קבלת החלטות
מזל טוב לרונה שקיבלה החלטה והחליטה אולי להתפטר...
(בתקווה שהיא תקבל החלטה יותר חד משמעית בסופו של דבר)
בלי קשר, חשבתי היום כמה קבלת החלטה היא דבר חשוב.
למעשה, חשבתי שעדיף לקבל החלטה מוטעית (וכנראה להצטער עליה מאוחר יותר), מאשר לא לקבל החלטה בכלל ולחיות בחוסר ודאות, בחוסר אונים...
אני ממליץ בחום לכל מי שמתלבט והדבר מציק לו, לבחור בדרך מסויימת, וללכת איתה עד הסוף.
מקסימום טועים ומנסים דרך אחרת...
וכן, צריך לשקול את הדברים ולעיתים התלבטות היא הכרחית, אבל אם היא נגררת זמן רב מידי, רב הנזק מן התועלת...
ביטוח לאומי
לפני מספר חודשים שלחתי לביטוח לאומי טפסים שונים ומשונים הכוללים הצהרות כאלו ואחרות על כל צעד ושעל שעשיתי מגיל 18 ועד היום, כחלק מהצטרפותי לחוג האקסלוסיבי (שכולל את כל אזרחי המדינה ועוד כל מיני כמדומני) של מבוטחי הביטוח הלאומי.
בדרך היו כמה שביתות ולא קיבלתי מהם שום פניה מאז, אז החלטתי לשם השקט הנפשי להתקשר לשאול אותם מה קורה, האם הטפסים שלי הגיעו והכל בסדר ובאותה הזדמנות לבקש שישלחו לי טפסים להחזר כסף של ימי מילואים.
ענתה לי מישהי חביבה שענתה על כל שאלותיי (והן רבות) בסבלנות ואדיבות והיא הסבירה לי שלא מופיע במערכת שהם קיבלו את המכתב שלי והיא תשלח לי טפסים חדשים שאני אמלא ואחזיר ובמקביל היא תבדוק באופן פרטני עם הלשכה בחיפה האם הם קיבלו את מכתבי ופשוט שכחו לעדכן במחשב (דבר לא סביר).
כן, המכתב שלי אבד, כמה עצוב, כמה לא צפוי...
לא סתם התקשרתי (ואפשר לומר שלא לחינם, כי הרי המספר שלהם הוא מספר טלפון שאינו חינמי ושעות העבודה שלהם הן שעות השיא)...
סיימתי את השיחה שמח וטוב לבב, ידעתי שאקבל שוב טפסים והפעם אשלח אותם בדואר רשום או פשוט ארד העירה ואשלשל בתיבת הפניות שלהם את המכתבים בעצמי (פחות מומלץ, כי במשלוח דואר רשום מקבלים אישור שהמכתב נשלח).
כעבור כחצי שעה, קיבלתי טלפון נוסף מ"הביטוח הלאומי".
מעברו השני של הקו נשמע קול נשי זועף...
היא דיברה אלי בתקיפות, הבנתי ישר שלא מדובר באותה אחת שדיברתי איתה מקודם (וגם בדקתי איתה שזו לא אותה אחת שלפתע הפכה למפלצת או משהו כזה)...
היא התחילה להגיד לי בקול צעקני כל מיני דברים על כך שלא רשום אצלה במחשב ששלחתי להם שום טופס (וואו, את מחדשת לי)...
כאשר אמרתי לה שאני יודע את זה וזאת שלפניה אמרה לי זאת, היא המשיכה לצווח כאילו אני אשם שבכלל החלטתי לפנות אליהם ולברר אם הם עשו את העבודה שלהם.
סיכמנו שהיא תשלח לי את הטפסים (אותו סיכום שהושג בשיחה שהייתה חצי שעה לפני כן) והסברתי לה שמבחינתי, לא מעניין אותי אם היא איבדה את הטפסים או הסניף בחיפה, מבחינתי אני מדבר עם ביטוח לאומי ולא איתה.
בכל מקרה, השיחה איתה, שכאמור הייתה לא נעימה בלשון המעטה (ולצערי לא אוכל להביא כאן את כל תוכנה), גרמה לי לשאול אותה בסוף השיחה (שערכה כשתיים שלוש דקות לכל היותר) את הדבר הבא:
"האם אני מואשם בפשעי מלחמה או עשיתי למישהו משהו רע?"
היא השיבה שלא ואז שאלתי מדוע אם כן צועקים עלי ומתיחסים אלי לא יפה...
