בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אני לא עוקב אחרי הניו יורק טיימס מספיק שנים ובתדירות גבוהה מספיק על מנת לבסס יותר את ההרגשה שלי.

אבל בשנים האחרונות, בהן יש יותר ויותר אנשים המאמינים בבריאתנות, כלומר ביצור תבוני (מישהו אמר אלוהים? סתם יצור תבוני כל-שהוא) שברא את העולם על כל היצורים שבו ולא, חלילה, התפתחות יצורים באמצעות מנגנון הברירה הטבעית המקולל שהציעה צ'ארלס דארווין עוד במאה ה-19, ובשיח האמריקני יש רבים המנסים לקומם את הבריאתנות כתורה שווה לאבולוציה (למשל על ידי לימודה במקביל בבתי הספר), הניו יורק טיימס מפרסם במוסף המדע שלו המון כתבות בנושאי אבולוציה.

זה לא רק המוסף המיוחד, אלא שורה של כתבות, כמעט בכל פעם שאני גולש באתר שלהם, המדברות על מרכיב זה או אחר באבולוציה.

לעיתים תגליות מינוריות במיוחד, פה גילו עוד איזו חוליה "חשובה" המקשרת בין האדם לקופי-האדם, עצמות של יצור שצפו שיהיה שם ופותר כל מיני בעיות.

העיקר להציג שהנה, האבולוציה עובדת, מה שכמובן מחליש את תומכי התכנון התבוני.

יש משהו מרתק באותם פנאטים דתיים, שאין ספק שלא ירצו להיקרא פנאטים, אלא סתם "פחדני-שמיים".

כלל לא משנה באיזה דת הם מאמינים, מי הם שליחיו ונציגיו של אלוהים (או אלוהימים) עלי אדמות.

אינני מדבר על האנשים הפשוטים, אלה שכלל לא מחפשים תשובה, אלא מחפשים את התשובה הקלה ביותר האפשרית.

אלא, אני מדבר על אותם אנשים שכן מרחיבים את אופקיהם, מעבר לקריאה בספר אחד או בקובץ ספרים המהווים הקודקס עבורם.

זכורות לי לא מעט פרשנויות מלא מעט אנשים יראי שמיים שבחרו במציאת שביל זהב בין דת למדע, למשל בקשר לבריאה וסיפורים אחרים המופיעים במקרא.

כיצד ניתן למשל לערוך תיארוך עם פחמן 14 ולגלות דברים שהיו קיימים לפני 5,766 שנה למשל?

פשוט. מי מבטיח שיום המתואר בבריאת העולם הוא אכן יום (אגב, הגיל של מתושלח וחבר מרעיו, גם מוסבר במקרים רבים באופן דומה)?

וההסברים הולכים ומתפלפלים, ככל שהסתירה בין דברים המוכרים מימינו, סותרים את המקורות.

כך, פעמים לא מעטות אנו מסיימים את הדיונים בינינו בכך שקטונו להבין את דרכי האל, גם אם לא ניתן להשליך מהמקורות בדיוק לימינו, לפחות לא בכל תחום.

יתכן כמובן שהדיונים מסתיימים כך, רק בשל רצון לסיים עימי את הדיון באווירה פייסנית ולא משום שכך אכן חושבים בני שיחי.

אבל בהחלט יש רבים, כך אני מניח, שמפקפקים קיום האל ופעולותיו בדרכים המתוארות במקורות האלוהיים המוכרים להם, אבל בטוחים באותו כוח עליון, תבוני, כל-יכול (וכאן כל הפרדוקסים על אל שיכול להתאבד, אל שיכול לברוא דברים שאין הוא מסוגל לעשות וכדומה) שבוחן לבבות וכליות ולכן הם נוהגים כפי שהם נוהגים.

נחזור כעת אל ארה"ב והניו יורק טיימס, המפרסם מאמרים רבים שנועדו לטפח את ה"אמונה" החילונית במדע. ברור לי מהיכן האחראים על עידוד ההכרה באבולוציה ונכונותה שואבים את הדבקות הזו בה צריך להפריך את התיאוריה על האל (אויש, סליחה, יצור-תבוני, הרי הם לא דתיים פנאטיים) שברא את העולם.

הם זוכרים את משפטו של יוזף גבלס, על כך שאם חוזרים על שקר מספיק פעמים, יהיו רבים שיהיו בטוחים שמדובר באמת.

ועבורם, אין ספק שהשקר בסיפור הוא תורת התכנון התבוני, שהיא דרך ערמומית של מטיפים דתיים להצדיק עצמם בעיני ההמון.

