בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לאחרונה קיבלתי אל תיבת הדואר האלקטרוני שלי, אי מייל אליו צורפה מצגת המציגה תמונות מבתי הכנסת בחבל גוש קטיף המפונה בימים שלפני ביצוע תוכנית ההתנתקות ולאחר מכן מה קרה שם לאחר שכוחות הצבא עזבו את השטח.

את המצגת העליתי לכתובת הבאה, אם מישהו מעוניין לראות.

אין ספק שהתמונות אינן נעימות ודאי לרבים. בתי הכנסת נראו מרשימים, אפילו הוצגו בהם אנשים ששיוו למקום תחושה של חיי קהילה יהודית תוססים.

ומיד לאחר מכן, התמונות של המבנים בוערים, קבוצות פלשתינים (פלשתינים. מדוע פלשתיניות מודרות מאירועים כאלו?) נראות צוהלות ומפזזות כשמחות על חורבן המקומות הקדושים לעם היהודי.

המצגת לא חידשה לי דבר, שכן באותם ימים עקבתי אחרי הפינוי דרך אמצעי התקשורת (למען האמת, רציתי לבקר שם מעט לפני באופן אישי, אם כי לצערי נבצר ממני לעשות זאת).

אולם בכל זאת, העברתי אותה לרשימה לא קטנה של אנשים, כאשר הוספתי את כיתוב משלי ובו שאלתי האם יש למישהו מהנמענים כוח לצאת ולצלם מסגדים וכנסיות ש"הוסבו" לבתי כנסת או סתם מבני ציבור.

הרציונאל שעמד בהוספת הדברים הללו, הייתה שעל אף שאני חושב שמעשי הפלשתינים באמת לא משרתים את מטרתם, לא מוסיפים להם כבוד ולא תורמים דבר לאיש, גם לא כל האנשים בישראל נהגו תמיד בכבוד כלפי מקומות קדושים לבני דתות אחרות.

ידעתי שחלק מהאנשים שאני שולח להם את המצגת בליווי השורה שלי, ודאי יגיבו.

התגובה הראשונה הפתיעה אותי, לפחות באשר למי שכתב אותה.

שלח אותה ערן (ולא משנה כעת מי הוא) והיא הייתה כדלהלן:

אין בהיסטוריה מסגדים שהפכו לבתי כנסת.

אנחנו לא בוזזים ומשמידים

תפסיק להיות יפה נפש.

אין ספק שבכך השתכנעתי. באמת לא יפה שנפשי יפה (וזה כי הצעתי לאנשים ללכת לצלם). וכאשר הוא אומר "אנחנו לא בוזזים ומשמידים", הוא מדבר באופן גורף, לא רק לגבי מסגדים. חיילים שהועמדו לדין בצה"ל באשמת ביזה, הם פיקציה. האדון שהסיע אותי בחברון וסיפר לי איך לקח ציוד של חייל סורי שיקר. לא היו דברים מעולם.

וכמובן, אין מסגדים שהפכו לבתי כנסת. הרי זה פשוט לא מסתדר עם התיאוריה.

לערן הצעתי לערוך איתי סיור בירושלים בו אציג לו כמה מבנים נוצרים שעברו אדפטציה לשמש כבסיסים צבאיים (יש אחד של פיקוד העורף על פי השילוט עליו, אשר הצלב בצריחו קוצץ או לחילופין בניין משרד החינוך, הוא בית החולים האיטלקי, עליו ניתן עדיין לראות איקונות נוצריות), בחיפה אשר בעיר התחתית בה יש כמה מבני ציבור (לא מסגדים כמדומני) שהפכו למועדוני ריקודים, כנסיה בסטלה מאריס שהפכה לבסיס צבאי (ולאחרונה התלוננו החיילים בה על שיש בבסיס שלהם צלב, אבוי [אולי כי לא היה צריך להפוך את המקום לבסיס?]).

הזכרתי לו גם שהחודש, בל"ג בעומר, בעיר עכו הסמוכה למקום מגורינו, הדליקו ילדים מדורה במסגד, אקט שמזכיר במשהו, בחילופי תפקידים כמובן, את אשר ראיתי במצגת מרצועת עזה.

יותר מאוחר, נזכרתי בדוגמא טובה בהרבה. הרי לפני מספר חודשים ביקרתי בחברון. מערת המכפלה המפורסמת, עם כל הזיקה שיש לה לישראל, ליהדות וכיוצא בזה, ממוקמת כיום בחלקים שהופקעו ממסגד איברהימי הסמוך. מערת המכפלה, היא למעשה מסגד שעבר הסבה להיכל תפילה יהודי (וכאן נכנס ויכוח היסטורי שאינני רוצה להיכנס אליו, שכן הוא יורד לרמת "הוא התחיל", "אני הייתי ראשון" ו"אני צודק" הזכורה לכולנו מבית הספר היסודי).

