בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אתמול, ערכתי מארב מוצלח לילדים בטויס אר אס (חנות אשר משום מה החליטו להפוך את האות R בה ל-Я שזה ברוסית YA, שזה "אני", מה שתמיד הצחיק אותי, כלומר מאז שהתחלתי לקרוא רוסית והכרתי את המילה).

אה. אני לא פדופיל (או לפחות אני אחד בהכחשה). לא ניסיתי לפתות את הילדים או ליצור איתם קשר, שלא נאמר מגע.

סתם עמדתי כעשרים דקות בכניסה לחנות והתבוננתי באנשים והילדים היוצאים מהחנות ונכנסים אליה.

ככה זה, כאשר אנשים שאתה קובע איתם מאחרים ברבע שעה ואתה אדם שכמעט תמיד מקדים בחמש דקות.

החלטתי לנצל את הזמן כאמור להתבוננות. מין משקיף כזה מהצד, בכל החלל הזה שבין האופיס דיפו לטויס אר אס, בגרנד קניון.

שמתי לב למשל, שעבור ערבים, חיפה היא מעין מיני-מכה. מין אתר עלייה לרגל, אליו עולים כדי לבקר בקניונים, הם-הם המקומות הקדושים.

כאילו בלב לב המפרץ, יש איזו אבן שחורה שיש להקיף ובאמצע הגרנד קניון יש מקום הראוי לפולחן.

חיפה היא בירת מחוז פרובינציאלית, אליה מיטב הכפריים זורמים.

הם לובשים את מיטב מחלצותיהם, סוודרים מצמר קשמיר ומעילים מפרוות אנגורה, כדי להיראות במיטבם, ביריד הגדול המתרחש בעיר הגדולה, מידי יום, משעות הצהריים המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות, הן שעות פתיחת הקניון.

בעודי מהרהר בהבדלים בין עיר מחוז רומית דוגמת פלובדיב שבבולגריה לפני כאלפיים שנה, לעומת חיפה של 2006, שמתי לב שאותם אנשים, באמת רואים בהליכה לקניון אירוע.

אירוע חגיגי שמתלבשים אליו בלבוש מהודר. אירוע שכל המשפחה, או לפחות חלק נכבד ממנה, נוטל בו חלק.

נכון. עבורם, הביקור בקניון מצריך נסיעה של שעה קלה ולא הליכה חפוזה של כרבע שעה, כפי שהדבר עבורי.

אבל גם אם הקניון היה רחוק יותר, לא הייתי מתלבש בצורה מיוחדת בעת ביקור בו.

אני זוכר, מכר ותיק, היה רואה בקניון מין מקום כזה, אליו צריך להתלבש באופן מיוחד (בג'ינס וחולצת T נאה. אך אלו היו הסטנדרטים שלו להופעה נאה).

בכל זאת, כנראה שמדובר באנשים מסוים, ולא נגיד בבני לאום מסוים או אנשים שגרים רחוק מהקניון.

אני חושב שמדובר באנשים, הרואים באשליה הזו, המכונה קניון, מעין מקדש.

אם כאשר מבקרים במקדש, מכבדים את האלים בבגדים צחורים או ססגוניים, הרי אם הקניון הוא מקום מקודש, אזי גם בו, צריך להתלבש בהתאם לקוד לבוש מסוים.

ואולי, צריך לעשות רושם טוב על הזולת.

אותו מכר למשל, שיווע באותה תקופה לבת זוג. הייתכן ומטרת הלבוש הייתה לא סגידה לאלוהי הקניון, אלא ניסיון להרשים את בנות המין השני?

ואולי הליכה למקדש בביגוד מסוים, היא ניסיון להראות לאחרים, עד כמה אתה מאמין ושם לב לפרטים הקטנים, או במילים אחרות, ניסיות להרשים את האנשים האחרים.

והרי זהו תפקידם של הבגדים, מעבר לפונקציה של ויסות חום הגוף.

ואותם אנשים הבאים לקניון, באים כאמור בחבורות, כפי שציינתי. יתכן כמובן שאלו שיקולי לוגיסטיקה, אך אפשר כמובן להניח שכל הילדים רואים בקניון איזה מקום קסום, בו ניתן להגשים כמעט כל פנטזיה, בתנאי שאבא יכול לשלם את תג המחיר הנקוב (בהנחה ומקפידים על החוק ומציגים מחירים).

וכך, בשלב מאוחר יותר, אחרי שצפיתי בילדים יוצאים ובאים מהחנות, חלקם מדברים ערבית, חלקם ברוסית ואפילו ילדים חמודים שדיברו מנדרין (טוב, בהחלט יתכן והם דיברו ניב סיני אחר. אני מתקשה להבדיל ביניהם), מצאתי עצמי מתהלך בתוך חנות הצעצועים הגדולה.

מכוניות צעצוע עם תג מחיר של תשעה שקלים, עומדות סמוך למכוניות מהודרות עם שלט רחוק, שעלותם, כך נכתב, היא למעלה מחמש מאות שקלים.

פאזלים, משחקי לוח, בובות.

בובות דינוזאור, בובות צבי הנינג'ה, בובות ספיידרמן, בובות באטמן ועוד שלל בובות, לכל אחת תג מחיר אחר, אשר לא בהכרח משקף עלות ייצור כל-שהיא, אלא בעיקר כמה יהיו מוכנים הורים לילד לשלם, לו רק יפעיל הילד מעט לחץ.

ובעודי עומד שם, באחד המעברים, מצביע על צעצוע אחד עם תג מחיר תלת ספרתי המתחיל בספרה 2 למי שאיתי, ואומר שהצעצוע נראה נפלא, ילד אחד קטן, כבן שלוש או ארבע, מיד החל לצעוק לאימא שלו שהוא רוצה את זה.

אימא שלו אמרה לו שזה יקר.

"לדעתי, צריך לאסור על ילדים להיכנס לחנויות צעצועים" אמרתי והסברתי שכך יימנע המון לחץ על ההורים וכיסם, מצד הילדים.

האם של הילד, אמרה שאני צודק.

היא ודאי הרהרה (או שאני נותן לה יותר מידי קרדיט) במשך כמה שניות, על עולם אידיאלי, בו לילדים אסור להיכנס לחנויות צעצועים וכך ההורים שלהם שולטים בכמות הצעצועים של ילדיהם וטיבם.

הרי ילדים בד"כ רוצים כל דבר. אני הייתי כזה. כך נדמה לי.

אני מניח שבאותו רגע, לו הדברים שלי היו בעלי יותר תוקף במציאות, ודאי הייתי הופך להיות החלום של כל אם לילד.

אותה אישה אגב, קנתה לבסוף צעצוע אחר באותו מחיר.

יש דברים שאי אפשר לשנות.