בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

חודש פברואר הגיע, השנה אפשר לומר אפילו חודש פברואר הארוך...
פאקין 29 ימים בחודש פברואר, זה ממש מתיש... :)
מזל שהתאמנתי על זה בינואר...
כנאמר "קשה באימונים, קל בקרב".

בכלל, הולך להיות כיף למי שיוולד ביום האחרון של החודש. הוא יצטרך לחכות הרבה זמן, עד יום ההולדת הבא :)

תהיה

האם בדיחות על מייקל ג'קסון נחשבות הומור שחור או לא...
במקור הרי הוא היה שחור, לא?
מי שיודע את התשובה, מוזמן לגלות לי...

הגיג

החיים הם כמו מירוץ למרחקים ארוכים באיצטדיון - יוצאים ומסיימים באותה נקודה.
(נכתב ברגעי תהיה על מהות החיים)

התעמולה הפלסטינית של משרד החוץ

מתוך אתר משרד החוץ

אני שומע וקורא רבות על אנשים שנמאס להם לשמוע כל יום עוד אנשים אלמוניים ש"זוכים" להתראיין לאמצעי התקשורת, לאחר שהיו עדים לפיגוע, קורבנות פיגוע או חלילה יקיריהם נפגעו בפיגוע.
עם כמות הפיגועים המתרחשת במדינתנו הקטנה, לצערנו, כמעט אין מישהו שלא היה נוכח בזירת פיגוע, ליד זירת פיגוע או או מכיר מישהו שכזה.
וכאמור, הרבה ראיונות, הרבה סיפורים, אבל מעט מידי כוחות נפשיים להתמודד עם כזו כמות עצומה של טרגדיה.
ימי זיכרון, אזכרות, חדשות מצערות, נדמה כאילו חיינו סובבים סביב המוות והאימה, גם אם בפועל, אנשים כאן חיים והתשובה לאנשים זרים ששואלים איך אפשר לחיות כאן היא בד"כ "לומדים לחיות עם זה, זה לא כזה מסוכן, יותר אנשים מתים בתאונות דרכים".

סטאלין אמר שמותו של אדם יחיד זו טרגדיה ומותם של רבים (ויש גירסאות של מיליונים) זו סטטיסטיקה.
סטאלין כבר לפני למעלה מחמישים שנים הצטרף לסטטיסטיקה והמשפט שלו נראה לי מתאים היום גם כן.
אחרי שמשרד החוץ הבין את זה שאנשים הפכו אדישים לפיגועים ולמראות זוועה (אם פעם אחרי פיגוע הוחלף לוח המשדרים לאחר פיגוע ללוח משדרים עצוב ומיוחד והפרסומות הופסקו לשעות ארוכות, הרי שהיום לכל היותר מדובר בדיווח בזמן אמת, וחזל"ש [חזרה לשגרה] במהירות), לאחר ש"התקנאו" אנשי משרד החוץ הישראלי בהסברה הפלסטינאית שמצליחה בעולם הרחב לעומת ההסברה הישראלית הכושלת ובעקבות הדיונים המתקיימים בהאג בעניין גדר ההפרדה (שדווקא להם דעת הקהל העולמית מתנגדת ברובה), החליטו במשרד החוץ הישראלי להפיץ ברחבי העולם סרטון זוועה מפיגוע התופת שבוצע באוטובוס בירושלים ב-29/1.

איזה יופי, משרד החוץ שלנו למד את העבודה, עכשיו באמת אין הבדל בינינו לבין הפלסטינאים, לפחות לא מבחינת התעמולה.
הם לא בוחלים להציג בעולם תמונות זוועה, כעת גם אנחנו.
יתכן ובטווח הזמן הקצר, המטרה של משרד החוץ תוצג, אנשים בעולם יזדעזעו (אם כי אני בספק מה מידת השפעתה של אותה כמות לא רבה של אנשים בעולם שצפתה בסרטון).
אבל לדעתי, בטווח הארוך, השימוש במראות זוועה יהיה בעוכרינו. כפי שלאנשים פה בישראל נמאס לשמוע על עוד פיגוע, לאנשים בעולם, שהנושא עוד פחות קרוב ללבם נמאס לראות מראות קשים תוצרת הארץ המובטחת...

