בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

כשבעים שנה לאחר שיצא לראשונה לאקרנים (בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. זה היה מזמן!) וכמדומני למעלה מעשור מאז צפיתי בסרטון לראשונה, צפינו בטקה אהובתי ואנוכי בפינוקיו של דיסני אתמול.

וכפי שחזרה על קריאת ספר קלאסי מעלה תובנות חדשות, אי שם במהלך הסרט זכיתי להארה על אחת הסצנות.

פינוקיו, מפותה על ידי ג'ון הכנה (Honest John או שמשון אם להסתמך על התרגום לעברית של סדרת הטלוויזיה של הסיפור) להגיע לאי התענוגות (Pleasure Island), שם ילדים עושים כיף חיים כל היום והליל. לאחר שהתענגו במקום לחבוש את ספסל הלימודים הופכים הילדים לחמורים שנשלחים לעבודה קשה. במילותיו של ג'ימיני קריקט המלווה את פינוקיו לאורך הסיפור, they make jackass of themselves.

נו, ילדים הופכים לחמורים לאחר שרקחו עסקה מפוקפקת עם בן בליעל. לא משהו מציאותי במיוחד, אלא קישוט מעניין לעלילה. הרי מי יעלה על הדעת יקום בו ילדים הופכים חמורים למעט עולם האגדות?

והנה, זמן קצר לפני גיל 29, אולי אלו תובנות שעולות עם השנים, אולי זה פשוט השיפור הניכר ביכולתי להבין דקויות בשפה האנגלית ולא רק את קו העלילה בכלליות, אתמול לפתע הבנתי את הרעיון מאחורי אי התענוגות.

לא, ילדים לא באמת הופכים לחמורים. כלומר הם כן, וזה אכן אלמנט מעניין שעשוי להבעית ילדים רכים בשנים.

אבל החמורים שילדים שמשחקים סנוקר, שותים ומעשנים כל הלילה נעשים אינם בהכרח בהמות המשא. לא לא.

אותם חמורים שאך זה עתה עוד היו ילדים שדיברו, חלקם עדיין מדברים ורוצים לחזור אלא אמא, אל נשלחים באל כורחם לעבודות פרך (אחד החמורים נשלח לעבוד במכרה) הם רק משל.

הנמשל הוא, ואני מרגיש מעט מטופש על שלא קלטתי אותו עד אתמול (להגנתי אטען שלא העמקתי בסרט יותר מידי וצפיתי בו די מזמן בשפה שברזיה לא שלטתי לגמרי ולכן לא יכולתי להפיק מסרט את המירב), שאם לא תעבוד קשה בצעירותך, היינו לא תלמד ותרכוש מקצוע מכובד, במוקדם או במאוחר, אחרי כמה שנים של הנאה תמצא את עצמך עובד קשה עבור אחרים.

הגלגל פשוט מתהפך ואלו שלמדו קשה בגיל צעיר יכולים, זה הוא המסר, לנוח על זרי הדפנה בעוד אלו שלא למדו יאלצו לקרוע את העכוז כדי להתפרנס.

המסר הזה כמובן משועתק השכם וערב. דוגמא אחת מיני רבות אותה אני יכול לגרד מקצה פדחתי היא בסרטי "בחזרה לעתיד", בו הביריון השכונתי הופך להיות העובד הכנוע של אבא של מרטי, לו הציק כמה עשורים לפני כן. כמובן, למעט בעתיד האלטרנטיבי בו העביר לעצמו הצעיר חוברת עם תוצאות משחקי ספורט עתידיים וכך הפך עצמו למהמר מצליח ועשיר.

זהו המספר שיוצרי פינוקיו ניסו, לטעמי, להעביר. ולקח להם שבעים שנה להעביר זאת, לפחות במקרה האישי שלי.

כמובן, זה לא הכרחי להסכים עם המסר של יוצרי הסרט.

קיימות גרסאות אלטרנטיביות למסר.

