסביבה עשויים לבחון אותנו בעין מוזרה ועויינת...
לעזאזל נימוסים ומנהגים חברתיים.

בנק

הלכתי היום לבנק. המטרה שעמדה לנגד עיני לבטל את אחד משני כרטיסי האשראי שלי.
זה נחמד שני כרטיסי אשראי, זה אפילו מאוד שימושי, כאשר יש שתי משכורות או כאשר מטיילים בחו"ל במשך תקופה ארוכה, בה יכול אחד מהם להנזק או להגנב ואז השני משמש כגיבוי (כפי שקרה לי באפריקה, שם נשדדתי ובין השאר נגנב לי כרטיס המאסטרדארד או כפי שקרה לי לפני הנסיעה לגרמניה, אז בדיוק הפס המגנטי שלהויזה שלי הפסיק להגיב לעולם החיצון).
אבל בכל זאת, אני לא מבצע יותר מידי רכישות בכרטיס אשראי (או בכלל) לאחרונה , אז החלטתי לבטל את אחד מהם.

כשנכנסתי לסניף הפקידה בדיוק הייתה עסוקה בשיחת טלפון שעסקה באיזה מבצע במשביר לצרכן (עניינים אישיים, לא קשורים לעבודתה).
בדקות הקצרות שישבתי והמתנתי שתסיים את עיסוקיה, חשבתי על כך שאמנם לא אני זה שמשלם את משכורתה ואמור להיות מוטרד למי היא מתקשרת ומתי, אבל בתור מי שהבנק גובה ממנו עמלות שונות ומשונות, על מנת לממן את שכר עובדיו, האין זה מן הראוי שאתן דעתי בנושא?!
בסופו של דבר היא סיימה את השיחה והואיל והיא הבנקאית שלנו במשך שנים וקשרי ידיות נרקמו במרוצת השנים בינה לבין משפחתי, החלטתי שאין טעם להתלונן, מה גם שהיא עושה את עבודתה כראוי.
אבל בכל זאת, קצת כואב הלב לראות מול העיניים תופעה שודאי מעלה את העמלות באי אילו שברירי אחוזים, בלי לעשות דבר בנושא.

ושאלה אחרונה בדיני ממונות. לפני כחודש עשיתי מילואים. התשלום עבור ימי המילואים מתבצע דרך ביטוח לאומי.
לביטוח לאומי לא הלכתי ולכן כסף (גם כן "כסף") לא ראיתי מהמילואים האלה, אבל קיבלתי לפני מספר ימים מעטפה ממנהל התשלומים של צבא ההגנה לישראל שהודיעה לי שאני מקבל כשמונים שקלים עבור החזר נסיעות (מילאתי תופס בקשה להחזר נסיעות עבור המילואים הללו).

ניסיתי, באמת שניסיתי, לראות מה ההגיון לטרטר אותי לביטוח לאומי עבור "הכסף הגדול" ואת הזיכוי עבור הנסיעות להעביר ישירות לחשבון הבנק שלי.
זכיתי גם למנת צחוק ממספר חברים כאשר שמעו שאני מחפש היגיון במערכת הצבאית...
אז או שהכל יעבור דרך "המוסד לביטוח לאומי" או שהכל יוזרם ישירות לחשבון הבנק שלי (האפשרות השניה עדיפה בעיני), אבל למה לשלם לי בכמה דרכים?
האם מדובר בצבא רשמי, מאורגן ומסודר או בארגון טרור אשר דואג להעביר את הכסף שלו דרך מספר ערוצים, על מנת שאם באחד מהם יחול שיבוש האופציות האחרותה תשארנה פתוחות?

פניה נרגשת לקוראת אלמונית

אתמול התקבלה בתיבת הדואר האלקטרוני שלי הודעה אשר בישרה לי כי התקבלה הצעה  במערכת ישראבלוג לרכישת מנוי פרו בעבורי.
זה היה מוזר, רק לפני מספר ימים שמתי את הכפתור ששרקי (454 כבוד!) הכינה לי ופתאום התקבלה לה הצעה מקוראת שעם יד על הלב, אני לא מכיר.
ניסיתי להעלות את שמות האנשים שאני מכיר עם אותו שם של אותה אחת שהביעה נכונות לרכוש לי מנוי פרו.
אמא של חברתי - לא סביר, היא לא קוראת בלוגים עד כמה שידוע לי.
אחת מהמדריכות במעבדה - לא סביר, היא הייתה עסוקה באותן שעות בהן נשלחה ההצעה.
מישהי ששירתה איתי בצבא - עסוקה מעל הצוואר בלימודים ולא גולשת באמצע השבוע.

אין לי מושג מי זאת!
שלחתי לה אי מייל, על מנת לברר מי היא ולמה לעזאזל היא מעוניינת לרכוש לי מנוי פרו...
טרם קיבלתי תשובה :(

אני פונה אלייך, קוראת יקרה שהציעה לרכוש בעבורי מנוי פרו :
צרי איתי קשר!
ותודה על ההצעה בכל מקרה, החנפת לי עד מאוד!

עדכון

פרו לא יהיה בקרוב.

חבל.

ועד כאן להפעם
בקרוב אצלכם (אם תזמינו אותי)... :)
אלעד