בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

היה מעניין למי שהסתובב במספר קמפוסים של אוניברסיטאות בתקופה האחרונה.

המסדרונות הפכו צבעוניים, נתלו שלטים וכרזות, חולקו פלאיירים ועלונים, הוחתמו אנשים ועוד יתר פעילויות תוססות. היה גם נדמה לי שאני רואה יותר בחורות רעולות באוניברסיטה.

הכל לקראת אירוע, ודאי רב משמעות לנוטלים בו חלק, שהתקיים היום – הבחירות לוועד הסטודנטים הערבייים.

היום כאמור, היה הגרנד פינאלה. נציגים מכמה תאים/זרמים/סיעות/מפלגות/פלגים (טרם בחרתי כיצד לכנות זאת, אם כי הנוהג הוא לכנותם תאי סטודנטים) התמודדו על 13 מושבים במועצה (כמדומני זה המספר. זה המקום להבהיר שכל המידע שיימסר כאן מבוסס על מעט המידע שליקטתי בשיחות עם כמה מהמתמודדים ותומכיהם שלא טרחתי לרשום באופן מסודר וספקולציות שאני נהנה לעשות).

מניתי לפחות ארבע קבוצות שונות המתמודדות, רובן מוכרות גם מהפוליטיקה הלא סטודנטיאלית.

בל"ד; חד"ש; התנועה האסלאמית ובני הכפר. בטח היו עוד כמה שפספסתי, בעיקר מחוסר תשומת לב.

ההשתתפות, כך נדמה לצופה מהצד, כמוני, נראתה מרשימה. גם הקמפוס הגדוש באנשים הלבושים על פי מיטב מסורת האסלאם ו/או ביגוד עם כל מיני סיסמאות קליטות בערבית למען כל מיני מטרות נעלות, אני מניח. הגודש הזה שמעניק למסדרונות האפרוריים תחושה של קסבה הומה.

אבל מעבר לזה, מה שבאמת מרשים הוא המעורבות והפעילות הרבה בדבר כל כך שולי!

כן כן, שולי. אפילו מאוד שולי.

אני רואה חברים לספסל הלימודים מתכוננים לבחירות הללו שבועות, לובשים את חולצות התנועה, משקיעים כל כך הרבה ובסוף, רק שלושה עשר רעשנים נבחרים.

ונבחרים למה?

לעמוד בראש גוף שאמור לייצג חלק מהסטודנטים, הבה נאמר כחמישית.

ובמה הייצוג הזה בא לידי ביטוי? זו שאלה באמת קשה שאני לא מסוגל לספק עליה תשובה. אני מניח שאם הייתי מתעניין קצת יותר, ודאי היו מספקים לי תשובות על החשיבות למכביר, אך העדפתי להסתפק בספקולציות שעשיתי ביני לבין עצמי שהביאו אותי להשתכנע שהם דואגים בעיקר לעשות רעש, טרארם, אבל לא משהו שלא יכלו לעשות לולא היו נבחרים.

כן, הם יכולים לסייע ולעזור לסטודנטים ערביים, שסובלים מתנאי פתיחה ירודים בהשוואה לחבריהם היהודים (שפת אם שונה, שפת לימוד שונה בבית הספר, תקציבים נמוכים יותר בחינוך ועוד שלל דברים שמתנקזים למילה קיפוח). הם יכולים לסייע במין אקט של סטודנטים למען פעילות כל-שהיא של צדקה.

אבל אין בבחירה כלום. היא בעיקר הפגנה שרירים. אולי תחרות היאבקות במשקל זבוב, כי הרי משקלם הפוליטי זניח.

כאשר עוברים לרמה מעל, בבחירות לכנסת, הפיצולים שאוזכרו ועוד רבים, מביאים לחולשת הכוח האלקטוראלי של הציבור הערבי.

זה כמובן משרת את הממסד הציוני. אך בנוסף, נדמה לי שזה גם בריא שאין דבר כזה "קול ערבי" שהולך אוטומטית למפלגה פלונית או אלמונית, אלא יש ערב רב של אידיאולוגיות הנעות מפרגמטיזם לאוטופיזם, מחילוניות לדתיות פונטמנטאליסטית ועוד כל מיני גישות.

הרי אין זה משנה אם אתה זורק כמה מנדטים לפח בשל פיצול, כאשר בלאו הכי יתעלמו ממך, משום שאתה מוקצה במין חרם שבשתיקה. הרי מי יעלה על הדעת, בתנאים הנוכחיים מפלגה ערבית נוטלת חלק בשלטון במדינת ישראל?

בימי אוסלו העליזים, היו כמה שחשבו שממשלה המבצעת פעולות מדיניות בתמיכת מפלגות ערביות אינה פועלת בצורה לגיטימית (אין לי עניין להרחיב בעניין כעת).

ולכן, נחמד לקיים את המשחק הזה, בידיעה שבסופו של דבר ההשפעה שלך היא רק בתוך הקהילה שלך.

במובן הפוליטי, נדמה שהערבים בישראל חיים במין קהילה יהודית. עיקר ההשפעה שהם שואפים אליה הוא בתוך הקהילה פנימה. הם אולי מגלים התעניינות במה שקורה בחוץ, אך מודעים למקומם בהיררכיה ולכן לא אין הם ששים כקולקטיב לשנות את החברה.