פתאום, קולה הזועף התחלף בקול מעט יותר סימפטי (עדיין לא הייתי שולח אותה לשיחות אירוטיות, אבל זה עדיף על הטון שהיא פצחה בו בראשית השיחה) והיא אמרה משהו כמו "מי צעק עלייך והתייחס אליך לא יפה?" (אוי, התמימות).
כשהשבתי לה בפשטות "את" והמשכתי והסברתי שאני חביב ולכן לא אקח ממנה את הפרטים ואתלונן למי שממונה עליה (וגם אין לי באמת כוח לזה), אבל שכדאי שהחל מהשיחה הבאה שהיא תבצע, כדאי לה להתחיל לדבר יפה עם אנשים...
אני מקווה שהמסר נקלט, אם כי אני בספק אם הייצור הנאלח הזה הצליח להבין שהוא אמור לספק שירות ולא להציק לאנשים, במיוחד כאשר מדובר באנשים שלא מנסים לרמות את הביטוח הלאומי, מגדילים ראש ובודקים אם הכל בסדר (אם כי הרי אם תהיה טעות, ברור שהאשם יהיה בי ולא בביטוח הלאומי, כי הרי גופים בירוקרטים גדולים אינם טועים).
בלתי שביר
למה לא מייצרים כוסות זכוכית מזכוכית בלתי שבירה או לפחות כזו שכאשר היא נשברת, היא לא מתפצלחת למאות רסיסים קטנים?
זה היה יכול לחסוך לי היום המון טירחה, כאשר הוצאתי כלים מהמדיח ואחת הכוסות פגעה (באופן מסתורי :) בדלת ארון המטבח ונשברה....
שק תפוחי אדמה לכל תלמיד
הסתובבתי היום בשכונה ושמתי את לבי לשתי תלמידות בכיתה השביעית (המכונה גם כיתה זין :) שהלכו עם תיקי בית ספר על הגב.
אני יודע שהן היו בכיתה ז', כי הן דיברו על תלמיד מכיתה מקבילה, כיתה ז' X (ארגון ביון של איש אחד כבר אמרתי? :)...
בכל מקרה, הואיל והלכתי מאחוריהן במשך זמן מה (עד אשר עקפתי אותן, כי בכל זאת אני הולך יותר מהר מילדות בכיתה ז'), התבוננתי על התיקים שהן נשאו על גבן.
זה נראה כבד!
ילדות בכיתה ז' הן לא שבלול!
הן לא צריכות לסחוב את הבית שלהן על הגב...
מה הטעם לסחוב כל כך הרבה ספרים וקלסרים מהבית לבית הספר, אם בלאו הכי לכל היותר קוראים עשרים עמודים ביום מוצלח ומלא?
הרי זה הורס לילדים קטנים ומתבגרים את הגב...
התואיל בטובה שרת החינוך להוציא הוראה מיוחד שתמנע ממורים לדרוש מתלמידים להביא ספרים לבית הספר?
את הדפים הרלבנטים לשיעור, יבקשו המורים לקרוא לפני השיעור (כן כן, שיעורי בית) ואם יש משהו שכל כך חשוב להציג בפורום הכיתתי, הרי המורה יכול להציג אותו באמצעות מטול שקופיות, או אמצעי משוכלל יותר...
בכלל, מורה טוב, אמור להכיר את החומר שהוא צריך להעביר ולא לדקלם מספר (כפי שמורים רבים שהכרתי עשו), ולא הכריח את כל התלמידים להיות בוני פירמידות, לא רק שזה בלתי נחוץ, אלא מעיד במשהו על טיב המורה ועל מידת האיכפתיות שלו מהתלמיד.
אם לי קשה לראות אחת לכמה זמן תלמיד עם תיק גדול, מורי ומנהלי בתי הספר צרכים להיות אנשים ממש אטומים שלא לשים לב לזה.
ואגב, מה בדבר האפשרות ללוקרים כיתתיים, בהן יאוכסנו ספרי התלמידים?
נוסף על הבריאות שזה רק יוסיף לתלמיד, זה גם ימנע תופעה מוכרת של "שכחתי את הספר בבית".
מצד שני, הבעיה בזה, היא שזה יחייב את התלמידים להכין את שיעורי הבית בבית הספר, אם כי ביום הלימודים הארוך (שיגיע אי שם בשנות האלפיים, רגע, זה עכשיו, אז בעוד שנים רבות :), התלמידים ישבו בבית הספר לאחר שעות הלימודים ויכינו את שיעורי הבית.
אוטופיה!
