| 8/2008
חלומות - מתעלת הימים, דרך מטוסים פרטיים ועד הזמן החדש
לא מזמן קיבלתי את הסרטון הזה המציג מין תוכנית אידיאלית של פרויקט "תעלת הימים" ו"עמק השלום" שיבוא בעקבותיו.
במה שנראה כפנטזיה פרועה, מוצג מצג שווא לפיו חפירת תעלת בין ים סוף לים המוות (או בין הים האדום לים המלח אם תרצו), תיצור מומנטום שייקדם את השלום בין ישראל, ירדן ופלשתין על ידי עידוד ההשקעות והמוני התיירים שינהרו לחזות בנהר המלאכותי.
אה, כן. יהיו גם גנים בוטאנים, כך שאין ספק שהתיירים יבואו גם יבואו.
הסרטון אולי יפה להמחשת חלומותיו של שמעון פרס, אך כל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.
הוא לא מתבסס על כלום זולת משאלות לב ויכולת עבודה ב-3D Studio או משהו מקביל.
בדיוק ביום בו צפיתי בסרטון בו המדבר הופך ירוק, בערוץ לווין אחד, צפיתי בתוכנית שאולי מבחינה טכנית הופקה בצורה סבירה, אך מבחינת התוכן הייתה רעה במיוחד.
התוכנית עסקה בתחביב מעט יקר או צורך קיומי, תלוי את מי תשאלו - מטוסים פרטיים.
התוכנית שעל פי הנחתי רוב צופיה לא מסוגלים לרכוש מטוס פרטי והמעטים שכן יכולים, ודאי לא יוכלו להרשות לעצמם להחזיק אותו, הייתה מעט פתאטית. יותר נכון האנשים שהוצגו בה.
למשל שחקן כדור בסיס ששיחק בניו יורק מטס. כפי שהוסבר בתוכנית, לכל איש מהרוכשים מטוס פרטי סיבות משלו (וכל משפחה אומללה, אומללה בדרכה, אם אשאיל משהו מטולסטוי). הסיבות של השחקן הזה, למעשה שחקן לשעבר, היא לפגוש את משפחתו החיה בקליפורניה, בעוד הוא חי בניו יורק.
מטוסו הפרטי שמגיע עד 92% ממהירות הקול (ופה אפסיק את שטף הפרטים הטכניים הלא חשובים ששטפו בהם את הצופים, על מנת להסיח את דעתם מחשבות אסורות על החברה שהם חיים בה), גומע את המרחק בין ניו יורק ללוס אנג'לס בארבע שעות במקום בשש שעות שלוקח למטוסי נוסעים מהשורה להתעופף בין הערים.
הוא הסביר שמשפחתו, איתה הוא מקפיד לבלות, כה חשובה לו עד שהשעתיים הללו הן-הן מה שעושה את ההבדל, מבלי להבין שגם הוא מוסיף עוד שטות לאוסף הקלישאות הגדול, כי הרי אם היה רוצה לשהות יחד עם משפחתו, ודאי לא היה בוחר בקריירה של שחקן בייסבול בחוף המזרחי, בעוד יקיריו חיים בחוף המערבי.
למרבה הצער, הסיפור שלו עוד היה התירוץ הטוב מבין יתר המקרים שהוצגו במין גאווה.
המחנה המשותף היה הניסיון להציג לאנשים מוכי הגורל, נו, אלה שלא יכולים להרשות לעצמם מטוס פרטי (או, כמה אני מודה שהמוצר הזה הוא לא בר השגה עבור רוב האנושות כאשר אני חושב על הזיהום שהדבר המעופף [בגרמנית Flugzeug, איכשהו אני מוצא את התרגום משעשע] הזה פולט), אילו חיים טובים יכולים היו להיות להם לו רק יכלו לרכוש אחד (ומתישהו, על אף הצער שהבעתי בדיוק לפני סוגריים, זה כנראה יהיה אפשרי בתצורה זו או אחרת).
הם יכלו לבקר את המשפחה או סתם להגשים פנטזיות. בלי להיתקע ב"סיוט" של מחלקת העסקים, שלא נדבר על מחלקת התיירים.