הסכסוך הישראלי-פלסטיני - שני עמים מטורפים שקוצרים אחד את השני, מצלמים ומראים לעולם...
מתישהו זה יימאס, מתישהו, אם יוצגו יותר מידי תמונות זוועה שכאלו, אנשים יתחילו לתהות לגבי אמינותן, כפי שרבים מפקפקים כיום באותנטיות של תמונות שמציגים הפלסטינאים.
אולי "תמונה שווה אלף מילים "ו"אין כמו מראה עיניים", אבל בעולם בו מרבית האנשים שמעו על עריכת תמונה ווידיאו ואנשים ראו תמונות זוועה גרועות יותר תוצרת הוליווד, אני בספק מה מידת ההצלחה של הצגת המוות בצורה זולה שכזו.
אגב, מחשש, שחלילה אמצא עצמי מוטל ללא רוח חיים באוטובוס שזה עתה התפוצץ, בלי יכולת להסתיר עצמי ואת האברים שלי מפני צלמים, אני שם כאן בבלוג תמונה של היד שלי, שלדעתי די דומה לתמונות של ידיים כרותות שנראו בסרטון של משרד החוץ.
נכון, אולי יד של מת מביאה יותר רייטינג, אבל המראה כמעט אותנטי ואני ארגיש טוב יותר עם זה, אז בבקשה, אם חלילה יקרה לי משהו בפיגוע, אני רוצה שיציגו את התמונה הזו של היד שלי לעולם, ולא יד חיוורת.

היד שלי (או גם בבלוג הזה מוצגים חלקי גוף לא שלמים)

בבלוג "עין לציון צופיה" נכתב על הנושא גם כן ואני ממליץ בחום לקרוא את הפוסט ואת התגובות.

נכון לעת עתה, חצי מיליון איש צפו או הורידו את הסרטון. על פי טענת משרד החוץ, מרביתם מחוץ לארץ, מה שאומר שלפחות חלק ניכר מהם לא הבין את התמליל המבריק, אלא רק הביט בגועל בחלחלה (או הנאה, תלוי מי).
והנה הדיאלוג המזהיר :

הצלם : "מיכה, מה אני אגיד לך?! יש פיזור לא רגיל" (הכוונה לפיזור הגופות א.י)
מיכה : "כן, הא?!"

ולסיום, אם משרד החוץ הישראלי יכול להביא תמונות זוועה באתר הרשמי שלו, גם אני יכול להציג תמונות זוועה ביומן הרשת הרשמי שלי.
את התמונה הזו, צילמתי בירושלים, אפילו במקום שידע פיגועים רבים - שוק מחנה יהודה.
מדובר גם כן, בחלקי גופות, אברים קטועים, מראה בהחלט לא נעים, שגרם לי לעוות את הפרצוף כאשר ראיתי אותו וצילמתי.
התמונה צולמה באוגוסט 2002, כאשר טיילתי לי בירושלים.
אין בכוונתי לגרוע מהזעזוע שחשתי מצפיה בתמונות מהפיגוע האחרון בירושלים, אלא רק להציג את העובדה שמראות קשים הם חלק מחיי היום יום, למעשה, המוות, הוא חלק מחיי כולנו והתמונה הזו מציגה הרבה מהאכזריות שאנשים, לכאורה הומניים, נוהגים בה.
לא לחינם אני ועוד רבים צמחוניים.

מוות בשוק מחנה יהודה (לא רק בפיגועים)

עולם התעופה החדש

קצת יותר ממאה שנים לאחר הטיסה הראשונה של האחים רייט ולמען האמת, כשנתיים לפני, עולם התעופה השתנה ללא היכר.
לפחות שש טיסות בוטלו ביומיים האחרונים (ולטובת דוברי האנגלית הנה גירסת הוושינגטון פוסט), בין ארה"ב למערב אירופה (בריטניה וצרפת) בשל חשש לפיגוע כימי או ביולוגי (הרדמת הנוסעים על ידי חומר כימי או הפצת אנטרקס או אבעבועות שחורות בטיסה שיתפשט על ידי הנוסעים).
האם הכפר הגלובלי הקטן הולך ומתרחב לנו מתחת לידיים?
זו לא הפעם הראשונה שבשל מידע מודיעיני, מחליטים לבטל טיסות...
אז אם זה חד פעמי, בטיסה אחת, זה נסבל, אבל הקלות הבלתי נסבלת, בה מבוטלות מספר טיסות במספר מדינות, רק בשל החשש לפיגוע טרור מרגיז.
האם בדיקות האבטחה הקפדניות (שמביאות גם אנשים תמימים כמו אהוד, ליפול קורבן לתחקורים בלתי נעימים) לא מספקות?

