בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

זהו לי הקטע השני בנושא מוניות תוך שבוע (הקודם אם בא לכם לקרוא).

כולי תקווה שהוא גם האחרון לשנים הקרובות (ובכלל).

ובכן, הבוקר השתמשתי בשירותים של "טקסי ספיישל" (עדיין לא ברור לי מה כל כך מיוחד במוניות הללו שהן מכונות כך, שכן יש המון כאלה).

הזמנתי את המונית לשעה 7:40.

7:37. נשמע מלמטה צפצוף. ירדתי, על אף שכאמור ביקשתי מהם לבוא ב-7:40.

כאשר הגעתי לפתחה של המונית, שאלתי את הנהג מדוע הוא מצפצף, אם הזמנתי את המונית ל7:40.

"ומה השעה?" הוא שאל אותי. לפני שהספקתי לענות שהשעה 7:39 (לפי השעון של המכשיר הסלולארי, המסונכרן עם השעונים של חברת פלאפון) הוא כבר אמר "7:42".

גם אם נניח שהשעון האטומי שלו מדויק, הרי הוא עדיין הוא החל לצפצף בשעה די מוקדמת בבוקר, ברחוב די שקט, דקה לפני שהוא בכלל קבע איתי.

למותר לציין שחל איסור על פי דיני התעבורה להשתמש בצופר, כפי שעשה, כלומר שלא על מנת למנוע סכנה.

הוא עוד המשיך להסביר שברחוב שלי אין איפה לעמוד (באופן "מוזר" הוא נכנס לחנייה שלנו, כך שהטיעון הזה שלו מטופש ובכלל, היו שלוש חניות אחת ליד השנייה ברחוב), ואני החלטתי שהרי לא משנה מה אגיד, הנהג הזה לא יבין שמלבד זה שזו עבירה על החוק וזה לא ממש מועיל, הוא מפריע לשכנים, שאולי רוצים לישון ואולי סתם לא רוצים לשמוע צופר מכונית בשעת בוקר מוקדמת.

לכן, לא אמרתי דבר.

לא אמרתי דבר לאורך כל הנסיעה. החלטתי שהסנקציה השלילית הטובה ביותר, היא לקרוא את העיתון בזמן הנסיעה ולא לדבר עם הנהג.

וכך עשיתי. חילופי הדברים היחידים שלי עם הנהג היו הבהרת יעד הנסיעה והתשלום (שני דברים שהיו יכולים להיחסך ממני, הואיל וכבר אמרתי אותם לפני כן בטלפון לאיש בתחנת המוניות) והמקום בו רציתי לרדת.

הנהג הפעם, בניגוד לזה בשבוע שעבר, נסע ישר דרך רחוב העצמאות, אותו רחוב שנעשים בו שיפוצים ולכן הנהג בשבוע שעבר הקיף אותו דרך כל מיני סמטאות בין העיר להדר.

באופן לא מקרי, הנסיעה הפעם הייתה קצרה מזו בשבוע שעבר.

אחרי הכול, בשבוע שעבר, הנהג לא חסך פקקים, אלא הוסיף מרחק ונתקע בתנועה גדושה במקומות אחרים.

כאן נדלג כמה שעות, לדרך חזרה הביתה. היא מרגיזה יותר.

הזמנתי מונית. באופן לא מפתיע, נאמר לי להמתין 7-8 דקות. כך זה היה בדיוק בפעם שעברה.

באופן לא מפתיע, הנהג הגיע רק אחרי 12 דקות. זה לא נשמע הפרש גדול, אבל זו תוספת של יותר מ-50% זמן המתנה.

הגיע רכב מסוג מרצדס. לא A קלאס ולא S קלאס. כמדוני C, אבל אני לא בטוח.

פתחתי את הדלת של המונית. הכנסת את הציוד שהיה ברשותי (זה שבגללו התעקשו שאני אקח מונית).

הנהג ביקש שאשים את הציוד מאחור ואמרתי שזה בסדר שהוא יהיה לידי (בכל זאת, יש שלושה מושבים, אני אדם אחד והציוד יקר מכדי שאפקיר אותו).

אז הנהג התחיל לצעוק שזה יהרוס לו את הריפוד.

אני מתקשה להבין איך תיק גדול יכול להרוס לו את הריפוד, אבל הסכמתי לשים את התיק בתא המטען.

שוב נכנסתי למונית. הבחנתי, או שאולי היה זה עוד לפני זה, שהוא מחזיק בדל סיגריה קצר ובוער בין אצבעותיו.

המוניות גם הייתה די מסריחה באופן כללי. אבל מושבי העור היו מבריקים. זה ודאי מה שחשוב. בכלל, עור של פרות מתות שפשטו מגופות, לא סופג ריח של סיגריות.

הואיל והסיגריה נראתה ככזו העומדת בפני סיום, החלטתי שמיותר להעיר לו ושאעיר לו במידה ויתכוון להצית עוד אחת.