התגובה הבאה שהגיעה, לה דווקא ציפיתי, היית מבחור בשם יזהר. יזהר, אדם יקר, אשר יצא לי לשוחח איתו לא מעט הוא אדם דתי ולדעתי החטא הגדול שהוא חוטא בו הוא "חטא ההכללה הסלקטיבית", אומר בהתייחסו ליהדות הוא מודע לשפע הזרמים, הפלגים והדעות ובהתייחסו לאסלאם, לפתע הוא מדבר על מקשה אחת, הנוהגת בצורה מונוליטית ולא מכירה אלטרנטיבה זולת ההתלהמות וההתנכלות לבני דתות אחרות.

תגובתו של יזהר הייתה כדלהלן:

איי, צר לי, אני חייב להיאנח על הבורות....   כנסיות נחשבות למקום עבודה זרה, אי לכך הן לעולם לא הוסבו ולא יוסבו למקומות תפילה יהודיים.   באשר למסגדים - לא קרה מקרה כזה ככל שאני יודע, ואשמח אם תנסה להפתיע אותי בכך. :)

הוא עוד הוסיף ודיבר על כך "שכל מקום שאליו הם מגיעים ב"ארץ החרב" (ארץ הלא-מוסלמים, אותה יש לכבוש ולהפוך אותה לאדמת האסלאם, ומרגע שדרכה שם כף רגל המוסלמים, לעולם לא להתיר לזרים להחזיק בה ולהיאבק עליה בג'יהאד." כדוגמא הוא נתן את ספרד.

הדוגמא לא מוצלחת לטעמי, שכן נכון להיום, ספרד היא מדינה נוצרית קתולית. היה אמנם פיגוע במדריד בעת האחרונה, שבוצע על ידי אל-קעידה, אך מכאן ועד "סיפורי האימה", לדעתי האישית המרחק רב.

באשר לחלק הראשון של דבריו, כפי שאמרתי, כנסיות בישראל הפכו למבני ציבור, גם אם לא בתי כנסת. אגב, שמעתי לאחרונה על מקום בארה"ב המשמש בית כנסת וכנסייה במקום אחד, נוסף על היות המקום קניון. אני מניח שאם צובעים מספיק טוב את הקירות, הרי עניין התמונות לא משחק תפקיד ובאופן תיאורטי, אפשר להפוך כנסייה לבית כנסת. מה גם שכבר ראיתי בחו"ל בתי כנסת צבעוניים להפליא (שמאוד אהבתי), אשר בחלקם היו ציורים, למשל בית הכנסת בעיירה לנצוט שבחבל גליציה שבפולין, שם ישנם ציורים נפלאים של בעלי חיים ונופים – פתרון לא רע לכך שאסור להציג צלם אדם.

ובאשר למסגדים, באה התייחסותי.

הזכרתי ליזהר את שכתבתי על חברון ועל מסגד איברהימי. הואיל ואני מכיר קצת את דעותיו של יזהר, אמרתי גם שהוא בהחלט יכול לטעון לכך שמדובר במקום יהודי שדווקא היו המוסלמים הם שהשתלטו עליו. אך השבתי שיהיה זה ויכוח חסר טעם, הואיל וגרסת שני הצדדים נראות לי הגיוניות, זו הערבית קצת יותר מאוחרת ובכל מקרה, אני לא מאמין גדול בקדושת אדמה באשר היא או באמונה דתית, בדיוק בשל המחלוקות הללו, בהן כל צד טוען שהוא דובר האמת בעוד האחר משקר, מה שהופך את שני הצדדים לבלתי מושכים במיוחד.

הזכרתי גם את מדורת ל"ג בעומר בעכו ולו גם הזכרתי ראשי חזירים שנזרקו למסגד חסן בק שבתל אביב.

נכון. בהחלט אפשר לטעון שמדובר בפרחחים וחוליגנים שלא מייצגים את היהדות. אולם במקרה הזה, יהיה צריך לעבוד קשה כדי להוכיח לי שאותם אנשים שנראו בתמונות מנוה דקלים הנטושה, אינם גם כאלה.

הוויכוח ביני לבין יזהר עוד נמשך, עד אשר החלטתי לעצור אותו.

