בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אין ברצוני לעסוק בט"ו בשבט הממשמש ובא בעוד כשבועיים. לי מספיקה נטע אחת קטנה ואין לי צורך בפסטיבל נטיעות שלם. באתים שברצוני לעסוק בהם, לא עושים שימוש על מנת לחפור גומות בקרקע, אלא דווקא לחפור מנהרות.

קראתי לפני מספר ימים בגארדיאן על רצח של עיתונאי סיני צעיר,  לאחר שכתב על תנאי הבטיחות המחפירים משהו במכרות שבמחוז Shanxi.

אין בכוונתי לנסות לשפוט האם אכן מדובר ברצח פוליטי המנסה להשתיק ביקורת על המחוז העני והמושחת או האם הכתב נרצח משום שהוא ניסה לסחוט הבעלים של המכרה המסוים (לא שזו הצדקה לרצח, אבל קטונתי).

המידע שיש לי בנושא כה מועט מכדי שאוכל להסיק משהו על גרסאות הצדדים ובכל מקרה, אין זה משנה מבחינתי מי צודק ומי לא.

אני גם לא קונה את הגרסה של לא מעט אנשים שמנסים לטעון שסין היא מקור הרוע בעולם. גם לא לאחר הפלת הלווין. הבעיה עם נשק במערכת הבין-לאומית, כפי שאני מבין אותה, היא הפעלתו, לא עצם השגתו (אם כי אם נשפוט על פי היחס לאיראן למשל, הרבה פעמים הבעיה היא בעצם השגת סוגים מסוימים של נשק לגורמים מסוימים). זכותם של הסינים להרתיע גורמים אחרים מלתקוף אותם, הלא כן?

מה שכן ברצוני להתייחס אליו זה הנתון שעלה בכתבה, לפיו בשנת 2006 נהרגו במכרות הפחם בסין 4,746 בני אדם.

לפני שנתיים, התייחסתי לנתון דומה שפורסם בטיים מגזין (שאגב, התאגיד מאחוריו מפטר בימים אלו כ-300 עובדים – התייעלות). נדמה לי שזה היה בטיים מגזין ולא בטיימס כפי שכתבתי אז.

אז פורסם כי בשנת 2003 (כלומר שלוש שנים לפני כן) נהרגו במכרות בסין 6,434 אנשים, על פי הנתונים הרשמיים (הנתונים הלא רשמיים דיברו על פי 4 מזה).

לכאורה, אפשר לדבר על ירידה דראסטית בכמות ההרוגים בשלוש השנים שחלפו (אם כי אני מוכרח לציין שזה בעירבון מוגבל, משום שהנתונים שהבאתי אז הם משני מגזינים שונים ובכל מקרה, בשני המקרים, אני לא בטוח לגמרי מהיכן שאבו אותם). אפשר גם לדבר על כך שמדובר בשבריר מכלל האנשים החיים בסין.

כפי שכתבתי אז, כך גם היום, עצם העובדה שאני יושב אלפי מילין משם וצורך את המוצר שנקרא חשמל, מביאה לכך שיש לי אחריות, גם אם עקיפה למדי, למותם של אלפי אנשים במכרות אי שם.

בדיוק כפי שבכל פעם שאני נכנס למכונית או אוטובוס, אני מגדיל במעט את אחריותי למותו של נפילתו למוות של פועל, אי שם, על אסדת קידוח נפט אי שם בים הצפוני.

לולא אני ושכמותי, האנשים הללו לא היו פועלים כפי שהם פועלים.

ואין זה משנה, כפי שכבר כתבתי לפני שנתיים, אם אותם אנשים מקבלים על כך תמריץ כספי.

זה לא עוזר להם כאשר הם מתים וגם אלו שלא מתים, אבל מבלים שעות רבות בתוך האדמה כאילו היו מתים-חיים, אגב שאיפת רדון.

למרבה הצער, אין לי איזה פתרון, בטח שלא פתרון פלא זריז.

הדבר היחיד שבאפשרותי לעשות הוא לפחות להתעניין, לזכור שבכל פעם שאני לוחץ על מתג חשמל, אני תורם לאותה תעשייה שחורה.

ולקוות שאם מספיק אנשים ידרשו אנרגיה נקייה יותר (רוח, שמש וכדומה), פחות אנשים יאלצו לרדת למעמקי האדמה משל היו חפרפרות.

כמובן, תהיינה אז בעיות אחרות. עדיין תהיינה מספיק סיבות לרצוח עיתונאים בסין...

ואם לא פחם יהיה המחצב הבעייתי, אז יהלומים ומרבצים אחרים ישמשו עילה לשליחת אנשים אל מעמקי האדמה בעודם חיים.

