בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

איפה אפי

אם היה זה השר אפי איתם ולא בני אילון שהלך לאיבוד בסוף השבוע ונמצא, בריא ושלם במלון ירושלמי, הייתה הכותרת "איפה אפי" ודאי תופסת חזק.
אבל מה לעשות, זה "בני בני ילד רע" אילון שהלך לאיבוד, לכן הקופירייטרים המבריקים של העיתונים הגדולים לא סיפקו את הסחורה ואני נאלץ להשלים כאן את החסר לכולנו - כותרות טיפשיות חסרות כל בסיס...

אגב, מעבר לכותרת, די עצוב לראות שר בממשלת ישראל (או שר לשעבר) משחק "מחבואים" עם ראש הממשלה.
אבל, ככה זה פוליטיקה.
מעניין אם הם לא מודעים לעובדה שהציבור רואה את תעלוליהם בעין לא יפה וחושב שהפוליטיקאים הם חבורה של אימבצילים לא יוצלחים ופשוט לא איכפת להם, או שהם באמת ובתמים חושבים שהם מצילים את המדינה במשחקיהם האוויליים...
לחברי כנסת ישראל הפתרונים.

עברית קשה שפה

כפי שניתן לקרוא ב"הארץ" (ולמי שלא ממש אוהב לקרוא, ניתנת הזדמנות פז לקרוא נקודות מרכזיות מהכתבה בוואלה), בימים אלו סוערות הרוחות באקדמיה ללשון העברית, כאשר עולה ביקורת כנגד שפת התנ"ך, שהיא קשה ומסורבלת ולכן יש צורך להגמיש את כלליה.

הויכוחים על העברית הם עתיקי יומין, כמעט כמו העברית עצמה. העברית, כמו כל שפה, היא דבר דינמי שמתפתח עם השנים.
מספיק לפתוח מילון אבן-שושן, לראות את שינוי צורת האותיות (הפונט), אשר מופיע לפני כל אחת מ-22 אותיות האלף בית, לעלעל בין המילים ולראות כל כך הרבה מילים שאינן בשימוש (למעט אולי מבחנים פסיכומטריים וגם שם, מעדיפים את הארמית הבלתי מדוברת בעליל, על העברית הבלתי מדוברת) ובכלל, אפשר גם לצפות בסדרת סרטי אסקימו לימון או כמעט כל סרט שנעשה בישראל לפני שנות התשעים, על מנת להבחין בשינויי הדיקציה וההגייה, שינוי אוצר המילים ועוד שאר שינויים שרק בחלוף הזמן שמים לב אליהם.

כאמור העברית דינמית ומשתנה בלי הרף וכך גם הויכוחים על העברית, סובבים הם סביב מגוון רחב של נושאים, למשל שינוי הכתב העברי הלא נוח לקריאה (לדוגמא האם כאשר אני כותב אל, אני מתכוון למילה אֶל, למילה אֵל או חלילה למילה אַל? ללא ניקוד או קריאת המילה בהקשר, לא ניתן לדעת) לכתב לטיני, בדומה לרפורמות שנערכו בתורכיה בתקופת מוצטפא אטטורק, עת החליפו את מערכת הכתב הדומה לכתב הערבי, לכתב לטיני, ויכוחים על עברות מילים (למשל מרשתת במקום אינטרנט, כרוכית במקום שטרודל וכדומה) וכאמור הויכוח האחרון על שינוי שיטת הניקוד.

הרעיון מאחורי החלפת מערכת הניקוד (רגע, בכלל, כל הזמן משנים פה את הניקוד, אפילו לפני זמן לא רב שינו לחלוטין את כל שיטת הניקוד, של עבירות התנועה כמובן), הוא שבעברית בת זמננו, קיימות רק חמש תנועות ולכן עשרות סימני הניקוד מיותרים וסתם מסבכים את החיים למי שרוצה לכתוב נכון.
אז יישום התוכנית עדיין תיאורטי ולא ברור אילו תנועות יבוטלו (האם התנועות החטופות יישארו או לא למשל), אבל מסתמן הרצון לאחד את הקמץ והפתח לפתח בלבד ואת הסגול והצרה לצרה בלבד...
על פי דוקטור מרדכי מישור, חבר בוועדת הדקדוק של האקדמיה ללשון, אשר הוא בין היוזמים של השינוי, אין הבדל בעברית המודרנית בין התנועות הנ"ל (ואחרות) ולכן יש ללכת לקראת הציבור ולפשט את הכללים.
בכל הקשור לקמץ ולפתח, לפחות ביום יום אני מסכים, באמת אין הבדל בהגייה שלהם, לפחות כאשר אני מדבר. אם כי כאשר מתחילים להטות מילים, ליידע אותן, לחבר אותן וכו', כל העסק נהיה תלוי בסוג התנועה שנמצאת שם למטה...
אבל נגיד שאפשר להתעלם מזה, למה לעזאזל דוקטור ללשון לא מכיר את ההבדל בין צרה לסגול, או מכיר ולא מודע לזה שזה ממש משפיע!
כאשר מילה מנוקדת בסגול, הצליל שלה הוא אֶה רגיל, כמו במילה אֶלעד.
לעומת זאת, מילה המנוקדת בצרה נשמעת כאֵיי...
שתי תנועות שונות לחלוטין, נשמעות שונה לחלוטין ונאזין למשל למישהו אומר לייזר בלי צרה, זה ישמע מגוחך!