מהבחינה הזו, אנשי הניו יורק טיימס שעיקר אמונתם הוא אי-אמונה (בהכללה גסה. לא ירדתי על עמקי נשמת כל אחד ואחת ממערכת העיתון) דבקים באמונתם לא פחות מאותם מאמינים שוטים באל אחד שאוהב את ארצם ולכן יצר את העולם כמות שהוא. הם, כמו אותם דתיים, עושים ככל שביכולתם להפיץ את אמונתם, שהיא אמנם נתמכת בבסיס רציונאלי, אך היא עדיין אמונתם.

אני לא ממש מודאג מאותם תבונתיים חסרי תבונה, כפי שחשים אותם אנשים ליברלים בארה"ב.

יתכן והסיבה לכך היא שלי, בניגוד לאנשים החיים בארה"ב, אין תחושת איום של ממש מאנשים החורטים על דגלם טשטוש הגבולות בין המדינה החילונית הרציונאלית לדת המייצגת את ההיפך, את טשטוש הגבול בין המדע לאמונה. בישראל, הדת לא מופרדת למדינה ואנשי הדת נתפסים, לפחות בעיני, כאנשים שאמנם טוענים כי האמת שלהם היא-היא האמת, אבל אלו המנסים להציג זאת כאמת מדעית הם מיעוט זניח ולרוב גם מגוחך (ויעידו על כך כמה ספרונים וקלטות של מחזירים בתשובה, המציגים "הוכחות מדעיות" לכל מה שהכתוב בתנ"ך הוא אמת לאמיתה).

אך נראה לי כי הסיבה לכך, בעיקרה, היא שכמו אותם מתפלפלים בכל נושא אחר, מרוב ניסיונות להצדיק את אמונתם, חותרים תחת יסודות האמונה שלהם עצמם, כלומר על מנת להצדיק את קיום האל הטוב שברא את העולם, הם מוכנים להודות שאין להם שמץ של מושג מה באמת האל הזה רוצה מהם, כך גם אנשי הבריאתנות המנסים להצדיק את אמונתם בכל דרך, תהא פסבדו-מדעית אשר תהא, מערערים, לפחות בעיני, את היסוד עליו הם נשענים.

אם סיפור הבריאה אינו מתואר כמות שהוא בספר בראשית, כלומר תוהו ובוהו וכך הלאה, אלא משהו שלא בדיוק יודעים עליו, לא בדיוק יודעים כיצד הוא התרחש, באילו קבועי זמן ובקיצור רב הנסתר על הגלוי, מערערים את הבסיס התיאולוגי עליו מושתת הבריאה.

הייתה בריאה. היא לא בדיוק כמו בספר בראשית, אלא רק בערך. אז מה הטעם להסתמך על סיפור הפנטזיה התנ"כי מלכתחילה?

טוב. לא באמת הוספתי משהו שהקורא לא יכול היה לעלות עליו לבד.

אז אסיים בהערה ששמעתי אתמול מחבר, שהיה בדרכו לאכול במקדונלדס.

תוך כדי שיחה קצרה, עלה עניין "לא תבשל גדי בחלב אמו" (דברים, י"ד) והאופן בו נופח להפרדת חלב מבשר.

לאחר שתהיתי מדוע מוסרי להרוג גדי ולחלוב את אימא שלו, אבל אקט הבישול הופך את הפעולה ללא מוסרית.

העלה החבר את הטענה, המאוד משעשעת אגב, שאמנם אסור לבשל גדי בחלב של אימא שלו כי זה לא מוסרי, אבל בשום מקום לא נאסר לבשל אימא בבנים שלהם, ואם נרצה להיות ספציפיים, בשום מקום לא נאמר שאסור לטגן שניצל עוף ולהדביק את פירורי הלחם עם הביצה שהופקה מאותה תרנגולת.

אמנם יש הבדל קטן בין בישול גדי בחלב אמו לטיגון תרנגולת בחלבון בנה. אך אם הצידוק לכשרות באמת מתיימר להיות בסיס מוסרי, הרי שאפשר למצוא בו פגמים ועיוותים מוסריים אחרים.

ואני, אני בכלל חושב שלהרוג חיות על פי כל מיני כללים שקבעת לעצמך, דתיים או חילוניים, ולהצדיק את זה בהיותך מוסרי קצת אבסורדי.

אותם אנשים יכולים לראות עצמם מוסריים. איש לא מונע מהם את זה. רק שאם הם שמים לעצמם עכבות באשר להרג, הם צריכים לקחת בחשבון שהם יתקשו להסביר בשלב מסוים מדוע הרג מסוים מוצדק ואחר לא.

אלעד