בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

נקודת מפגש

יש דברים שאם אנסה להסביר, אני פשוט אהרוס.

לכן, לא אספר דבר ופשוט אומר: ראו את הסרט "נקודת מפגש" (Match Point - התרגום לעברית, מפספס את הרעיון שמדובר בנקודת ההכרעה במשחק טניס, אבל שוין, אפשר לחיות עם זה) של וודי אלן.

הסוף, איך נאמר, מעניין.

נקודת פרישה

אלוף פיקוד צפון – אודי אדם שמו, החליט לפרוש מצה"ל, מטעמיו הוא.

לא, אין בכוונתי להתאבל פה על דפיו הווירטואליים של הבלוג. הרי היה זה אדם עצמו שאמר, ממש לא מזמן, כי יש שעות שלא סופרים בהן גופות. אני אגדיל ואומר שעל אחת כמה וכמה אם לא מדובר בדיוק בגופות.

אני רק תוהה, ביני לבין עצמי, אם כיאה גודל הדרמה שמייחסים להודעתו, הוא יחליט גם לוותר על כל מיני תנאי פרישה מפליגים. למשל, האם באמת התפטרותו תיכנס לתוקף תוך ימים ספורים כפי שכתוב או שמא הוא ייהנה מכמה חודשי פרישה בתשלום.

אגב, מי שמעוניין, אפשר להתחיל במסכת הניחושים לגבי המחלקה במשרד הביטחון או באחת התעשיות הקשורות במשרד שאודי אדם יעמוד בראשה בקרוב.

הרי ככה זה.

נקודת ציון

מחר, ה-14 בספטמבר 2006, הבלוג הזה יהיה קיים ארבע שנים.

הפירמידה הגדולה, של חופו (Khufu), בגיזה, קיימת יותר, אז אני לא רואה סיבה גדולה להתרגשות או עילה לחיוך וצהלה.

אפילו לטרוח ולסכם, איני רואה צורך, כי מי שרוצה, יכול לנבור בארכיון ולהתרשם באופן שנוח לו ביותר.

הדבר היחיד שאני יכול לציין, הוא שלפני ארבע שנים, כאשר נרשמתי לישרא-בלוג, לא ציפיתי בכלל שזה יהיה ככה.

מצד שני, זה צפוי שלא עומדים בציפיות.

אלעד