| 2/2003
איש חכם
הבוקר יצאתי מהבית, איתי על האוטבוס, בשעה שש ורבע, עלתה מישהי שאני זוכר בפרצוף מבית הספר התיכון (למדה שתי שכבות מתחתי אם אני לא טועה) ותמיד אנחנו מדברים ומחליפים חוויות, אבל לא נעים לי להגיד לה שאני אפילו לא יודע אתה שמה...
היא תמיד גם מספרת לי גם על כל מיני אנשים מהשכבה שלה שאני בכלל לא מכיר ואני מהנהן בראש לחיוב ושנינו שמחים...
אוי, כמה נפלא שיש ידידים לא מוכרים באמת שפוגשים.
זה מזכיר לי שפעם ראיתי כתבה על זרים מוכרים(FAMILIAR STRANGER) וזרים מוחלטים (TOTAL STRANGER).
זרים מוחלטים הם אנשים זרים לחלוטין שאתה פוגש באקראי וסביר להניח שלא תפגוש עוד לעולם.
זרים מוכרים הם זרים שאתה נוהג לפגוש מידי יום, למשל במעלית, בתחנת האוטובוס וכו'.
מחקרים הוכיחו, שכאשר תתלבט בין פנייה לזר המוחלט לזר המוכר, למשל בשביל לשאול מה השעה או שאלות דומות, תעדיף ברוב המקרים לפנות לזר המוחלט...
זה יוצר איזו תחושה כזו של ניתוק וניכור מהסביבה המוכרת, מצב של זרים מוכרים מתרחש בעיקר בנוף האורבני...
היו המון אנשים כאלו בחיי.
אנשים שמידי בוקר ראיתי בתחנת הרכבת...
הייתי ממציא לעצמי סיפורים עליהם, על מה הם עושים, על משפחתם, הרקע שלהם ועוד, כיד הדמיון הטובה.
לעיתים גם קרה שגיליתי שיש לי שיפוט מוטעה ואנשים שחשבתי שעובדים בחברת פרסום, התגלו כעורכי דין, אחרים התגלו כרופאים (שני מקצועות שקל לאתר).
ככה זה, לפעמים הרושם הראשוני מוטעה, למרות שיש הטוענים שאין כמו הרושם הראשוני...
זה אומר שיש עוד תקווה לכל אותם אנשים שמפדחים את עצמם בפגישות ראשונות!
בכל אופן, בהמשך לסיפורי מהיום, עבר עלי יום שלם בנעימים אך כמו כל דבר טוב, גם יום זה בא אל קיצו.
חזרתי ברכבת לחיפה.
מישהי שאני מכיר וגרה בנהריה, התערבה איתי שאני גר בקריות (שזה ליד חיפה, אבל לא חיפה).
כמובן שניצחתי בהתערבות (תעודת זהות מסתבר, חשובה לא רק לצרכי בחירות).
מחר היא צריכה לספר לכמה אנשים ששנינו מכירים כמה אני חכם לפחות עשרים פעמים...
אכן פרס אדיר נפל בחכתי...
בכל אופן, הרכבת הייתה ישירה, זאת שהרכבת כל כך מתגאה בה שהיא נוסעת בארבעים ומשהו דקות מת"א לחיפה.
הרכבת איחרה בכעשר דקות.
במהלך הנסיעה עבר כרטיסן ודרש מהאישה שישבה מולי שלושה שקלים תוספת על נסיעה ברכבת ישירה.
לא זו בלבד שהוא לא התנצל על האיחור שנגרם לה והציעה לה פיצוי על האיחור, הוא עוד העז לדרוש ממנה כסף, ממנה ומאוד רבים שכמותה ברכבת.
ייעצתי לאותה אישה לשלם לו את שלושת השקלים שהוא דורש ולשלוח עוד היום מכתב למציב תלונות הציבור של רכבת ישראל, על כך שלא זו בלבד שהרכבת איחרה וגרמה לה לבעיות, עוד דרשו ממנה תוספת תשלום על שירות שלא מומש (נסיעה מהירה מת"א לחיפה).
הצעתי לה לבקש החזר של שלושה שקלים על הנסיעה, ועוד את מחיר הוצאות המשלוח, סה"כ כחמישה שקלים.
אמרתי שאם כולם ינהגו כפי שהצעתי, יקרה אחד משלושת הדברים הבאים"
א. הרכבת תפסיק לאחר (דבר שעל פניו לא נראה סביר).
ב. הרכבת תפסיק לדרוש תשלום של שלושה שקלים על שירות שחוסך שלוש דקות (גם לא נראה הגיוני, הרי אפשר לחלוב את הציבור).
ג. הרכבת תפסיק לדרוש שלושה שקלים גם כאשר הרכבת מגיעה בפרק זמן יותר איטי מרכבת שעולה פחות...
אותה אישה שציינה שבמילא כולם במדינה רק מחפשים כיצד לקחת כסף.
אני השבתי שבגלל זה צריך לעמוד על זכויותינו, אחרת באמת לא יהיה לזה גבול.
בסוף הנסיעה, אותה אישה אמרה לי שאני חכם, השבתי בענווה "תודה".
באותו רגע המכרה שלי, שישבה ליד אותה אישה פרצה בצחוק, הרי זה בדיוק מה שהיא אמורה לספר מחר לכמה אנשים...
אז זה הפירוש של הכותרת של הפוסט הנוכחי, למי שלא הבין זאת לבד.
מקווה שתרמתי משהו למישהו/י...
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
