בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

עם תום הקיץ, נטייל במלטה ואיטליה.

יצא לי כבר לבקר באיטליה מספר פעמים, אך מעולם לא שמתי לב שהשקעים שם מוזרים.

עד שבטקה אמרה לי שהיא תביא עימה את המתאם לשקעים האיטלקיים.

משום מה, העולם התחלק אצלי לשקעים בריטים (כולל הונג קונג ועוד כמה מקומות שכאלה) ושקעים אירופאים (כולל ישראל,  סין, קוריאה ועוד כמה מקומות שכאלה). היו גם שקעים אמריקנים, אך לבינתיים אני מדיר רגליי מהיבשת המשוקצת, אז זה לא מעניין אותי יותר מידי.

נכון. לעיתים השקעים נראו מוזרים בכל מיני מקומות. אבל עם קצת מאמץ ועם קצת רצון, ניתן היה לדחוף את האביזרים החשמליים שלי לכל שקע סורר.

לאור דבריה של בטקה, החלטתי לעשות חיפוש קצרצר בגוגל, על מנת לראות מה היצע התקעים והשקעים בעולם.

ניתן לראות לא מעט מתאמים כאן.

אם לתמצת, יש לא מעט שיטות ובעיקר לא מעט צורות לדרך בה יכול להיות השקע בקיר מעוצב.

זה עניין שלא ממש שמים אליו לב, עד שמגיעים למקום בו השיטה שונה.

הצורה של התקעים והשקעים שאנו משתמשים בהם, נראית לנו כה מובנת מאליה, הדרך האולטימטיבית לעיצוב שקעי חשמל, שאנחנו פשוט מדחיקים את השרירות שהם הם עוצבו (כלומר נכון, השקיעו בזה לא מעט מחשבה, אבל הצורה הסופית, גם אם היא הגיונית למדי, יכולה הייתה להיות שונה לחלוטין).

זיז אחד לאפס, זיז אחר לפאזה ועוד אחד להארקה. הבה נצא מנקודת הנחה שצריך את כולם ורק אותם ועדיין נקבל אינספור קומבינציות אפשריות לאופן בו יסודרו, לגודלם וצורתם.

רק עצם השיטות השונות, מביא את העניין הזה לתודעה. אחרת, במוקדם או במאוחר רוב האנשים היו מפנימים שהדרך המוכרת להם היא הדרך היחידה האפשרית.

כמובן, העניין לא מסתכם רק בשקעים. ישנם הרבה דברים כאלה, שרק ניעור רציני מחזיר לנו לתודעה שאפשר גם אחרת.

מרצפות למשל, אמנם באות במבחר דגמים. אך לרוב בגדלים סטנדרטיים ש לריבועים בני פאות באורך 20, 25 ו-30 סנטימטר. כבר מזמן לא משקיעים בפסיפסים איכותיים...

מיטות מגיעות בגדלים סטנדרטיים. ואבוי אם שלכם לא, כי אז תהיינה לכם בעיות המצעים הסטנדרטיים...

מידות נעליים? צריך להיות נאיבי כדי להאמין שאם מידת הנעל שלכם וגם של חברכם היא 44, הרגל שלכם אותו דבר. גם במקרה הזה, יש כמה שיטות ויש מקומות בהם אפילו מודדים את הרוחב.

נייר A4, מסך 17 אינץ'?

כל כך הרבה סטנדרטים שרירותיים.

בשלב מסוים הם הופכים למין "אמת" שכזו.

יממה, שנקבעה באופן שרירותי על סמך הקפת כדור הארץ את עצמו, נקבעה ל-24 שעות. בפועל, ההקפה קצרה יותר – בערך 23 שעות, 56 דקות וכ-4.1 שניות. אבל בשעון זה מסתדר, אז למה לא?

שנה. לא זאת בלבד שקיימים לא מעט לוחות אלטרנטיביים לזה הגרגוריאני שמוכיחים שאפשר אחרת, גם זה הגרגוריאני מזייף לא מעט וצריך לתקן אותו בשנים מעוברות, כל ארבע שנים, חוץ מפעם במאה שנה, אבל כן בכל 400 שנה. וגם אז הוא לא לגמרי מסתדר וצריך לערוך עוד שינויים, כי ככה זה שלארץ לוקח בערך 365.265 ימים להקיף את השמש. והרי אמרנו שגם לימים, אין ממש את המשמעות שאנו נוטים לייחס להם.

יש איזה משהו נחמד בסטנדרטיזציה הזו של כל דבר.

זה בולט למשל מאוד בתחום המטבעות. המעבר למטבע משותף ב-12 (וכעת כבר 13) מדינות באיחוד האירופי, אמנם לא הוביל למחיר שווה לכל נפש, אך בהחלט העניק, מעבר לחיסכון בעמלות המרה, את היכולת להשוות מחירים ולדעת מה יקר ומה זול בכל מיני מקומות.

זה עוזר מאוד, גם כאשר יודעים ש המשמעות של המטר נקבעה בשרירות, להשוות מרחקים באותה יחידה, ולא נגיד ברגליים.

מחד גיסא, זה מגביל את המחשבה מאוד לאותן יחידות שאנו מכירים, אך מאידך גיסא זה הופך את העולם למקום קצת יותר מוכר.

אני חושב שהעושר הזה הוא נהדר. אן בשקעי חשמל המגוון רק מראה שאפשר גם אחרת, בתחומים אחרים האפשרות האחרת הזו היא חיונית.

אני לא רוצה לחשוב על עולם בו יש למשל רק שפה אחת. השפות השונות, הן לא רק קבצי מילים השונות מהשפות האחרות, אלא דרך שונה של חשיבה – מה זכר ומה נקבה (אם הם בכלל קיימים), גינוני כבוד ועוד שלל הטיות שהשפה מכילה בתוכה באופן מובנה.

השינויים הקטנים, הם אלו שעושים (או לפחות תורמים לכך לא מעט) את הטעם בחיים.

אין כמו להגיע למקום ולגלות שהתמרורים שונים מעט (למשל צבועים בצהוב ולא בלבן, כמו בסרביה), המבנים נראים שונה, הגנים מעוצבים אחרת וכן הלאה וכן הלאה.

זה משובב את הנפש. באמת.

אם נחזור לשקעי החשמל, אמנם מאוד נחמד שהם באים בשלל צורות וגדלים, אך אני הייתי מעדיף שיטה אחת.

הרי המתאמים למיניהם, לא תורמים דבר וסתם צריך להיגרר איתם כשמבקרים בקצה השני של העולם.

אך אם ויתור על עניין השקעים, כרוך ביצירת עולם שטוח ותעשייתי (במובן הרע של המילה, כלומר שהכל מגיע בצורה סטנדרטית, כמו ממפעל), אני מוכן לוותר על התענוג המפוקפק.

והרי השוני, הוא הדבר הדומה אצל כל האנשים.

ממיר לשקע איטלקי (מכאן)