(בסוף עוד תבוא מהבלוג הזה דרישה שמערכת החינוך ילמדו במקום להוות עלה תאנה המחלק תעודות חסרות ערך)
דור שלא ידע את יוסף
כאמור, הסתובבתי היום בשעות היום בשכונה שלי.
בד"כ כאשר אני מסתובב בשכונה, זה בשעות הערב המאוחרות, כאשר אני יוצא לריצות ערב.
אפשר להגיד בבטחה שההבדל בין הסיבוב בשכונה ביום לבין הסיבוב הלילי בשכונה הוא הבדל של יום ולילה... :)
וכך היום, עברתי ליד גני הילדים שבניגוד לתקופה שאני הייתי בגן, ניצב בחזית שלהם מאבטח לבוש כתום או צהוב זרחני (על מנת למשוך מחבלים טוב יותר).
בסדר, יש במדינה הזו פיגועים, היו מקרים של פגיעה בתלמידים, ולכן לא משנה מה אטען, יקום מישהו ויזעק "בטחון הזאטוטים קודם לכל"...
אבל מבלי לשים לב, אנחנו מגדלים פה מתחת לאף דור של אנשים כנועים, דור של אנשים שנראה לו טבעי שיחטטו לו בתיקים, שימלאו אותו בקרינה כאשר הוא רוצה להכנס לקניון ושכדאי לו מאוד לא להתחכם עם השומר בכניסה למקומות ש"מגן" עליו.
אנחנו מגדלים דור מיליטנתי. למשל שראיתי היום באחת מחנויות הצעצועים בקניון ילד מודד לכבוד חג הפורים המתקרב תחפושת של שוטר בדרגת ניצב.
להעריץ את החיילים, להתחפש לשוטרים ולהודות למאבטחים, זה מה שהילדים של היום מחונכים לעשות.
אמת, גם בתקופה שאני עוד לא ידעתי קרוא וכתוב, באו אנשים גדולים מהמערכת, נתנו לי שקית שקופה עם סמלים כחולים וביקשו שאמלא אותה בממתקים ואכתוב מכתב הערצה לחייל גיבור שמגן עלי, תוך כדי שסיפרו לי על חיילים שנורא התרגשו מזה וכתבו בחזרה לילדים הנפלאים שהחליטו לשלוח לחיילים ממתקים, על חשבון ההורים, ביוזמת המערכת...
בזמנו לא ראיתי בזה משהו רע או משהו מיליטנטי. באמת ובתמים חשבתי שמשלוחי המנות הללו מגיעים לחיילים שיושבים בגבול הצפון ועוצרים בגופם אנשים רעים שרק רוצים להרוג אותי.
אבל מאז עברו כמה שנים, גדלתי, שירתתי בצבא והבנתי שמי שהולך להגן על הגבול, לא עושה זאת תמיד כי הוא גיבור או כי הוא רוצה, אלא כי הנסיבות הביאו אותו לעשות כן. אכן חיילים בכלל וקרביים בפרט ראויים להערכה ולהוקרה, אבל החינוך להעריץ אותם, גם אם ברור מהיכן הוא מגיע, הוא לא דבר בריא.
והמאבטחים בגני הילדים הם סמל, סמל לאי שפיות, סמל לכך שבמקום התמים ביותר, צריך לשים אדם עם נשק שיעילותו בשעת מבחן מוטלת בספק.
אז אולי, עוד כמה שנים יגדל כאן דור שיקבל כגזירה משמיים שחייבים לעבור בדיקה בטחונית בכניסה למכולת השכונתית, כי הרי ככה היה מאז שנולד.
SPOOKY. סיוט שהולך ומתגשם לנגד עינינו...
יחי הפיראטים (להניף את ה-Jolly Roger בגאווה)!
הפשע משתלם!
בחיי, בדרך כלל אני לא תומך נלהב של הפרת חוק וסדר וכך גם בעניין החוקים הנוגעים לקניין רוחני (או במילים אחרות זכויות יוצרים).
אנשי תעשיית התקליטים טענו שהמחירים שהם מציגים עבור הדיסקים וכותרי ה-DVD בחנויות הם סבירים.
הם טענו שהם לא עושקים אף אחד, שהם זקוקים לפרנסה ושכל הליך השיווק וההפצה יקרים ובסופו של דבר המחיר שמשלם הצרכן עבור המוצר שהוא קונה הוא ריאלי.