בכלל, כל הויכוח הזה על השאלה כיצד לנקד, נראה לי עקר במקצת (זו הסיבה כנראה שהוא מתנהל באקדמיה ללשון ולא במשרדי מיקרוסופט, מבלי להשמע מזלזל יותר מידי).
כמה אנחנו כבר מנקדים?
כל כיתה א'?
פעם באלף שנה כאשר רוצים להסביר כיצד אמורה להישמע מילה לא מוכרת?
זהו בערך...

אז למה לשנות דבר יפה, אשר התנ"ך נכתב לפיו, ספרות עברית יפה נכתבה לפיו וכולנו מכירים ולא באמת מפריע לנו בחיינו.
באופן אישי אני חושב שזה דבר נפלא שיש לנו מערכת כתב משלנו, כזו שמי שרוצה לקרוא אותה צריך להתאמץ וללמוד אותה מן היסוד.
יש משהו קסום, אליטיסטי בשפה שעל מנת לקרוא אותה, אתה צריך להכיר אותה (אלא אם אתה קורא עם ניקוד) ולא כזו שאתה יכול לקרוא בה כל כתב, גם אם אינך מבין ולו מילה אחת.

אין זה סותר אגב את העובדה שאחד השיעורים השנואים עליי בתקופת בית הספר היה לשון, במיוחד בשיעורים שעסקו בתורת התחביר, צורת הניקוד של כל בניין ובניין ובעצם כל אותן תופעות לשוניות שפשוט קרו עם השנים ואח"כ ישבו אנשים והעניקו להם פרשנויות והסברים.
כן, שיעורי לשון בתיכון זה פיכסה!
אבל, וכאן כפי שניתן היה להבחין בא האבל, זו לא סיבה לשנות לחלוטין את השפה.
כפי שאמר מאיר שלו, מי שנמנה עם המבקרים של הרפורמות המוצעות, מדוע לא לבטל את ההבדלים בין ק' לכּ', ו' ולב' וכן הלאה?
הרי בלאו הכי הם נשמעים אותו הדבר...
למעשה, כבר עושים זאת, כאשר מעדיפים מילים כמו תפיסה במקום תפישה ועוד שלל רעות חולות!

באמת אני מקווה שהשינויים הדביליים הללו לא יכנסו לתוקף, אפילו רק בגלל הסיבה הפשוטה שציינתי כבר, שבלאו הכי אף אחד לא באמת מנקד ואם מישהו בחר לנקד, הוא כבר ייעזר באנשי מקצוע שכל עניינם להוסיף נקודות וקווים.
אה, ובאשר לאלו שמתקשים בניקוד, שיגידו תודה שוויתרו להם על טעמי המקרא!

 ובכל זאת, למי שרוצה לנקד באופן תקין, הנה אתר ניקוד אוטומטי בעברית. הבעיה היחידה שניתן לנקד בעזרתו רק טקסט אחד ביום ואם מעוניינים בניקוד טקסטים נוספים, יש לקנות תוכנה...

ילדים זו שמחה?

פעם רציתי ילדים, אח"כ הבנתי שאם ייוולד לי בן אצטרך להתמודד עם הדילמה - לחתוך או לא לחתוך - ברית מילה כן או לא (בעיקר מטעמים חברתיים שיהיו לרך הנולד, הרי מצווה גדולה בחיתוך רקמה רגישה אני לא רואה) ולכן החלטתי לוותר על ילדים.
כמובן שההתלבטויות בנושא הבאת ילדים לעולם גדולות, אבל, אני יכול להתלבט בנושא עוד כמה שנים ובסוף לגלות שאני עקר, זה יהיה מאוד אירוני...

בכלל, אני מניח שאנשים המשתמשים באמצעי מניעה (מניעת הריון, לא מניעת מחלות מין), עשויים מאוד להתבאס אם יגלו יום אחד שהם עקרים....