כל מיני זוועות שהיו קיימות בראשית עידן המהפכה התעשייתית והביאו לצמיחת תנועות סוציאליסטיות, לא באמת נעלמות. רק עשו להן מיקור חוץ...

"רחוק מהעין, רחוק מהלב".

מעניין כמה זמן ייקח עד שיהיה מספיק כדאי לנצל אנשים על הירח...

מחברון ועד רפיח (בעצם להיפך)

ואם כבר עסקתי בחפירות ובמכרות במזרח אסיה, מדוע לא להתקרב יותר, למזרח התיכון, למעשה ממש קרוב – רצועת עזה.

אז כפי שכל מי שמתעניין אף באופן כללי ביחסי ישראל והפלשתינים, יודע שאחד הדברים שמדאיגים את הצד הישראלי הוא הברחות הנשק מהצד המצרי של רפיח לצד הפלשתיני (כמה שגבולות מלאכותיים יכולים לייצר דברים מעניינים).

כן, גם חטיפת חיילים ישראלים ופיצוץ מוצבים ישראליים עומדים על הפרק כאשר דנים בחפירת אותן מנהרות, אך עיקר המנהרות, אם אינני טועה, משמש להברחות אל תוך הרצועה המסוגרת, בשנים האחרונות בעיקר הברחות של אמצעי לחימה.

למי שמעוניין להרחיב מעט את אופקיו בנושא, הכתבה הזו בגארדיאן מביאה כמה נתונים מעניינים.

300 דולרים עבור רובה, דולר אחד לכדור למשל, אלה הסכומים בהם מדובר.

לשם השוואה, משק בית (וכידוע, משקי הבית בעזה גדולים) עזתי ממוצא מכניס בין 116 ל-232 דולר בחודש. בשקלים, זה יוצא בין 500 ל-1,000. רובה אחד, יכול לפרנס משפחה אחת לא רע למשך חודש...

באופן די דומה לכורי הפחם בסין, כורי היהלומים באפריקה, כורי האוראניום בקנדה (שם מפיקים הכי הרבה אורניום מידי שנה, במידה ותהיתם) ויתר האנשים שמתחפרים כדי לשפר את מצב הכלכלי, כך נערים (על פי רוב נערים) פלשתינים מתחפרים בחולות הרכים של עזה, שכפי שהם נוחים לחפירה, כך גדולה הסכנה שיתמוטטו.

האוויר נכנסה למנהרות הצרות הללו בעיקר באמצעות מאווררים.

במקרה של המנהרות העזתיות, התוצאה היא סמים, סיגריות, תחמושת ונשק שמגיעים לרצועת עזה. בחלקו נעשה שימוש נגד ישראל, ברובו, כך נוצר הרושם בימים אלה, נעשה שימוש ל"צרכים פנימיים"...

אם ננסה לרגע להתעלם מכל מיני סטיגמות על רעים וטובים בסיפור (והרי כאלו לא חסרות, אין צורך לחזור עליהן כעת), הרי ברור שמהמצב הקיים, יש לא מעט מרוויחים, הן במצרים, הן בעזה והן בישראל.

אינספור יריבויות אנושיות מנוצלות בצורה די מכוערת על ידי לא מעט בעלי עניין.

אני מניח שמשקיף היפותטי מהצד, שאין לו צד בעניין (וצד לא חייב להיות אהדה לצד זה או אחר, אלא גם היכרות עם נושאים דומים ממקומות אחרים. הואיל ואין כאלה, המשקיף היפותטי לגמרי, בעוד אלו הקיימים בדרך כלל מוטים לצד זה או אחר), היה מסתכל בכל הצדדים השקועים בבוץ (שלא נאמר משהו בעל צבע דומה, אך מסריח יותר) ומתפלא כיצד הם לא יכולים להתרומם מאותו מבוי סתום.

אם תרצו, דבר מקביל, ושוב אנו חוזרים לאנרגיות נקיות, ימצא משקיף מהצד שיתבונן בתושבי כדור הארץ שמודאגים מהשינויים האקלימיים, אך עיקר המעשים שלהם הם תלונות וקיטורים.

הלוואי כמובן ואני אתבדה ותוכניות לצמצום פליטת פחמן דו חמצני אשר מהן יש לא מעט בימינו, אכן יניבו פרי.

ואם כבר דנתי בצדדים שאוהבים להתקוטט בינם לבין עצמם, השבוע, באופן מקרי לגמרי ונטול הקשר (כי הרי הסרטון צולם לפני כחצי שנה), התפרסם סרטון ה"שרמוטה".

כפי שכתבתי, עיתוי הפרסום סתמי למדי, יכול היה להתפרסם סעוד שבוע, יכול היה להתפרסם לפני חודשיים.

אך עדיין, הוא גרר עימו לא מעט גינויים ותדהמה מבוימת.

