בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

נהגים הם בעצם ילדים עם רישיון נהיגה

הואיל ויצא לנהוג יומיים ברצף במסלול חיפה-ת"א-חיפה (למען ההגינות, אחת הפעמים הייתה חיפה-הרצליה-חיפה, אך מבחינתי זה היינו הך), החלטתי בנסיעה השנייה לחזור לחיפה דרך כביש 4 ולא דרך כביש 2. העונה יפה, השדות פורחים, העצים מלבלבים והכרמל מוריק. אז למה לא בעצם?

כביש 4, לפחות בחלק שדרומית לנתניה, עמוס במכמונות מהירות, אותם עמודים אפורים מכוערים הנמצאים בצדי הדרך ואמורים לצלם מכוניות סוררות שעברו בהרבה את המהירות המותרת. השמועות מספרות שחלקם, רובם למעשה, הם מתקני דמה, אך קשה לדעת מי הוא מי.

וכך, הנסיעה בכביש 4, מלבד העובדה שיש שם צמתים מרומזרים, בניגוד למחלפים בכביש החוף, הופכת איטית גם בקטעים בהם נוסעים, שכן אנשים מאטים כאשר הם חולפים ליד אותם עמודים אפורים ובכל מקרה, לא מאיצים למהירויות המטורפות (יחסית לאיכות הכביש, בגרמניה הן מהירויות מגוחכות) של כביש 2.

ובעודי נוסע היום כתשעים, בהתאם לחוק, הבחנתי רכבים שלפני, שגם נוסעים פחות או יותר באותה מהירות, לוחצים על הבלם כל אימת שחלפו על פני קופסא אפורה.

כאילו לא להפליל עצמם, רק למקרה שהמכונה הארורה החליטה להרשיע נהגים שנוהגים כחוק.

יש משהו ילדותי בדבר.

קצת מזכיר לי את אותה אימא שאומרת לבנה השובב "אם תהיה ילד רע יבוא שוטר וייקח אותך". מעבר לבריחה מאחריות של אותה אימא, אותן אימהות, הרי מגיל צעיר, רבים פה בישראל מחונכים לפחד מרשויות החוק.

הציות לחוקים, לא נובע מהבנה בצורך שלהם בהסדרה של היחסים בין אנשים, לא נובע מכבוד כל שהוא למשהו.

הוא נובע מהפחד מאותו שוטר גדול שייקח אותנו, מאותו שוטר לא-רחום שייתן לנו דו"ח על מהירות מופרזת.

חתימה

יש הרבה דברים נפלאים שאנשים ששולחים לי אי מיילים עושים בחתימות שלהם.

ציטוטים מפורסמים, אמרות משעשעות, שמם, כתובתם, מספר הטלפון שלהם, הפקס, מספר חשבון הבנק שלהם (טוב, זה קורה אך ורק בספאמים שמבקשים תרומות) וכדומה.

אולם מצאתי דבר אחד מאוד מיותר בחתימה באי מייל – כתובת האי מייל.

נכון, זה נחמד שזה מופיע שם אחרי מיליון פרטים אחרים. מצד שני, אם כבר טרחת לשלוח אלי אי מייל, הכתובת שלך ידועה לי.

לתשומת לב החותמים (אני החלטתי שלא להשתמש בחתימה יותר, כך שבכל פעם אני חותם באופן אחר, בד"כ בשמי הפרטי, אך זה יכול להשתנות בהתאם לנסיבות).