אז הם טענו, אבל העובדות בשטח מדברות בעד עצמן, הסתובבתי היום באופיס דיפו וראיתי המון סרטים על גבי DVD נמכרים במחירים מצחיקים (יחסית לעבר) של כמה עשרות שקלים, עבור סרטים חדשים (באופן יחסי) ואפילו טובים.
לגבי דיסקים של מוזיקה, גם ביקור בטאואר רקורדס העלה שיש בימינו הרבה יותר מבצעים מאשר לפני הפריחה של השוק הפיראטי.
אז מזלזלים בהם, אומרים שהם מחניקים אומנים, אבל מי שמחניק את האומנים למעשה הוא נציגיהם (אקו"ם ושות') שלוקחים מחירים שערורייתים על דיסקים שאף אחד לא מוכן לשלם...
מי ישלם מחיר של כמאה ש"ח עבור דיסק שאפשר להוריד את כל השירים שבו מהאינטרנט ולרוב על גבי תקליטור שעלותו פחות משני שקלים או לרכוש דיסקים מזוייפים.
נכון הדבר גם לגבי סרטי קולנוע שאפשר להוריד (דבר שעורר את חמת תעשיית הקולנוע שהחלה לתבוע גולשים שהורידו סרטים) כיום ולצרוב במהירות עוד בטרם הגיעו לקולנעו בישראל וגם אותם אפשר לקנות בגירסה פיראטית זולה.
לעומת זאת, העפתי מבט על הסטנד (מעמד) של משחקי הפלייסטיישן 2 (Playstation 2) של סוני.
אפשר כמובן לקנות משחקים מזוייפים למכונת המשחק הפופולארית הזאת וכמובן גם להוריד משחקים מזוייפים מהמרשתת, אבל לשם כך דרוש גם מעט ידע טכני או מסירה של המכשיר למעבדה פרטית שתערוך שינויים במכשיר ותתקין שבבים דוגמת המשיח (messiah) שעלותו אמנם עשויה להגיע לכמה מאות שקלים, אבל מרגע שהותקן אפשר להתחיל לקנות משחקים מזוייפים במחירים מצחיקים ולהחזיר את ההשקעה במהירות, אם כי הדבר כרוך בסכנה, כי הרי ההתקנה של המוצר אינה חוקית ועשויה להוות בעיה כאשר המכשיר מתקלקל ולא ניתן לפנות לישפאר יבואנית סוני...
הואיל ושימוש בכותרים לא חוקיים בפלייסטיין הוא אפשרי, אך יחד עם זאת מסובך במעט, לא כל המשתמשים בוחרים באופציה זו. לכן, מחירי משחקי הפלייסטיין עלו מאז החל שיווק המכשיר בארץ.
כיום כותר טוב, עולה קרוב ל-400 ש"ח (370-380 ש"ח). מחיר שערורייתי, כאשר משווים למשחקי פיסי, אשר אותם ניתן להשיג בגירסה פרוצה בקלות יחסית ולכן מחירם מגיע לעשרות בודדות של שקלים, לכל היותר מאה וחמישים שקלים (למעט מספר מצומצם של משחקים חדשים שמחירים יורד מהר מאוד).
אז לי אין פלייסטיין (הראשון או השני) ואני לא משחק במשחקי מחשב, אבל אני מוכרח להסיר את הבנדנה בפני הפיראטים שהצליחו להוריד את מחירי הדיסקים והדיוידיים (גם אם לא זאת הייתה כוונתם).
נכון, עדיין אפשר לרדת עוד במחיר, אבל הכיוון חיובי והחברות המייצגות את האומנים צריכות להבין שאם הן לא יתאימו עצמן למציאות בעידן הדיגיטלי, הן ישארו הרחק מאחור...
ואני מעוניין להניף את ה-Jolly Roger, דגל הפיראטים כאות הוקרה למחירים שירדו (חלילה לעידוד פיראטיות ומעשים בלתי חוקיים).
יחי הפיראטים!
לו הייתי אי ירוק בים...
אפשר לקרוא את הכתבה המשעממת הזו על כך שכנראה אין מספיק ראיות כנגד ראש הממשלה אריאל שרון בפרשת האי היווני.
אבל אפשר להשתעשע במחשבה למה התכוונו ב-YNET כאשר כתבו "כעת עובר הכדור ליועץ המשפטי לממשלה"
האם הכוונה הייתה שראש הממשלה הוא כדור?
מצורפת תמונה - לשיפוטכם... :)
כשאת אומרת כדור למה את מתכוונת?
ועד כאן להפעם.
סוף שבוע פיגוע, סליחה, סוף שבוע גרוע, סליחה, סוף שבוע רגוע...
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