נכון, קשה מאוד לגלות חומר לוחמה כימי או בילוגי, אבל אם המידע המודיעיני הקיים בידי ארה"ב כ"כ חד וממוקד, האם לא שווה לעשות עוד מאמץ קטן ולהגיע למפגעים עצמם?
הרי הכוונה של ארגוני הטרור, יותר מאשר להרוג עשרות, מאת ואלפי אזרחים חפים מפשע, היא להטיל אימה ולמרר את חייהם של מיליונים.
ביטול הטיסות, משחק לידי הידיים של אל-קעידה.
עכשיו יש מאות אנשים שמתרגזים על כך שטיסתם בוטלה ועוד מיליונים שחוששים מפיגוע כימי ובכלל מטיסות...
אולי החשש מוצדק, אפילו יש סיכוי טוב שהוא מוצדק, אבל הטרטור הבלתי פוסק בחיים בעולם המערבי יגיע לבסוף לרמות כאלו, שלאנשים יימאס.
שלא לדבר על הלגיטימציה שנתנה מאז ה-11 בספטמבר לפגוע בחופש התנועה ובפרטיות של אנשים  בצורה שלא היינו רגילים אליה לפני כן.
ובינתיים, תוצאות המחצית אל-קעידה מובילה על ארה"ב בפער אדיר שכנראה לא ניתן לצמצום, רק נס יציל את ארה"ב מהפסד במשחק ואיבוד השפיות.

רוח דמוקרטית נושבת מהמזרח

למעלה ממאה חברי פרלמנט איראנים הגישו את התפטרותם כצעד מחאה על הדרישה של מועצת המהפיכה האיסלאמית לפסול אלפי מועמדים רפורמיסטים (המקבילה האיראנית לשמאל) בבחירות הקרובות לפרלמנט.
מאוד שכיח לראות אנשים נפסלים בשל דעותיהם הפוליטיות, זה קיים בכל העולם, על אחת כמה וכמה, הגיוני שזה יתרחש ב"רפובליקה איסלאמית" כמו איראן.
אני חושב שלא צריך להתעלם מהרוח הפוליטית אשר נושבת מאיראן בשנים האחרונות.
זה התחיל לפני מספר שנים עם בחירתו של הנשיא המתון חתאמי, הפשרה (יחסית) ביחסים עם ארה"ב שאף שלחה סיוע הומניטרי לאיראן ברעידת אדמה שהתרחשה לאחרונה באיראן, דיונים באווירה חיובית סביב סוגיית הנשק הגרעיני ועוד שלל מחוות שמצביעות על פתיחה של איראן למערב.
נכון, אפשר להגיד שמדובר במשחקים, בנסיון לשפר את דעת הקהל העולמית כלפי איראן, במסווה של התמערבות בצד שקידה על תוכניות הגרעין.
אבל יש לזכור שמדובר במדינה גדולה, עם אנשים רבים שלא פועלים כמקשה אחת. נכון, לאנשי הדת, האיתולות באיראן, תפקיד חשוב ומרכזי בעיצוב חיי המדינה, שהיה קיים מאות בשנים, כאשר כל איש דת קיבץ סביבו מאמינים שהלכו בדרכו.
בסוף שנות ה-70', אחד המוכשרים שבהם (לאו דווקא הגדול מבחינה דתית) - חומייני, הנהיג את המהפיכה באיראן ובמשך שנות שלטונו, התעצבה באיראן חברה דתית (לעומת החברה החילונית [אם כי לא לחלוטין] שניסה לעצב השאה).

מאז מותו של חומייני בשנות ה-90', החלו בקעים במדינה האיסלאמית להתגלות, לאחר שהדבק הכריזמטי שהחזיק אותם הלך לעולמו.
לא כל האנשים באיראן פתים ולא כולם מאמינים ברוח האיסלאם. הפגנות סטודנטים התקיימו במדינה, הרפורמות מתרחשות, גם אם בצורה איטית.
הפסילה של המועמדים הרפורמיסטים, לא מפתיעה, חולשתם של אנשי הדת, מכריחה אותם לנהוג ביד קשה כלפי מתנגדיהם, אולי במלחמה אחרונה לפני שיאבדו את השלטון במדינה.
אז נכון, עדיין בימינו מי שמושך בחוטים באיראן היא קבוצה אוליגרכיה דתית, אבל דברים משתנים ובתוך זמן, שאני לא יודע בדיוק להעריכו, השלטון הדתי באיראן ייחלש ויחזור למימדיו האמיתיים.

אגב, נפזול מעט לכיוונינו, מעניין כמה חברי כנסת היו מתפטרים כצעד מחאה על פסילת מועמדים אחרים לתפקיד...
יש הימור?

ועד כאן להפעם
שבוע טוב, חודש נפלא!
(ואם יום ראשון הוא היום הראשון בחודש, החודש יהיה יום שישי ה-13 - אתם מוזמנים להתחיל לשקשק)
אלעד