הפרק הלפני האחרון של משפחת סימפסון, Loan-a-Lisa, עסק בתמונת הראי של המסר.

~ספויילר~

ליסה מלווה כסף לנלסון, דרך המנגנון המאפשר הלוואות נוחות ליזמים בעולם השלישי (זה זיכה את מוחמד יונס בפרס נובל).

הוא מקים עסק תיקון אופניים מצליח ונושר מבית הספר כדי להתמקד בעסק. ליסה, מבועתת מהתוצאות של הלוואתה הצנועה נחרדת.

היא מנסה לשכנע את נלסון לחזור לבית הספר. אז הם פוגשים אנשים שהצליחו חרף זה שלא שילמו את לימודיהם כחוק. מרק צוקרברג מייסד פייסבוק מככב כדוגמא, אך גם ביל גייטס ושורה של מצליחנים אחרים ללא תואר אקדמי מציגה אלטרנטיבה ללימודים כמסלול להצלחה.

ליסה כפי הנראה טעתה בראייתה שלימודים הם-הם המפתח להצלחה.

בסופו של דבר, תקלות מתגלות באופניים והעסק של נלסון פושט את הרגל. אולי שווה ללמוד אחרי הכל וליסה לא טעתה.

~תם הספויילר~

לסיום, הערה קטנטנה על דיסני וגזענות. מן המפורסמות שדיסני היה אנטישמי. זה ידוע כמובן בעיקר ליהודים שעוסקים באובססיביות בחיפוש אחר אנטישמים ואנטישמיות ורואים כל אמירה על יהודים מפי לא יהודים כאנטישמיות (ממתי שליטה בעולם היא דבר רע? )

אבל גזענות, אם זו קיימת (ההתייחסות לגזע שהוא עוד קטגוריה שמודבקת לאנשים, היא אינה גזענות כשלעצמה. אפליית אנשים על בסיס גזע, לא כל שכן רציחתם, היא כן) אינה נחלתם של יהודים בלבד.

על העגלה, בדרכו לאי התענוגות, פוגש פינוקיו את למפוויק (Lampwick).

למפוויק, נער אדמוני טיפש לובש ירוק, מגלם את ים הסטריאוטיפים על אירים.

עת פינוקיו ולמפוויק משחקים סנוקר ולמפוויק לוגם עוד פיינט בירה מהחבית, קשה שלא לתהות האם אין כאן ניסיון להכפיש קבוצה שלמה של יוצאי אירלנד על עצלנותם ובורותם.

ובכן, טיפשים קיימים בכל מקום.

מנת המשכל הממוצעת עשויה להשתנות ממדינה למדינה (כתבה באקונומיסט דורשת מנוי אפשר לקרוא את קובץ ה-PDF הזה במקום) בהתאם לתזונה ופרמטרים שונים, אך בכל זאת אפשר לצאת מנקודת הנחה שבכל מקום אליו תגיעו תמצאו אנשים מכל הסוגים והמינים בהתאם להתפלגות הנורמלית של האוכלוסיה.

יותר משחשוב מהיכן אתה (או מה לאומך, דתך [אם יש], גזעך או מינך וכן הלאה) חשוב מי אתה.

רוצה לומר, אתה יכול להגיע מנקודה נידחת של אחת של הגלובוס וחבריך הטובים לא יהיו אלו במקרה נמצאים בסביבתך הקרובה אלא אנשים שנמצאים אלפי מילין משם.

יחי הכפר הגלובלי, זה באמת אפשרי.

לכן, הצגה סטריאוטיפית של אנשים, יהיו אירים, איטלקים, צרפתים, אמריקנים, הודים, אתיופים, ניגרים וכו' אולי עשוי להעלות חיוך ועוזרת לפשט מציאות מורכבת. אך לעולם תעשה עוול ותעיד בעיקר על אלו שעושים בה שימוש יותר מעל אלו עליהם נעשה בה השימוש.

אלעד

Lampwick (מקור)