בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הסיפור של בני סלע די עצוב.

צפיתי בטלוויזיה בערוץ 2 במהדורת החדשות, בציפייה ל"ארץ נהדרת".

בדיוק כאשר שוחחו על מלחמת לבנון 2.0 והשלכותיה, או משהו דומה שנראה נוגע בעניין מעניין (עניין מעניין, איזה צירוף מילים נחמד), החליטו לפרוץ לשידור ולספר שאולי בני סלע, עבריין נמלט שהפכו לסוג של סלבריטי, נתפס.

לרגע היה ניסיון עוד לחזור ולעסוק בנושא בעל עניין לציבור, אבל אז הם חזרו לדווח על העבריין שנתפס ולא עברו לנושא אחר עד תום מהדורה, מרגע שהתברר כי אכן מדובר בסלע.

יתכן ואני חי במין עולם משלי, כמעט אידיאלי שכזה, בו מעדיפים להתעסק במהדורות החדשות, במיוחד אלו המסכמות את השבוע, בדברים חשובים ומעמיקים בהם.

כי לא עשו זאת ובמקום לדון בנושאים בעלי חשיבות לאומית (מזמן כבר איבדתי שידונו בסוגיות בעלות עניין בין-לאומי. אולי קצת נוגעים בזה בתוכנית רואים עולם בערוץ 1 ביום שבת), דנו בתפיסתו של העבריין.

לצורך העניין, אם הייתי מהדורת החדשות הייתה אמורה לתאר את הארוחה שבישלתי והגשתי לכבוד יום שישי, היו דנים בכך שהצלחתי לחתוך את הבצל מבלי לבכות במשך כל התוכנית. הס מלהזכיר את שאר אתגרי הבישול או את ההשלכות, כלומר הסעודה.

טוב, כאמור זה לא היה בלתי צפוי. אחרי שטחנו את עניין בני סלע, הן מטעמים מוצדקים (העלאת מודעות ציבורית וכך עזרה בתפיסתו של אדם שהוא פושע שנמלט מריצוי עונש) והן מטעמים לא מוצדקים (סיפור הרואי של אנס מסוכן שהערים על המשטרה ונמלט), כלום יכולנו לצפות שלא ידושו בתפיסתו באריכות מעוררת פלצות?

מעט דחו את הקרנת ארץ נהדרת.

בסוף הקרינו. לא היה משעשע או מהנה. צדקו הביקורות שקראתי על הפרק שראיתי רק קטעים ממנו בשבוע שעבר.

סאטירה זה לא. אולי אוסף חיקויים מוצלח של שלושה ראשי מטה כללי.

את התוכנית שאמורה הייתה להיות אחרי, "מועדון לילה", לא שידרו ועברו ישר לסיינפלד. גם ככה התוכניות הללו מוקלטות מראש ולא תוכלנה לעסוק ב"דבר החשוב", כלומר תפיסתו של סלע. אפשר יהיה לשדר את הפרק שהחמיצו בכל יום אחר.

חבל, היא אמורה הייתה להיות משעשעת.

אני מוכרח לציין שממש לא הסכמתי עם מוזי ורטהיים כאשר הוא כתב שערוץ 2 לא צריך לעסוק באקטואליה.

כעת אני מהרהר אם אולי הוא צדק. לא מהסיבות הנכונות אמנם, אבל הערוץ מוכיח שכאשר נותנים לערוץ הזה לעסוק בחדשות, הוא עושה את זה בצורה כל כך גרועה שאולי עדי, שלא יעסוק בהן כלל.

עדיף בידור המבוסס על תוכניות משעשעות על פני בידור המבוסס על חדשות. כן, דיווחים אנקדוטאליים על אנס שברח, נראים לי כסוג של בידור (ובמקרה של סלע, בידור שמאפשר דרך הגונה כביכול לעסוק בסקס, לפחות לפי בני ציפר)

אין לי רחמים רבים על אנשים שאנסו וביצעו מעשי סדום ב-13 נשים (אני מתבסס על ויקיפדיה, מעולם לא העמקתי בעניינו של סלע ורק כעת בדקתי, כדי לציין זאת כאן). גם לא באדם אחת.

מצד שני, צפייה במהדורות החדשות שלא אוכל להגיד שנכפו עלי, כי הרי יכולתי לסגור את המקלט או לעשות משהו אחר, אמנם לא עוררו בי רחמים גם כן, אבל בהחלט גרמו לי לתהות על הגועל נפש שמשודר בחדשות הערוץ המסחרי, בעידוד משטרת ישראל.

כמו חיה נדירה המגיעה לגן חיות פרובינציאלי, עטו על סלע המוני צלמים.

השוטרים הזחוחים, עמדו שם והחזיקו אותו גאים בעודו בוש ומנסה להסתיר עצמו – כלום חשב לעצמו שתמונתו לא פורסמה ולא יודעים שהוא עבריין מורשע? – כאילו היה דג גדול שזה עתה שלוּ מהמים והם מצטלמים איתו, רגע לפני שפורסים אותו ומחלקים בתוך מאות קופסאות שימורים מסריחות.

גם כן גאווה. אלפי אנשים תפסו אדם אחד, משל היה הצרה האחרונה.

ומלבד התמונות עם השלל, משך את תשומת לבי משהו שנדמה לי שכבר שמתי את לבי אליו בעבר, אבל כעת הוא ממש צעק.