מלבד הניסיון להציג כחיית אדם את יפעת אלקובי, אותה תושבת חברון שאמרה ל-רג'אא אבו-עיישה בת ה-16 (על פי התיאור הזה של בצלם) או ה-19 (אם נשפוט על פי העדות הזו שנתנה בגיל 17, לפני שנתיים) את מה שאמרה,  וכפועל יוצא מזה לעשות ד-הומניזציה לכל התושבים היהודים בחברון (וכמובן, לצורך ההוכחה, מספרים לנו בדברי הפרשנות שאלו לא הדברים הקשים שהמתנחלים עושים, אלא פשוט שם הייתה מצלמה ובמקרה גם עמד חייל צה"ל ולכן הרעש סביב הסיפור, אבל במציאות, המתנחלים רעים יותר), אני מוצא בסרטון הזה, כפי שהוא הוצג טעם לפגם, זאת מכמה סיבות:

ראשית, מבחינה כרונולוגית, הסרטון מתחיל כאשר מישהי, כפי הנראה רג'אא צועקת "היא רוצה לסגור אותנו בבית" ואז אלקובי אומרת "כנסו לבית...".

כמובן, כל אדם סביר יכול להסיק שהבחירה להתחיל שם, אינה מקרית ומשרת מאוד את מי שהפיץ את הסרטון (בצלם).

יתכן כמובן שאלקובי ניגשה אליהם כך, ללא סיבה נראית לעין, רק כחלק מתוכנית גדולה להתנכל לערבים באשר הם ערבים. תיאור כזה יתאים למה שניסו להמחיש בסרטון והוא גם מתאים לשנים של תעמולה נגד כל המתנחלים בחברון ולכן סביר להניח שהצופה יקבל אותו.

באותה מידה, יתכן ונעשתה התגרות מצד בני המשפחה הפלשתינית שעוררה את חמתה של יפעת, מה שהוביל אותה לנהוג כפי שנהגה (והידיעה שיש שם חייל העניקה לה ביטחון לאיים בידיעה שלא יעונה לה כל רע בטווח הזמן הקרוב). במידה והייתה התגרות כזו היא לא צולמה או נחתכה בעריכה ולצופה אין כל אינדיקציה לגביה.

נכון, כל סרטון צריך להתחיל מתישהו, אך נקודת הפתיחה של הסרטון הזה, בלשון המעטה מעט מחשידה.

במיוחד כאשר ידוע שאת מצלמת הווידיאו קיבלה אבו-עיישה מארגון בצלם, במיוחד כדי להנציח את אותם מעשים.

כמובן, אין זה מציג באור חיובי במיוחד את אלקובי, אבל זה בהחלט מספק הסבר הגיוני יותר לרשעות.

שנית, בצורה שלא ברורה לי, בפרשנות לסרטון ששמעתי או קראתי עד כה, שמעתי בעיקר תלונות כנגד הבריונות של היהודייה וניבול הפה שלה ועצתה לבני המשפחה לשבת ב"כלוב".

מצד שני, בצפייה בסרטון ראיתי שמצד המשפחה הערבייה נאמר "לכי לעזאזל" ו"כלבה", בהיסטריה רבה וללא פרופורציה לגודל ה"זוועה" שביצעה המתנחלת.

במקרה הזה, אין לי טענה לגבי מידת ההיסטריה של דרת הבית. כל אדם לוקח את הדברים כפי שלוקח, אך נראה היה לי שיש כאן משחק אל מול המצלמות.

מלבד זאת, עצם הקללות תוך כדי צילום, אגב האקט המשפיל של יריקה על אלקובי (שכמובן מותר לעשות, כי הרי כבר הפכנו אותה ללא-אנושית, כמו יתר המתנחלים), מעורר בי את החשד שכבר ציינתי קודם, שהסרטון לא "התחיל" ב"כנסו הביתה", אלא כלל גם התגרות מצד המשפחה הפלשתינית.

האם זה מצדיק אלימות וקללות?

בוודאי שלא, אך כמדומני אלה נסיבות מקלות, כפי שאני מבין זאת.

שלישית, הסיפור נטול הקשר רחב (מלבד כמובן מה שרוצים שנדע – חיה לה משפחה בשלווה, היא נאלצה לבנות רשת כדי לגונן על עצמה מידויי האבנים של המתנחלים (כי הרי ברי לכל שהמתנחבלים היהודיים המציאו את זריקת האבנים ולראייה, בתנ"ך נכתב שדוד יידה אבן על גוליית, שהיה פלישתי... ברור מי התחיל, נכון?).