בכל מקרה, באתר YNET, נכתבה כתבה שזכתה למאות תגובות על אנשים שבחרו שלא להביא ילדים לעולם.
אצל חלקם מדובר פשוט באותה אי ודאות, הפחד מאחריות מצד אחד לעומת הרצון לא להפסיד את חווית ההורות, שהיא כפי שמתואר על ידי רבים חוויה ייחודית. אצל אחרים מדובר באידיאולוגיה (או כך לפחות הם מכנים זאת) של חוסר רצון לשעתק את עצמם גנטית (הביטוי "שִעתוק גנטי" שמור למורי ורבי אבינועם [שמסיבות השמורות עמי לא יורחב אודות האיש והאגדה כאן יותר] שאמר לא אחת שהוא לא מעוניין לשעתק עצמו גנטית). למשל אחת הנשים שהתראיינו לכתבה, סיפרה שאת חמשת אלפי השקלים אשר בממוצע מוציא הורה על ילד בחודש, היא מעדיפה להשקיע בעצמה.
כמובן שאפשר היה להסתכל על דבריה כעל מילים של אישה אנוכית, אבל יש לזכור שאת דבריה היא אמרה על ילד שלא נולד ולא ייוולד ולכן זכותם של החיים להחליט במקרה הזה היא הקובעת.

מן ההיבט של "מטרת המין האנושי" (וכל יצור חי בכלל), להעביר את הגנים הלאה, נראה שיש איזו בעיה באותם אנשים שאין להם רצון להתרבות.
הרי אם הדרך שהם בחרו - אי הבאת ילדים לעולם היא הטובה ביותר, הרי ראוי שיעמידו צאצאים שימשיכו את המסורת הזו...
כמובן שמדובר בפרדוקס בלתי אפשרי, המזכיר לי מחקר אשר פורסם לפני כעשור אשר לפי תוצאותיו עקרות היא דבר העובר בתורשה. נכון, בימינו עקרות היא לא סוף פסוק וניתן לעבור טיפולי פוריות, אולם הכותרת של המחקר הייתה משעשעת מאוד ואף גידי גוב בחר לצחוק עליה בזמנו בתוכניתו "לילה גוב".

אז מה באמת ההגיון באי רצון להביא ילדים לעולם?
האם הידיעה שלא תוכל להגן על צאצאיך לעולם ועד היא זו המונעת מאותם אנשים להביא ילדים לעולם?
האם מניעים אנוכיים בלבד, של רמה סוציואקונומית הם המשפיעים על הבחירה?
אמנם כל אדם בסופו של דבר פועל על פי מערכת השיקולים והאילוצים שלו והסביבה בה הוא חי, אבל מדהים לראות שבאותה מדינה, גרים בכפיפה אחת אנשים המעמידים 10 צאצאים ויותר, בלי להתחשב ברמת המחיה או אפשרות ההאכלה של כל אחד ואחת מילדיהם, בעוד יש אנשים שמעדיפים שלא להביא לעולם ולו ילד אחד, על מנת שהם יוכלו לצאת לפנסיה ולטייל בעולם.

לדעתי האישית, שלא חייבת להיות מקובלת על אף אחד, האמת, כמו תמיד, נמצאת היכן-שהוא באמצע. אותן משפחות עם עשרה ילדים אשר גדלים בבית אחד, מלא אהבה ככל שיהיה, מגדלות ילדים לעוני, ברוב רובם המכריע של המקרים. לפני כשבוע האזנתי לגלי צה"ל ברדיו ושמעתי על אם חד הורית (גרושה) עם 8 ילדים שבתה, אשר אחת משמונת ילדיה, כתבה מכתב לאחד מארגוני הצדקה שיוציאו אותה מהבית וימצאו לה משפחה אומנת או פנימייה, שם היא תוכל לאכול ולא ללכת לישון רעבה. האם בכתה על מצבה הקשה והעגום ועל כך שהכסף שברשותה לא מספיק למימון השמינייה. כמובן שהסיפור עצוב, אבל אם היו לה שלושה ילדים ולא שמונה, כל אחד מהם היה מקבל נתח גדול יותר מעוגת התקציב הביתית והילדה לא הייתה מגיעה לפת לחם.
אותם זוגות (ובודדים) המעדיפים לחיות חיי הוללות, בלי הדאגה של ילדים על הראש יכולים לשכנע את עצמם שהם מאושרים, בדיוק כמו אותם אנשים עם 15 ילדים, אבל אני משוכנע שכאשר הם הולכים לישון בלילה לבד, הם מרגישים שמשהו חסר ואצל כולם מתעוררים הספקות.