מה שלי נראה כקידוש האוטובוס המעופף על חשבון היעד אותו עתידים לבקר (ואחרי שנוחתים במטוס הפרטי, מגיעים למלון שמספק את אותו זבל שאנחנו אוהבים בכל מקום. מין מעבר מבועה לבועה), הצגת היין ומסך הטלוויזיה, שנועדו להפיג שעמום של אנשים כרסתניים עם אופי שטוח, כעיקר, ודאי עשוי לגרום לבלוטות הרוק/ריר של כמה אנשים לעבוד שעות נוספות.
או שמא רגשות הקנאה עשויים לצוף, "למה הם ולא אני", מבלי להרהר רגע אחד למה החברה בה אנו חיים בנויה, על אף ביטול פורמאלי של עבדות (ברוב העולם), בצורה כזו שמאות מיליוני אנשים צריכים לשרת מתי מעט שלמטרות יחסי ציבור חושפים את עצמם במטוסם.
מה שאני רואה בתוכנית הזו, כמו בעצם כל מה שמופיע בטלוויזיה, הוא מכירת חלומות.
כשאני צופה בפרסומות, אני חושב לעצמי שיש לאסור מכירת הדברים המופיעים בפרסומת במשך עשרים שנה (בעצם הרבה פחות). נסו לצפות בפרסומת מ משנת 1988 ותחליטו אם הייתם רוכשים את מה שמוצג שם (סתם לדוגמא משהו קצת יותר ישן). זה גם יעבוד בשנת 2028 עם מה שאתם רואים בימים אלו ממש.
וזה מוביל אותי למשהו אפילו יותר מרגיז מהניסין למכור לאנשים שטויות או לגרום להם להרגיש רע שהם לא יכולים לקנות את השטויות הללו.
כאן בסלובקיה, זה דבר נורמאלי להציג גופות עירומות של נשים.
אני לא מדבר על ז'אנר נפרד של מגזינים דוגמת פלייבוי הנמכרים בקרנות רחוב, אלא במשהו שפשוט נמצא שם כל הזמן.
מעיתונים דוגמאת נובי צ'אס ("זמן חדש" שאני בטוח שגם אם אינכם מבינים מילה בסלובקית, תמצאו במרחק קליק תמונות נשים ש"זמן חשיפה" בהן אינו רק מונח טכני) שכל עמוד שתפתחו בהם תראו זוג דדיים חשופים, דרך שלטי חוצות גדולים למועדוני חשפנות ומכוני ליווי ועד לכל מיני דברים שאני מצטמרר כשאני קולט שאני חי בסביבה שהם מתקיימים בה, התרבות פה, כמו בעצם כמעט בכל מקום, מעודדת אנשים לקבל כמובנים מאליהם.
אני מתחלחל מההחפצה הזו של אנשים שהופכים לסחורה שבעבור המחיר המתאים ירקדו ויקרקרו סביבך, מי בחליפה מגוחכת של אמורה לדמות את לבושו של מוצארט ומי ללא הלבוש הזה ובעצם ללא לבוש בכלל.
איכשהו, כאשר פותחים עיתונים פה, מבלי לקרוא הרבה, אלא רק מלהביט בתצלומים, אפשר להבין מה ההתנהגות ה"רצויה" וה"מצופה" מאיתנו.
תהיו קלים, קלילים ותזרמו, תחיו ואל תחשבו על המחר.
מי אתם? מה אתם?
אתם אמורים להרגיש חופשיים, שכל העולם הוא נר לרגלכם, העולם הוא צדפתכם (בתרגום חופשי משייקספיר) וכדי להיות חופשיים, אתם צריכים למעשה לעקוב אחר נורמות חברתיות שהופכות אתכם לכלי שרת של כל מיני אנשים. Freedom is Slavery, אחרי הכל.
ובחלומות כמו בחלומות, בסופו של דבר כולנו, כמעט, מתעוררים.
רק חבל שכשיש אזורי זמן כה רבים, לא כולם מקיצים בשעה אחת ותמיד מובטח שלא מעט אנשים ימשיכו לישון.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
