בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

איכשהו הגעתי לסרטון הזה, שגם יופיע מיד בתום הקטע.

הוא מציג צילום של צומת הודי טיפוסי.

חוויתי פלשבק, הבזק לאחור של היום הראשון בו חציתי את הגבול מהונג קונג לסין עצמה (גבול לא אמיתי, שכן מאז 1997, הונג קונג היא מחוז סין, כפי שהייתה בעצם הרבה לפני, לפני שהבריטים עשו כמה מניפולציות וחכרו את האזור ל-99 שנים) ונחתי בעיר גואנזו, בירת מחוז גואנדונג שבדרום מזרח סין.

לא צילמתי שם הרבה. בטח לא את התנועה.

אבל זה לא אומר שאין לי בראש תמונה כמעט מדויקת, של מכוניות חוצות אחת את הנתיב של האחרת, נהגים תוקעים אחד את זולתו, במין חוקיות שנראית למתבונן מהצד לא ברורה, אך היא בהחלט ברורה  לנהגים המקומיים.

אני יושב בתוך מונית, די קרוב לתחנת הרכבת שתיקח אותי ליעד הבא. שנינו, הנהג ואני, מתחת לגשר. אין כל חשיבות לאור ברמזור, לנתיבים המסומנים. אני אפילו לא יכול להגיד שכל דאלים גבר. כולם צופרים, נכון. כולם מעיזים. אבל יש איזו חוקיות, לא ברור, שכדי להבין אותה, ודאי צריך להיות סיני. זו ודאי הסיבה שבסין, לפחות נכון ללפני שנה וחצי, לא נותנים לזרים לנהוג (למעט בכמה אזורים ספציפיים.

והכול כל כך צפוף, רועש, מטונף.

והכל בסינית. עד אתמול, הכל היה באנגלית וסינית. ופתאום, אני נכנס לחנות מכולת, המטבע שונה (אם כי הערך שלו מאוד דומה), ואני לא מסוגל לתקשר באנגלית (בטח שלא בעברית) ואנחנו עוברים למחוות ידיים. רק שמחוות הידיים שלהם, אינם דומות לאלו ששלי.

כאשר הראיתי את הסרטון הזה היום לנועה, היא אמרה שזו לא חוכמה שאין תאונה בבלגאן ההודי הזה. הם נוסעים כל כך לאט. היא השוותה את הכביש הנראה בסרט למדרכה. הרי גם במדרכה אין יותר מידי חוקים ועדיין, בשל המהירות האיטית, אנשים לא מתנגשים אחד בשני על בסיס קבוע.

טוב. אני מתחכך, בטעות, לא מעט באנשים. אבל עדיין, יש צדק בדבריה. כאשר נוסעים לאט, באמת חוקי התנועה בד"כ פחות חשובים.

תקנות התעבורה (ויותר מזה – כיבודן) הן אקוטיות, כאשר רוצים לנסוע מהר. ומי לא רוצה לנסוע מהר בעצם?

זו אולי הסיבה שבגרמניה, באוטובאנים מסוימים, אין הגבלת מהירות. התשתית ראויה, חוקי התנועה מסדירים את היחסים בין הנהגים והכי חשוב – כמעט כולם מקפידים על החוקים. אז המהירות אינה פאקטור מרכזי. וכמובן, אוכלוסיית הנהגים רגילה לנהיגה במהירויות כאלה.

כאשר מתרחשת כבר תאונה, במקרים רבים היא קטלנית. אבל אם תשאלו אותי, אני מעדיף להיות מת ב-200 קמ"ש מאשר צמח ב-100.

ובאמת, כאשר בודקים מקצת מן הנתונים, מגלים למשל כי בחמשת החודשים הראשונים של שנת 2003, נהרגו בסין 40,000 אנשים בתאונות דרכים. זה יותר ממה שנהרגו בישראל מאז קום המדינה.

נכון, קצת קשה להשוות אוכלוסייה של מיליארד ו-300 מיליון למספר זעום של מיליונים. אבל בכל זאת. נהרגים בסין לא מעט אנשים, מכדי שניתן אפשר יהיה להגיד שהסינים מסתדרים בכבישים ללא חוקים.

אני בעצמי, הייתי עד לתאונת דרכים קטלנית בסין, כאשר הייתי בצפון סיצ'ואן ובפעם אחרת נסעתי במיניבוס, ללא חגורה (כי כמובן אין), כאשר הנהג נתן ברקס כזה שפשוט עפתי קדימה, פשוטו כמשמעו.

במקרה שלי, זה היה רק שני מטרים קדימה והיו אנשים רכים שנחתי עליהם. אבל בהחלט זה יכול היה להסתיים אחרת.

וכאשר חווים את התאוצה השלילית הפתאומית, ומגלים אובדן שליטה על הגוף, זו בהחלט חוויה נעימה בדיעבד, אבל בהחלט לא סימפטית בעת התרחשותה.

אז מי בכלל צריך חוקי תנועה?

כנראה שמי שלא רוצה לנסוע ממש לאט, אם אשתמש במילותיה של נועה.

לקוח מכאן