הבחירות האלה הן בעלות משמעות רבה במאבקים בתוך החברה הערבית. בין אם בין כפר לכפר, בין חמולה לחמולה, בין תנועה פוליטית אחת לאחרת.

בין אם מנצחים ובין אם פשוט סוחפים קהל רב, זוכים לסטאטוס ויוקרה שמעבר לכבוד יכולה להיות להם משמעות על השליטה שקהילה.

לכן, דואגים להביא כל סטודנט ערבי לקמפוס ביום הזה, נוסף על רבים שכפי הנראה אינם סטודנטים ורק מביעים תמיכה מוראלית.

כי בחירות לוועד הסטודנטים הערביים, בניגוד אגב לבחירות לאגודות הסטודנטים הכלליות, אינן רק עניין של בחירה במייצג (שהרי כלל לא ברור את מי הוא בדיוק מייצג ובפני מי), אלא הן מקרינות אל כלל החברה הערבית.

אני נכנס לכל מיני מקומות שלא רציתי להיכנס אליהם, בעיקר כי ההבנה שלי בהם קטנה עד בלתי קיימת.

אני מעדיף לכתוב על התרשמותי כצופה ההדיוט.

כמה נחמד למשל לראות את החבר'ה מהירוקים שדואגים לאיכות הסביבה.

מה זאת אומרת התנועה האסלאמית?

אני חשבתי שפוליטיקה ירוקה זה הדבר החם, אבל מסתבר שהתבלבלתי ויש המעדיפים להתווכח אלוהים של מי יותר גדול.

עוד מפלגה שאהבתי, שלמרבה הצער (או שלא, תלוי את מי שואלים) לא נותנים להם להתמודד לכנסת הם בני הכפר.

אני מעדיף את התרגום הצולע לאנגלית שנתתי להם – The village people.

אני מדמיין אותם רוקדים בתלבושות מוזרות להיטים כמו YMCA ומתמוגג לי מנחת.

בכלל, הם מאוד ציוניים, בני הכפר האלה. יש להם חולצות שחורות ועליהן, בין יתר הדברים, מפת ארץ ישראל כפי שזו נראית בתחזית מזג האוויר בערוץ הראשון בטלוויזיה, כלומר בגבולות שאחרי מלחמת 1967.

נכון, אמנם כתוב שם פלשתין ולא ישראל, אבל בכל זאת, ההכרה הזו בגבולות הללו, כאילו היו דבר קדוש, משעשעת למדי. האם זה משנה היכן מסמן הגבול הלך וקבע שנגמרת סוריה ומתחילה לבנון? האם זה משנה שאת עבר הירדן המזרחי נתנו למשפחה ההאשמית?

יש משהו נאיבי בהסתמכות הזו על כל מיני דברים שנקבעו בשרירותיות בעבר. זה כמובן לא תופעה ייחודית לבני הכפר, לא לפוליטיקאים ערבים ואפילו לא לכל אלו במזרח התיכון.

זו תופעה אוניברסאלית. כל גבול הוא עניין כל כך מלאכותי שרק עצם זה שהחלו לשרטט, אי שם, מפות הוא באמת נוצר. כל מיני ריבים על השפעה ואגו יצרו לא מעט גבולות שאח"כ נתפשים כהבטחה אלוהית לכל הפחות.

העובדה שאנשי בל"ד לובשים בעיקר כתום כחלק מתמיכתם בהתנתקות ודאי ידועה לכל.

אני חושב שאם הייתי נאלץ לבחור במסלול פוליטי, ודאי הייתי בוחר לי בבל"ד. לא שיש לי משהו מיוחד איתם, פשוט נראה לי נחמד להגיע בסוף המסלול הפוליטי להיות כאילו פליט הנרדף פוליטית ונאלץ לנוס לחו"ל כמו עזמי בשארה.

תמיד אני נהנה להשתעשע לי בדוגמא של בל"ד בחוסר התוחלת בניסיון להבדיל בין ימין לשמאל.

הם מפלגה לאומנית, אז הם ימין. הם מפלגה ערבית אז הם שמאל. מה הם בדיוק?

זה כמובן לא מתבטא רק בדוגמא הזו. ליברל אמיתי, מוטב לו שלא יהיה לאומן אלא אינטרנציונאליסט. אך שני אלה מקוטלגים בימין של המפה הפוליטית. סוציאליזם יכול להיות מאוד לאומני אפילו שזה לכאורה לא מסתדר עם שמאל. ובכלל, כאשר מגיעים לאנשים שצריכים לחוות דעה במספר נוסעים, נוצר סלט שלם וכל ההגדרות האלה של ימין ושמאל מאבדות את המשמעות.

אח"כ אנשים כמוני שהם לא ימין ושמאל ואפילו לא באמצע, בדיוק בגלל זה (ועוד כמה סיבות אחרות), מקוטלגים כימניים עבור אנשי שמאל, שכשמאלניים עבור אנשי ימין ולא מתחבבים על אנשים באופן כללי. הו, אנשים מרושעים בעלי תפישה דיכוטומית.

וכאן, אעצור לי.

הרי אני אפילו לא אטרח להתעניין בתוצאות הבחירות הללו. אה, בעצם אדע עליהן, כי אשאל ודאי מתוך נימוס את העמיתים לספסל הלימודים.

יש עוד כל כך הרבה דברים להספיק ובקושי חודש.

והס מלהזכיר שיש יוטיוב בפולנית, שזה, כפי שאומרים Moje כיף.

<הכנס משפט סיום מתוחכם>