אינני רואה בעצמי נציג האסלאם, נציג הפלשתינים או נציג של כל דת או לאום באשר הוא.

כפי שאמרתי במלוא הכנות, אני סבור ששריפת בתי הכנסת בגוש קטיף הייתה צעד מכוער.

היא אגב הייתה צעד די צפוי מראש. לא סתם היו לפני ביצוע הפינוי דיונים כבדי משקל, האם על צה"ל להרוס את בתי הכנסת או להשאיר אותם כפי שהם, בידיעה שמרגע שייעזבו כנראה צפוי להם הגורל אשר בסופו של דבר אכן היה.

היה בהשארת המבנים במקום עם הכיתוב באנגלית וערבית משום התרסה, מין גזירה שלא מצפים שהציבור יעמוד בה. יתרה מזו, עצם הכיתוב באנגלית כי מדובר באתר הקדוש, היה מכוון למשיכת מצלמות הטלוויזיה. הרי אם לא זו הייתה הכוונה, מספיק היה להשאיר במקום שלט בשפה הערבית. אך לא, רצו שהמסר יחלחל, שכל דובר אנגלית בסיסית בעולם, יבין ש"אנשים רעים" חסי התחשבות מבזים מקום קדוש.

אני חושב שקיים בלבול מסוים באשר לסיבות והגורמים, שיזהר נפל אליו.

הבלבול הוא בין פוליטיקה לדת, בלבול די נפוץ בארץ, לאור זה שהמדינה לא מופרדת מהדת, מה שמחלחל לתפישה של האנשים.

אותם אנשים ששרפו את בתי הכנסת בגוש קטיף, לא שרפו זאת מאנטישמיות, לפחות לא זו הסיבה המרכזית.

הרי בל נשכח שרצועת עזה, עד קיץ 2005, הייתה תחת כיבוש ישראלי (ולמעשה, גם היום קשה לטעון שהפלשתינאים חיים במדינה חופשית ומשוחררת והם זוכים לחופש תנועה, הן בתוך הגדה המערבית וכמובן בין רצועת עזה לגדה המערבית).

גילויי האלימות נגד מבני הציבור שנותרו במקום, לא נבעו משנאת האסלאם את היהדות, אלא משזעם הפלשתינים את הישראלים ובראשם את המתנחלים. היא הייתה שנאת הנכבש את הכובש.

כפי שלא יהיה נכון לייחס שנאה ליהדות משריפת דגל ישראל, רק משום שעליו יש מגן דוד, כך לא נכון לייחס לשריפת בתי הכנסת בגוש קטיף שנאה דתית.

יתכן והיא קיימת. היא ודאי לא הסיבה העיקרית.

לאחר שהבהרתי כבר שבמקרה הזה מדובר במאבק פוליטי שיש המנסים לייחס לו צביון דתי (אגב, חלק מהמנסים לייחס זאת הם מוסלמים, אשר גם להם רצון לכרוך את הסכסוך הישראלי-פלשתיני לסכסוך ישראלי לבין כלל הערבים וכלל המוסלמים), הגיע הזמן לגעת בעוד נקודה, שכבר התחלתי לגעת בה קודם, והיא דווקא על המקרים ההפוכים.

נכון. חשוב להבהיר שאין מדובר במשהו ייחודי ליהודים או לישראלים. למעשה, הם, אנחנו, לא המצטיינים בכך.

כאשר הרהרתי בדברים, עמדו לנגד עיני מקדשים פגאנים בעיר רומא שהפכו לכנסיות עם הפיכת הנצרות לדת הרשמית של האימפריה, כנסיית איה סופיה באיסטנבול שהפכה למסגד ולאחר מכן למוזיאון, בתי כנסת שהפכו לכנסיות באירופה ולמעשה ההיסטוריה האנושית (למיטב ידיעתי המצומצמת, גם במזרח הרחוק וב"עולם החדש" היו מאבקים מהסוג הזה) רוויה בכל כך הרבה דוגמאות מן הסוג, כך שנראה לי מעט מיותר לנסות ולהכיר את כולן.

אולם בכל זאת, רציתי לאשש או להפריך את שכתבתי באותה שורה, מלבד מערת המכפלה.

בינתיים, נזכרתי גם ב"קבר יוסף" שהתפרסם בראשית אינתיפדאת אל אקצה בכך שצה"ל התמהמה רבות בטרם חילץ משם את שוטר מג"ב מדחת יוסף, כאשר היה מאוחר מידי. המקום, כך מספרים, היה ידוע כאתר פולחן מוסלמי בשכם, בו ישנו קבר של שייח' מוסלמי, עד מעט לאחר שישראל כבשה את האזור, ועימה באו לאחר מכן אלו שטענו שמדובר בקבר של יוסף, בנו של יעקב. באינתיפדה האחרונה, היוצרות התחלפו ומי שהשתלט על המקום היה פלשתינים מוסלמים.

