בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לעיתים די קרובות, אני תוהה מה גורם לי לכתוב את הבלוג.

מצד אחד, אני כותב כי נחמד לי. זה תורם לי הרבה, הן בארגון ידע בצורה כזו שיהיה לי קל (יחסית) לשלוף אותו, במידה ומישהו ידרוש אותי בשאלה. ויעידו עשרות חברים, מכרים וסתם אנשים שהגיעו אלי דרך האינטרנט שנעזרו בבלוג הזה על מנת לשאוב מידע על טיולים בארץ ובחו"ל ועוד כל מיני נוסעים שטרחתי לעסוק בהם.

גם לא מעט אנשים מגיעים לכאן דרך מנועי החיפוש השונים (בעיקר גוגל, אבל מסתבר שיש עוד כמה) ואמנם בחלק מהמקרים מתאכזבים, אך אני משוכנע כי לא מעטים מוצאים פה תשובה, ולו חלקית לשאלה ששאלו, אם שאלו ולא סתם ערכו חיפוש ספונטאני.

ומצד שני, אני באמת מתקשה למצוא תרומה של ממש. נכון, אני נהנה מזה. כן, גם אחרים נהנים וזה מבורך. אך בשיקולים של עלות מול תועלת, אני מניח שיוצא שכרי בהפסדי מהכתיבה כאן, גם אם לעיתים זה מוביל אותי לחיוך או שניים.

אחרי הכל, אני מרבה לחייך ולהשתעשע, ולו רק כי המציאות היא דבר מצחיק באופן כללי.

לפני כעשרה ימים, פרסמתי את הקטע הזה, בו מתחתי ביקורת על "מבצע" ברשת פלאפון, אשר לעניות דעתי לא היטיב במיוחד אם הלקוחות הפוטנציאלים. מעבר להיותו יקר, במסלול שהציעו שונתה צורת החיוב מיחידות מניה בנות 12 שניות ליחידות מניה בנות 60 שניות. לשון אחר, משלמים על כל דקה מהשנייה הראשונה ולא רק לאחר 48 שניות. הבדל עצום שעולה ללקוח כסף רב.

כעבור מספר ימים קיבלתי תגובה על הקטע, בשם יעקב שטען ש"הצלתי" אותו.

במקורות נאמר "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא". לכן המילה "הצלת" מעט צרמה לי, כי אני מתקשה לחוש שהצלתי מישהו ממשהו. לכל היותר חסכתי לו כסף, שודאי היה מוציא במקום אחר.

במקום אחר, פורום באתר הייד פארק, יתכן מאוד שאותו אדם, פרסם את ההודעה הבאה.

הוא ציטט מהקטע שכתבתי לא מעט, הוסיף קישור לקטע ומעל כתב "רגע לפני שעמדתי לקנות נתקלתי בבלוג של אלעד שחסך לי 11,000 ש"ח".

כתבתי כבר שאני לא מאמין שחיסכון בכסף נחשב ממש כהצלה. טוב, אולי לכמה אנשים שצריכים "תרופות מצילות חיים" (אם אפשר לכנות מוצרים דוחי קץ כ"מצילי חיים"). מה גם ש-11,000 שקלים לא חסכתי לאדם היקר הזה, אלא הרבה פחות, לאור העובדה שחלק מההוצאה כן היה מחזיר עצמו ובכל מקרה, בהחלט יתכן שאותו אדם יוציא כסף במסגרת "מבצע" (או לא מבצע) סלולארי אחר. אם לא מחר, אז מחרתיים.

יומיים לאחר מכן, כפי שאחת הקוראות הציגה בתגובה, פרסמה נופר סיני מאתר עיתון הארץ (או דה מרקר, זה אותו דבר) כתבה בדיוק באותו נושא.

גם זה שימח אותי, לאור זה שמדובר באתר גדול יותר אשר סביר להניח יביא את העניין לקהל רחב יותר ממי שקוראים כאן.

כפי שאמרתי, דאגתי שהדברים לא יגיעו רק ל"הארץ". עם כל הכבוד לעיתון, הוא אמנם נועד להעלות את העניין לסדר היום ולמודעות של ציבור קוראיו. אך החלטות בישראל, מתקבלות בממשלה על שלל מיופי כוחה. לכן, שלחתי גם מכתב למר מאיר בן-בסט, מי שאחראי על תחום השירות לצרכן במשרד התקשורת. כתבתי לו שלמיטב זכרוני נכפה על חברות הרט"ן (רדיו-טלפון נייד) לגבות תשלום ביחידות קצרות מדקה (נדמה לי שהיה מדובר בתביעה ייצוגית, אך לצערי, איני זוכר בדיוק מה היה ההליך). כמו כן, הזכרתי לו שהוא עדיין חייב לי תשובה לגבי שלוש חברות הסלולארי, שבמסלולים לא מעטים, גובות את מלוא הסכום עבור הדקה הראשונה, ללא תלות במשך הדקה (מה שפלא-פון החלו לעשות כעת לגבי יתר הדקות).

אמנם זה לקח תשעה ימים, אך היום בבוקר, קיבלתי ממנו תשובה והנה היא כאן:

אלעד שלום,

תמחור באופן שמבצעת כיום פלאפון בחלק מתכניותיה אינן סותרות את תנאי רשיונה.

משרדנו (אגף כלכלה ותקציבים) החל בימים אלה לפעול במגמה לשנות את תנאי הרשיון כך שתמחור באופן האמור ייאסר.

בברכה,

בן-בסט מאיר

מנהל תחום פיקוח על השירות לצרכן

אני כמובן, אמשיך לעקוב אחר הנושא ובמידה ויהיו התפתחויות משמעותיות, ודאי אעדכן כאן.

אני מציע לכולכם, גם כן לגלות התעניינות בנושא, כאשר כוונתי אינה להנהן כעת עם הראש ולקוות לטוב, אלא לכתוב לנוגעים בדבר במשרד התקשורת, ואם ממש מתחשק לכם (אם כי זה לא יעיל במיוחד לדעתי) גם לחברות הסלולארי שמרעות את התנאים באופן שיטתי.

עד כאן בעניין זה.

אני לחלוטין לא בטוח מה מביא אותי לכתוב כאן.

אולי זה הכיף שבשיתוף מספר לא קטן של אנשים בהגיגים, לעיתים חצי-אפויים, פרי מקלדתי.

ואולי זה כי אחת לכמה זמן, נודע לי שהשפעתי במשהו על מישהו, בין אם זה "לחסוך" קצת כסף לאיזה אדם, ובין אם סתם להעלות חיוך על אי אילו פנים המוארות באור של דף אינטרנט אפרפר.

אלעד