ראיינו מספר שוטרים. חלקם בכירים, אחד תואר כשוטר שתפס את בני סלע (בראיון הוא היה צנוע ואמר שהוא רק פיקד על הכוחות שתפסו).

זה בלט במיוחד אצל השוטר הזוטר (אם רב סמל נחשב שוטר זוטר), אך גם בקרב הדרגות הבכירות יותר זה נכח.

שוטרים מדברים בעיקר בזמן הווה!

ברור לכל שבשעת הראיון, בני סלע כבר נתפס בלשון עבר. בוודאי שברור לשוטר שמספר כיצד עצר את סלע.

מדוע אפוא, הוא דיבר בלשון הווה? לא ציטוט מדויק, אך דיבורו היה:

"בשעה X אני מקבל קריאה, אני רואה את הרכב של החשוד, החשוד נמלט מזרחה לשדה, החשוד מסתיר את פניו..."

את אותו משפט אפשר היה לנסח באופן אחר:

"בשעה X קיבלתי קריאה, ראיתי את רכבו של החשוד, החשוד נמלט (פה בניין נפעל בלשון עבר, בניגוד לדברי השוטר), הוא הסתיר את פניו".

בעברית יש שלושה זמנים, למעשה ארבעה, אם נחשיב את לשון ציווי כזמן.

מדוע להשתמש רק בלשון הווה?

האם אין לשוטרינו עבר ואין להם עתיד והם פועלים רק אד הוק, לפי הצרכים המזדמנים של הרגע?

יהיה זה קצת נמהר להסיק זאת על פי אופן הדיבור הנהוג במשטרה (וגם בצבא, אגב. זה כאמור גם הציק לי בראיונות הבלתי נגמרים עם קצינים שלא אמרו שום דבר חשוב בעת המלחמה האחרונה), כלומר שדרך הביטוי משפיעה על אופן הפעולה.

הואיל ונדמה שיש איזו הלימה בין השניים, בהנחה שלא מדובר בדברים נטולי קשר, נדמה שדווקא ההתעסקות במיידי, דבק הבולט בעיקר בקרב השוטרים הצעירים, אך כמובן נגרר גם אל מכבי השריפות בדרגות הגבוהות יותר, גוררת עימה את אופן הדיבור בזמן הווה בלבד.

יתרה מכך, מי שבשגרה רגיל לדבר בקשר ובאלחוט, מדוע שיחרוג משגרת יומו בשעת ראיון בטלוויזיה ויחדל לרגע לדבר על פי נדב"ר?

וזה מחזיר אותי בערך שנתיים אחורנית, כאשר טיילתי בסין.

לכל שפה, יש את המילה שלה לתיאור שפה קשה ובלתי מובנת. באנגלית למשל שפה לא מובנת נשמעת כמו יוונית (sounds Greek to me), בערבית-מצרית שפה לא מובנת היא הינדית, באיטלקית שפה לא ברורה היא ערבית וכן הלאה (רשימה נחמדה כאן).

בעברית, משום מה בחרו סינית כשפה לא ברורה (זה נשמע לי כמו סינית). לסינים אגב, כך מסתבר, שפה לא ברורה היא "כיתוב שמיימי". ולאנשים שמדברים פינית ובחלק מהנסיבות בצרפתית, שפה לא ברורה היא, החזיקו חזק – עברית. אני דווקא יכולתי להבין את זה.

כשהייתי בסין, לא למדתי סינית-מנדרין או כל ניב אחר של השפה, אבל למדתי לזהות את השפה כאשר אני שומע אותה ולמדתי כמה אנקדוטות על השפה.

אחת האנקדוטות היא שבסינית אין זמנים (Tenses). יש זמן דקדוקי אחד בו משתמשים בכל הנסיבות ומההקשר והמילים הנלוות ניתן להבין על איזה זמן מדובר.

לצורך העניין, ניקח את השורש ה.ל.כ וננסה לתאר כיצד הוא ייראה בסינית.

הילד הולך אתמול.

הילד הולך שלשום.

הילד הולך עכשיו.

הילד הולך לפני שעה.

הילד הולך בעוד שבועיים.

בעברית זה נראה מעט צורם על פיו רוב, אבל בהחלט ניתן להבין, אם רק מסבירים מתי זה קרה. בסינית זה בא בטבעיות.

והנה, צפייה באנשי המשטרה, מדברים על לכידתו של עוד עבריין לא חשוב שבשל נסיבות מסוימות הפך למטעם תקשורתי, לימדה אותי משהו.

כששוטרי ישראל מדברים, במקרים רבות, זה נשמע לי כמו סינית.

טוב, אפשר לצאת כעת לרחובות. אין יותר אנסים, אין יותר רוצחים, אין יותר גנבים, אין יותר סכנת מלחמה הצפויה בזכות המלצת קברניטי מערכת הביטחון שכדאי לצפות לאחת כזאת בקיץ הקרוב, אין יותר תאונות דרכים, אין יותר זיהום אוויר ואין יותר שום דבר שעלול להרוג אתכם שם בחוץ.

אמנם זה לקח כמה חודשים, אבל הגענו אל הנחלה וישראל הפכה למקום שכיף לחיות בו, בדיוק על פי האג'נדה הלא קיימת של אהוד אולמרט.

כיפאק, היי!

אה, אגב, קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, ביקשה למסור שלא היא כתבה את המניפסט הקומוניסטי. זה הוא והוא.

זו סתם טעות נפוצה.