במקרה הזה, כמו במקרה של מערת המכפלה, נדמה לי שהרעיון הוא שבכל פעם "קם דור שלא ידע את יוסף", כך שאת איש לא באמת מעניינת איזו קדושה דתית על-זמנית, אלא בעיקר מאבקי כוח של שני צדדים שרוצים להראות האחד לשני מי חזק יותר, ושניהם יוצאים נפסדים לסירוגין, כאשר הרווח מעולם לא קיים.

על מנת להעשיר את השיחה שלי עם יזהר, שאלתי מכר ערבי, אדם אינטלקטואל שאני מעריך ונהנה לשוחח איתו, גם עם לא תמיד אני מסכים עם התזות שלו, האם הוא מכיר דוגמאות ספציפיות למקרים בהם השתלטו יהודים על מבני קודש מוסלמים והפכו אותם לשלהם.

הוא השיב לי "בוודאי", וסיפר על מסגד בעיר צפת שהפך לבית כנסת. הוא המשיך וסיפר שלאחר שהפך לבית כנסת, מסיבות הלכתיות החליטו להפסיק את השימוש בו כבית כנסת והוא עבר לשמש בתפקיד אחר. הוא לא זכר את שם המקום (בערבית או עברית).

בנוסף הוא סיפר לי על המסגד בקיסריה, שהפך לבית קפה. הואיל וביקרתי בקיסריה מספר פעמים, תיקנתי אותו ואמרתי שאכן המבנים ליד משמשים את עסקי המסעדות, אך המסגד עצמו סגור ולא משמש דבר. הוא הסביר לי שזה נוגד את האסלאם. סירבתי להשתכנע, כי לי דווקא הסידור שהמבנה עומד על תילו, אך לא משמש לתפילה (כי אלו שהשתמשו בו כבר לא שם, ואין זה משנה אם ברחו או גורשו, התוצאה אחת – הם לא שם), נראה סביר.

בשלב הזה עברנו לשוחח על נושאים מעט שונים, גם הם קשורים לקונפליקט היהודי-ערבי, אך לא עסקו בענייני מקומות קדושים ועל כן אחסוך מהקורא אותם.

כאשר שבתי אלי ביתי, החלטתי לבדוק את עניין צפת.

הקשת המילה צפת והמילה מסגד יחדיו בגוגל, הביאה אותי למשל לכתבה הזו מ"הארץ" המספרת על מסגד אל-אחמר בעיר שעבר הסבה לאולם אירועים ולעת הבחירות האחרונות גם לסניף של תנועת קדימה.

אנשי מסגד אל אקצה (שרואים עצמם כאחראים על כל "קודש אסלאם" בישראל/פלשתין) דרשו לקבל את המקום לידיהם, בעוד אנשי קדימה טענו שכלל לא היה שם מסגד.

המגמה הכללית שאני רואה בוויכוחים בין שני הצדדים, היא של שני צדדים מיתממים, האחד הופך כל רגב אדמה לקדוש כאשר זה משרת את מטרותיו וממעיט בקדושה שיריבו מעניק לאותה אדמה, ולהיפך, כאשר האינטרסים מתחלפים.

הרי לא הייתי מצפה שאנשי מפלגת קדימה יגידו "כן, השתלטנו על מסגד", בדיוק כפי שלא הייתי מצפה שאנשי התנועה האסלאמית יגידו "אה, אלו סתם אורוות שהיו בקרבת מקום, אין להם שום חשיבות".

"אין חדש תחת השמש" אמר קהלת?

אתר נוסף שהגעתי אליו, היה הדף הזה של תנועה בשם "זוכרות", המוקדש ל"נכבה", האסון הפלשתיני, הוא מה שהתחולל בעקבות הקמת מדינת ישראל (כמובן, בציינם זאת, הם נוטים להצניע שבאותה עת הוכרזה על ישראל הצעירה מלחמה על ידי מספר לא מבוטל של מדינות שסבבו אותה והאוכלוסייה הערבית בישראל לא בדיוק סייעה למדינת ישראל, אלא להיפך).

בדף ישנה רשימה של 18 מסגדים שהפכו לבתי כנסת, נוסף על שתי רשימות נוספות של מסגדים שהוזנחו ומסגדים שעברו הסבה לשמש לצרכים אחרים.