את הטינופת שבחלל המונית, ליוותה טינופת נוספת שבקעה מהרדיו.

זו הייתה התוכנית של דידי הררי, "דידי לוקאלי".

זה לא שיש לי משהו אישי נגד דידי הריי או נגד התוכנית.

זה פשוט נשמע כמו תוכנית של נרקסיסט שמאוהב בעצמו והפך את השם "דידי" או השם המלא "דידי הררי" למין מותג.

ולא מותג איכות חלילה, אלא כזה שמביא חקיינים סוג ג' שמספרים בדיחות קרש, ובין לבין שם הרבה מוזיקה מזרחית.

ולא שיש לי משהו נגד מוזיקה מזרחית. המזרח הקדום ידוע בתרבותו העשירה. פשוט מה שנקלט בתרבות הפופולארית בישראל מכל אותו עושר מזרחי, הוא בעיקר אנשים שיודעים להלום בדרבוקות. וזה לא מרשים אותי במיוחד. מצטער.

ובזמן שהתוכנית של דידי הריי צעקה בקולי קולות, הנהג היה עסוק בשיחה בסלולארי (ללא דיבורית, הרי זה בסדר לעבור על חוקי התעבורה אם אתה אדם שפרנסתו היא בנהיגה. בדיוק כמו שזה בסדר לעשן במונית בזמן שאתה מעלה נוסע).

אני לא יכול להגיד בדיוק סביב מה נסבה שיחתו. אני כן יכול להגיד שהיו בה קללות רבות מספור, שאת רובן אני לא שומע על בסיס יומי, לפחות בכמה שנים האחרונות.

אני גם מקלל מידי פעם כמדומני, אך אני משתדל לעשות זאת בטוב טעם, לא על בסיס יומי ולא במשלב שפה כה נמוך!

כפי שאתם מבינים, גם בנסיעה הזו, לא בדיוק דיברתי עם הנהג.

גם כאן, העדפתי להמשיך לקרוא את העיתון. זה היתרון בקריאה של "הארץ" (במקרה הספציפי הזה The Marker). לא משנה מה משך הנסיעה שלך, תמיד העיתון הענק הזה יוכל למלא אותה, ועדיין לא תספיק לקראו את ה-כ-ל!

כמו בבוקר, הנהג נשא דרך רחוב העצמאות.

אם אאפיין את הנהגים של השבוע ואשווה אותם לשניים בשבוע שעבר, השבוע הנהגים היו עצבניים יותר, אדיבים פחות ונוסעים בכבישים ראשיים ועמוסים יותר.

יכול להיות שהם עושים שבוע-שבוע, כמו טבחים בצבא?

כמו שבצבא יש שבוע של אוכל חריף ושבוע של אוכל הרבה-יותר-חריף, כך כאשר מזמינים מוניות – יש שבוע של נהגים לא-משהו ושבוע של נהגים עוד-יותר-לא-משהו!

וזהו עם מוניות גמרתי. אני מקווה For good.

אוטובוס, הרבה יותר מרווח מהמושב האחורי של מרצדס (C Class כנראה), באוטובוס אין סיכוי לחטוף את ריח הסיגריות של הנהג (כן, לפעמים נהגים של אגד מעשנים באוטובוס, אבל רק כשהוא ריק ואז הם מעלים נוסעים. זה מסריח בתחנה הראשונה, מה שלא רלוונטי לי במקרה הזה), האוטובוס יותר זול (למרות שהתשלום לא מכיסי), האוטובוס בלאו הכי נוסע אז אני לא מגדיל בהרבה את זיהום האוויר.

לאוטובוס מחכים בתחנה?

אז מה. התחנות ממש קרובות לבית שלי ולמקום אליו אני צריך, ובלאו הכי למונית צריך לחכות, או לצאת מהבית בפרצוף מבויש, כי בגללך איזה אידיוט צפר והעיר את כל השונה!

וזהו. בקצרה אומר שאחרי סיפורי המוניות, עוד הספקתי להיות בקניון חיפה ולראות הרבה יותר חיילים מאשר בדרך כלל.

חלקם לבש מדי הסוואה מלאי חברבורות (יעני, מנומרים, משל היו חיילים בצבא הכיבוש הסורי [כן, הם היו צבא הכיבוש בלבנון]).

רובם היו מאוד קטנים ועם נעליים לא תקניות.

יכול להיות שזה קשור לפורים?

וגם היו כל מיני פיות ומלכות ועוד כל מיני דברים מוזרים.

מדוע לילדים קטנים כל כך כיף להתחפש וללבוש זהות של מישהו אחר, בטרם הם הספיקו לגבש לעצמם זהות?

טוב. לא אהרהר על פורים. הספיקו לי ההרהורים בשנה שעברה, אם כי אז הרהרתי בדבר המקוריות שבתחפושות והרצון להיות שונה אך דומה, מיוחד ויחיד, אך בו בזמן אחיד.

והיו עוד דברים. אבל זה באמת לא חשוב וגם לא עניינכם.

אלעד