אז נכון, בסופו של דבר כולם הולכים לישון, כולם מרוצים מהדרך בה הם חיים את חייהם. אבל בסופו של דבר, אף קיצוניות לא בריאה ומי שמספר שהוא רוצה ליהנות בחיים ולראות עולם, נראה לי מוזר שהוא מוכן לוותר על חוויה אשר שונה מכל טיול שהוא ישתתף בו כל חייו ומי שמשריץ ילדים ללא גבול, בסופו של דבר נפגע מזה גם מהבחינה הכלכלית וחמור מכך, חוסר היכולת להשקיע בכל ילד את המקסימום האפשרי, דבר שכפועל יוצא שלו, במשפחות מרובות ילדים, במקרים רבים הילדים גדלים לסביבה של עוני ופשע.

הרגלים מגונים - פלאפון

כידוע חברת פלאפון עברה מהפך, נו טוב, לא מהפך, אבל החליפה לוגו, על מנת ליצור תדמית אחרת, פשוטה, כזו שגם לקוח הדיוט כמוני יכול להבין מה רוצים ממנו.
לכן, לא יכולתי לעמוד בפיתוי, גלשתי לאתר החברה ובאותה הזדמנות גם בדקתי את החשבון האישי שלי.
הופתעתי לגלות שהחברה מציעה פירוט שיחות חינמי דרך האתר...
אפילו אפשר לצפות בסטטיסטיקה מרשימה, הכוללת את התפלגות התשלומים שלי לפלאפון (100%, גרף עוגה מרשים בהחלט) והתפלגות התשלומים מאז חודש מאי 2004 ועד חודש מאי 2004 (חודש אחד, גרף עמודות מרשים ביותר)...
למעשה, אפילו אפשר לייצא את פירוט השיחות, ממוין על פי כל מיני קטגוריות (מחיר השיחה, אורך השיחה, תאריך השיחה וכד') לגיליון אלקטרוני, דוגמת אקסל.

למדתי על הרגלי השימוש שלי בסלולארי רבות בעקבות העיון הקצר בשלושת השבועות הראשונים של חודש מאי.
למשל, השיחה הכי ארוכה שלי ארכה מעט יותר מ-12 דקות (באופן לא מפתיע עם אנה), אחרי זה הייתה שיחה של כשש דקות (נחשו עם מי) ושאר השיחות היו קצרות להפליא...
בכלל, השיחות שאני מבצע מהסלולארי הן שיחות לסלולארים, מפני שעלות השיחה (לפחות עבורי) נמוכה יותר מאשר שיחה מבזק לסלולארי. בד"כ השיחות שלי ענייניות. כאשר אני מעוניין לבצע שיחה ארוכה, בד"כ מדובר בשיחה מהקו של הבית וגם אז, רק בסופי שבוע ובין השעה שבע בערב לשבע בבוקר למחרת, אז השיחה לא עולה כסף (למי שבמסלול של תשלום קבוע לבזק עבור השיחות בשעות תעריף בשפל).

חלק ניכר מהשיחות שלי הן שיחות שמשכן 12 שניות. אין הן באמת אורכות 12 שניות, אולם זוהי יחידת הזמן הקצרה ביותר הנמדדת עבור חישוב זמן האוויר, משיקולים כלכליים של חברות התקשורת כמובן. הסיבה שיש לי שיחות קצרות רבות, היא לא כי אני נהנה להתקשר לאנשים ולנתק, אלא כי כאשר עונה לי תא קולי, בד"כ אי מעדיף לנתק ולא להשאיר הודעה, דבר שלא מפריע לפלאפון לקחת ממני כמה שקלים בחודש, על שיחות שאני לא באמת מבצע, דבר מרגיז, אבל לצערי אין לי משהו לעשות כנגד זה, חוץ מלכתוב לשר התקשורת שלא יטרח לענות לי, כי הרי ברור שלחברות הטלפונים הניידים העשירות, יש זכות להתעשר על חשבון הצרכן הקטן...

Wish me luck

ולסיום, מחר/היום, יום ראשון ה-6 ביוני 2004, אני הולך לעבור טיפול רפואי ממנו אני עשוי לא לשוב!

אז תחזיקו לי אצבעות עם החיסונים האלה, בסביבות השעה 13:00...

לפני שנה כאשר באתי לעשות חיסונים, כל זריקה לקחה כעשר דקות, כלומר הזריקה הייתה תהליך די מהיר, אבל עד שהאחות תפסה אותי, עברו דקות יקרות...
ככה זה כשטריפנופוב (אדם הפוחד מזריקות) מתכוון לטוס למדינות עולם שלישי...