בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

נשבע לכם ששמעתי

השעה 16:48, הערוץ הוא 2 (אפיק 22 בממירים).

דוברת צה"ל, תא"ל מירי רגב מתייחסת לגיוס המילואים הנרחב: "אני חייבת לציין, המצבות מלאות"

לולא הייתה לי היכרות מוקדמת עם הסלנג הצבאי (הנה למשל ראשי תיבות) ולולא הייתה לי כבר התרשמות קודמת מיכולותיה המילוליות של דוברת צה"ל, יתכן והייתי מופתע.

כל שרצתה לומר, כפי שוודאי הבנתם, הוא שהם גייסו אנשי מילואים, הם באו, ויש מספיק חיילים.

מה שאפשר היה להבין מדבריה, שנעשתה הכשרה של חלקות קבר והמצבות כבר מוכנות ומזומנות לחללים שעדיין חיים.

צחקתי.

אבל אחרי כמה שניות, הבנתי שבסופו של דבר, זה די עצוב ולא מצחיק.

כל הכבוד לשר

שר החוץ הצרפתי, Philippe Douste-Blazy (אתם לא באמת מצפים שאני אדע איך לתעתק את זה לעברית, נכון? בטח מבטאים את זה פִי דוּ בְּלָה), נסע היום ברחוב אלנבי בחיפה, ומה לעשות, בדיוק תפסה אותו צפירה.

בערוץ 2, החליטו לעשות מהאירוע-לא-אירוע הזה "מטעמים" (אגב, גם בגרסה האנגלית של הארץ, בכותרת השנייה פה) והציגו את השר נכנס לחדר מדרגות (הוא ודאי חשב לו, אילו בתים מכוערים יש בשכונה הזו, יעשה להם רק טובה אם יפגע בהם טיל ויצטרכו לשפץ אותם).

עיקר הביקורת שלהם, מעבר לקוריוז, הייתה שהרכבים של פמליית השר, נותרו עומדים מספר דקות באמצע הרחוב ולא הוחנו בצד.

אין לי על כך כל ביקורת, גם אם מדובר בציר תנועה יחסית חשוב.

נכון, היה נחמד אם הם היו מחפשים חניה ועושים חניה מושלמת ברוורס, כזו שצריך להביא עבורה את הרך הילוד כדי שייראה שיש גם דברים טובים בעולם.

אך הואיל ועמדתי בדיוק בפני אותה דילמה לפני מספר ימים, אם להתחיל לחפש מקום חניה או פשוט להגיע במהירות למסתור, אני מבין אותם לגמרי.

בלאו הכי, יוצאים החוצה מן המסתור כעבור דקות ספורות ואם יהיה צורך שרכבי הצלה יעשו שימוש בכביש, עד שהם יגיעו, הרכב שהועמד כבר לא יהיה שם.

שר החוץ הצרפתי, אינו האח"מ הצרפתי הראשון שיוצא לי לחזות בו בחיפה.

זכור לי כי לפני מספר שנים, ביקר נשיא הרפובליקה הצרפתית ז'ק שיראק (או בקיצור הצרפתי Jacques René Chirac) בטכניון, ובדרכו חזרה עבר ברחוב שלי.

היה זה בתקופת התיכון שלי, ואפשר לומר שדי התרגשתי מגודל המעמד, שנשיא אחת המדינות החביבות עלי טורח לצאת מארמון האליזה ומגיע לחיפה. קצת התביישתי, כי הרחוב שלי הוא לא בדיוק השאנז אליזה, בלשון המעטה.

בדיעבד, אני מרגיש מעט מטופש מההתרגשות שבן אדם מסוים, יהיה תפקידו אשר יהיה, עובר ברחוב שלי ואני גם בטוח שממש לא איכפת לו עד כמה הרחוב שאני מתגורר בו מכוער. אחרי הכל, אם היה איכפת לו, לא היו כאלה רחובות בפרברי פריז ובערי השדה הצרפתיות בכלל.

חשבתי לי היום, בעקבות המראה של שר החוץ הצרפתי מחפש מקלט בחיפה והידיעה שזה יכול היה להיות הרחוב שלי, כי כבר היו דברים מעולם, מה הייתי אומר לשר החוץ הצרפתי היום, לו היה נאלץ לחסות תחת כנפי הבטון של הבניין שלי בשת הצפירה.

הרהרתי והרהרתי והגעתי למסקנה מה הייתי שואל אותי:

"Voulez-vous coucher avec moi ce soir"?

"האם תרצה לשכב איתי, הלילה"?

הוא אמנם קרדיולוג נאה בשנות החמישים לחייו, אבל אני לא באמת מעוניין לשכב איתו.

פשוט למרבה הצער, זה הדבר היחיד שאני יודע להגיד בצרפתית!

נו מילא, תמיד יכול להיות שהיינו פוצחים בשיחה בעברית.

תחרות הישבן החטוב של הצפון

אתמול ירדתי למטה שמונה או תשע פעמים.

היום ירדתי שש או שבע פעמים.

בעולם כידוע, יש מספר העליות והירידות כמעט זהה (נדמה לי שעליות יש טיפ טיפה יותר – עליה ראשונה, שנייה, שלישית וכדומה).

כך שלאחר שאני יורד שלוש קומות למקלט, אני נאלץ לעלות אותן בחזרה.

ולרדת.

ולעלות.

ולרדת.

ולעלות.

וחוזר חלילה.

אין ספק שהדבר טורם בהכרח לחיטוב ישבני.

אני מניח שזה מתקזז עם זה שאני מבלה פחות מחוץ לבית. אבל בכל זאת, יש לי חשד מסוים שאני מחטב יותר אזורים מסוימים, מאשר בדרך כלל.

לפיכך, החלטתי שאם אני כבר מטורטר על ידי צופרים כל כך הרבה פעמים, לפחות אארגן איזה משהו יצירתי.

וכך, עלה במוחי רעיון, בו אערוך תחרות קטנה, בין תושבי הצפון, בעיקר דרום הצפון, שכן אלו הצפוניים באמת, לא רצים השכם וערב למקלט, אלא הם פשוט שורצים בו.

אם כן, ביום שתסתיימנה נפילות הרקטות, אני מזמין את בני ובנות חיפה וישובי הסביבה, להתחרות עימי למי יש ישבן מעוצב יותר!

לצערי, לא מצאתי יותר מידי תמונות "לפני", אז אני מצרף תמונה מיוני 2003, ועוד תמונה שלי תוך כדי משחק טניס מלפני חודש או חודשיים.

מי שמעוניין להתחרות, מוזמן. התחרות מוגבלת לתושבי האזור, מסיבות מובנות כמובן.

מיד לאחר מכן, לזכר ימים טובים, החלטתי גם לצרף שלוש תמונות של חיפה, רק כדי להיזכר שפעם, לפני קצת יותר מעשרה ימים, אנשים נהגו להסתובב כאן ברחובות מבלי שפתאום תנחתנה עליהם רקטות.

אלו היו ימים...

ימים שקטים (יחסית) שלא היה צריך לרדת בהם למקלט עשר פעמים ביום.

אני, או לפחות חלקים ממני

תודה רבה מקרב לב ללב שצילם את התמונה

זיו

המושבה הגרמנית

חיפה