במקרה הזה, הסיפור נטול ההקשר משרת את המשפחה הפלשתינית המסכנה, באופן דומה למדי שמתנחלי גוש קטיף לממשל הוצגו על ידי מקורביהם כאומללים הנזרקים מבתיהם, ללא האופן בו הגיעו לבנות את בתיהם.

בהקשר רחב, כוונתי, במידה וזה לא ברור, לא לחמש הדקות שלפני צילום הסרטון, אלא לכל מיני נקודות לאורך ההיסטוריה שקדמו לסצנת ה"שרמוטה". מאורעות תרפ"ט? כיבוש 1967? איניתפאדות? טבח במערת המכפלה?

איפה האירועים האלה ועוד רבים אחרים בכל הסיפור הזה?

"בראשית הייתה שרמוטה"? כנראה שלא.

כפי שזה נראה לי, כמי שאין לו אהדה מיוחדת לצד זה או אחר (אם כי מבחינה אתנית, אני מקושר לצד אחד), הסיפור הזה יותר מידי מורכב מכדי להציגו כ"פשעי הכיבוש" או "רשעות המתנחלים" או איך שלא ינסו לקטלג זאת.

כאשר נסעתי לבקר בחברון לפני שנה, התרשמתי שיש שם כמה צדדים די אומללים ורוויי שנאה. לא רק אחד. לכל אחד מהם, יש גם סיבה מצוינת להרגיש ולהדגיש את צדקתו ולהתעלם מהרגשת הצדק של הצד השני.

באופן דומה שאותה משפחה מסוגרת לה במה שנראה ככלוב, כפי שנטען לצרכי הגנה, ראיתי בדרכי לחברון (ובאופן כללי, גם בתוך גבולות הקו הירוק) הרבה ישובים יהודיים מסוגרים בגדרות תיל, מחשש לפעילויות עוינות מצד השכנים הערביים.

אפשר כמובן להתעלם מכך ולהגיד "אלה מתנחלים עבריינים", אבל כאמור זה קיים גם באזורים הנתפשים כשטח ריבוני ולגיטימי של מדינת ישראל.

תחושת הפחד של יהודים רבים מפני ערבים, לא קטנה כמדומני מזו של אותם אנשים המספרים על פחדם מפני "צבא הכיבוש" או "המתנחלים".

אז כמובן, אפשר לצקצק כאשר רואים את התמונות של הפשעים של צד זה ולראות את הרשעות של הצד האחר.

אבל בניסיון להתרחק מכך מעט, אני בעיקר רואה הפחדה הדדית, שבאופן דומה בצורה מחשידה למה שמתרחש בעזה, יש בה מרוויחים מהמצב.

רמז: חלקם ישראלים, חלקם פלשתינים וחלקם לא קשורים במישרין לשני הצדדים, אבל הם גורפים מכך הון.

יש לא מעט אנשים, גם אם הם לא יודו בכך ואפילו אם הם לא מודעים לכך, שיהיה להם רע ומר אם פתאום מחר תושבי חברון היהודים והערביים ילכו מחובקים ברחובות, תושבי עזה לא ירכשו נשק וכולם ינסו לתעל את מרצם בצורה קונסטרוקטיבית במקום דסטרוקטיבית.

על אף שבעולם שהולך לקראת אינטגרציה גלובאלית ושבירת גבולות, אין למשחקי הכוח הללו משמעות רבה. אבל הם מאפשרים ללא מעט אנשים להתפרנס מכך יפה.

ואם נשוב לרגע במחשבתנו לחברון, הרי אני לא רואה בתקרית האחרונה אירוע מיוחד או אירוע שמלמד אותי משהו, מלבד זה שהוא הגיע לתקשורת.

מאידך, אני גם לא רואה בהתיישבות היהודית בחברון איזה הישג נאה שצריך לשמר בכוח הזרוע.

בדיוק באותה אופן שההימצאות הישראלית מזה 40 שנה בשטחים הכבושים/מוחזקים/משוחררים (הקף/הקיפי את התשובה הנכונה בהתאם להשקפותייך הפוליטיות) אינה הישג גדול, לאור המחיר הרב שישראל משלמת על החזקתם (אם זו דעת הקהל וההנהגה במדינות ערב, במדינות המערב ובמדינות אחרות, אם זה המחיר החברתי הפנימי שישראל משלמת בצמיחת גל משיחיסטים-פשיסטיים או סתם דורות של אזרחים-חיילים שרואים את שכניהם מבעד לכוונות רובים, אם אלו לא מעט אנשים שנהרגו או נפצעו כדי לשמר את המצב, אם זה המחיר הכלכלי שצריך לשלם כדי להחזיק את השטחים הללו ואם זה כל מחיר אחר שצועק שהעלות [בכל מישור] רבה על התועלת).

ונדמה לי שבדברים אלו אסתפק לבינתיים.

שבוע טוב...