הרשימות מבוססות על מאמרו של עיתונאי מרמאללה בשם נאאִל נח'לה.

לא אתייחס כל כך לאמינות המידע, שכן במקרה הזה, כמו ביתר המקרים, אני מניח שבדיוק כפי שכל שתי אבנים הופכות לקבר של צדיק יהודי שמצווה גדולה לעלות אליו לרגל, כל מבנה קטן וחסר חשיבות הופך למסגד רב חשיבות, הוד, פאר והדר.

הנקודה היא שקיימת רשימה כזו, אשר יש לה קשר כל שהוא למקומות שהיו והפכו למשהו אחר, כאשר אם גם לא כל הפרטים בה מדויקים, יש סיכוי לא רע שהיא מרמזת שכן נעשו עוולות מסוימים למבני דת אסלאמיים.

יתרה מזו, זה מצביע בוודאות שיש אנשים שחשים שכך אכן קרה ושנגזל מהם משהו שלא בצדק.

גלשתי עוד מעט בחלקים אחרים באתר.

היה מרתק במיוחד לצפות במפה המציינת את היישובים ההרוסים מ-1948...

מפה, כפי שכבר הראיתי בעבר, היא אחד הדברים הפוליטיים ביותר. הראו לי מפה ואומר לכם מה האינטרסים של יוצריה.

המפות באתר מרתקות, שכן הן מציגות את הארץ כזרועה באלפי ישובים ערביים, על מנת להציג כמובן קשר בל יינתק בין הערבים לארץ הזו, אשר נגדע ב-1948.

המפה מציינת כל נקודת ישוב, כאשר מספר התושבים לא מצוין (במפה עצמה).

כך נקודות רבות בהן מציינים כפר עד 3,000 אנשים, יתכן מאוד ומדובר היה בשני בתים ליד שדה, שקיבלו במפה חזות של עיירה משגשגת. גם הנקודה המסמלת ח'ירבה – ישוב קטן, דומה ולמעשה בלתי מובחנת לעומת הכפרים עד 3,000 איש.

בחרתי להיכנס למפה באזור הנגב.

הישובים שם מוכפלים, משולשים ומרובעים לכאורה. אני מניח שיתכן והדבר נובע מכך שמדובר בשבטים בדויים, אותה חמולה שנאחזה במספר נחלות. אולם בכל זאת, קשה להיפטר מהרושם העז, בו מישהו מנסה להציג תמונה של ים ערבי עם איים יהודיים.

גם במקומות צפונה משם, יש רושם דומה.

ישנה אפשרות לקבל מידע מורחב על ישובים רבים, כאשר מקישים עליהם. במקרים רבים חסר המידע, וכאשר הוא זמין, באמת מגלים את מה ששיערתי על פי המקרא מדובר בישובים קטנים למדי.

בכל מקרה, קטונתי מלנסות לקבוע את הדיוק של כל פרט ופרט. אך המגמה ברורה והיא שהיו הרבה ישובים קטנים.

כאשר אני מהרהר על "זכות השיבה" שעלה לא אחת, אני תוהה לגבי כמיהה לשוב למקומות חרבים מזה כשישים שנה, אשר רוב האנשים הדורשים זאת, כלל לא נולדו אז.

בתור מי שסביו וסבתו מצד אמו, וכך גם אביו, נולדו באירופה, אין בי כמיהה לשוב אל אדמת משפחתי שנגזלה, רכוש שנלקח לבלי שוב על ידי ממשלות זרות.

מהצד השני, אני רואה גם שכאשר אזרחות אירופית מוצעת לישראלים, ישנה נהירה אדירה לקבל אותה אזרחות ויש לי לא מעט מכרים שגאוותם באזרחות הזרה שיש להם (בין אם אמריקנית ובין אם אירופאית).

בהתבוננות על אלה, אני רואה שפתרון לבעיית הפליטים, עשוי וצריך להיות יישובם במקומות אליהם נפלטו או במקומות אחרים בהם יבחרו וייאותו לקבל אותם (למשל מדינה משלהם).

כאן אעצור, הואיל ושוב הפכתי עניין קצר שרציתי לכתוב עליו, לעניין רב נושאים עם למעלה מ-2,300 מילים.

אגיד רק שאפשר לתמצת את שרציתי לומר, לכך שמחלוקות פוליטיות מצטיירות שלא בצדק כמלחמות דת ובכל מקרה, כמו תמיד, אין כאן עניין של צד צודק וצד לא צודק, אלא שני צדדים בעלי אינטרסים שונים.

אלעד